חיים ולדר בעייני בלי להיכנס אם עשה או לא עשה יכול לשמש כתמרור אזהרה מאוד משמעותי וכתזכורת לאן אפשר להגיע אם לא עושים פעולות, עבודה וכו בעניין התאווה. מנסה להבין אם השקט שיש בפורום בנושא הוא מסיבה כלשהיא?

חולם כמו יוסף כתב on 27 דצמ' 2021 12:13:



מה יש לדבר על חיים וולדר ? האדם הזה זיהה הזדמנות לשכב עם נשים ונערות וניצל אותה, הוא לא שונה מגברים באלפי השנים האחרונות שניצלו נשים.

אני מעדיף לדבר על הפורנוגרפיה, כי זה משהו חדש שמעולם לא היה קודם - מיליוני נשים ערומות בכיס שלך בכל רגע שתרצה. מעולם לא שמענו על דבר כזה קודם.
אבל חיים וולדר הוא משעמם, היו גברים שניצלו נשים לפניו, ויהיו גברים שינצלו נשים אחריו, מה החידוש בזה ? 

הסיבה שאני לא חושב שכדאי לדבר על זה בשבילי.  

היא שהדיבור הזה לא נותן לי החלמה בכלל!! 
והצורך ל"גבש דעה" וכו' הוא דבר שלא טוב לי. 

אין לי שום תועלת בדיון כזה, אני יודע טוב טוב מעצמי מה קורה לי כשאני משתמש. 

מפחיד ומחריד לאיפה אתה ואני יכולים להגיע, וזאת קריאת השכמה אדירה בשביל כולנו, שלא משנה איפה אתה ממוקם בהיררכית החיים, יש לך תאוות וצריך לטפל בהן ואם לא אז תמצא את עצמך בתהומות.

פעם חשבתי ש"אני נשוי ומדבר בפני קהל ואנשים מגיעים לשמוע את דעתי" = הגנה בפני התאווה
היום אני יודע שההיפך הוא הנכון - התאווה תרתום את המעמד שלי לצרכיה

אז לכרוע על הברכיים ולהתפלל אנא אבא אני לא רוצה לגמור כמו חיים ולדר אני רוצה טהרה והחלמה להיות שפוי ולא משוגע

זאת דעתי

אני חושב, שחשוב מאד לדבר על זה. גם בשביל כולנו, אבל בעיקר בשביל כאלה שנכנסים לכאן ומציצים, וחוזרים לסורם ומבטיחים לעצמם לי זה הפעם האחרונה ואסתדר לבד. 
עד כמה שהכרתי את חיים וולדר, הוא היה אדם עם מצפון. - גם אם הסיום הטראגי שלו מפחיד אותי לחשוב על האמונה שלו. 
ברור לי כשמש שבפעם הראשונה שזה קרה לו, הוא היה בטוח שיותר לא יעשה, ואז כל פעם עשה זאת בפעם האחרונה, וכדי לכפר על זה עזר לעוד מסכן ועשה עוד מצוות, ותרם עוד כסף לצדקה, וכתב עוד מאמר מעורר, לא ממקום של שקר, הוא האמין שזה יכפר לו וזו הפעם האחרונה. 
אבל אין פעם אחרונה, רק עבודה סזיפית קשה עוזרת ומצילה. ויש כאן אנשים שעשו ועושים זאת. 
נ.ב הערה מאד חשובה. הכתיבה הגסה, איננה מגיעה ממקום של החלמה, ואיננה תורמת להחלמה, ההפך הוא הנכון. ידידינו המתרפא כתב על זה לאחרונה שהספונסר החדש שלו לימד אותו לא לערבב בצואת הכלבים. לכן אני ממליץ בכנות לכולם, ולא רוצה להפנות לשמות, בגלל הכבוד. אנא למענכם ולמענינו, עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הזכיר דבר מגונה. - מקיסמום עדינות הדיבור, תתרום לעדינות הנפש. 

לדעתי הצנועה אם היה לנו את עוצמת היצר שהיה לחיים ולדר, כולנו היינו עושים אותו דבר ואולי אף גרוע יותר. זה כמו להסתכל על גנב ולחשוב איזה בנאדם שפל, איך הוא מסוגל? זו לא חוכמה, לא קיבלת את היצר לגנוב אז אין לך נסיונות בעניין הזה.

לא רוצה להתעסק באדם עצמו, לא יודע מה היה שם ולא רוצה לנסות לנתח.
מה שכן לימדו אותי בתוכנית שהמחלה שלנו היא 'פרוגרסיבית' - הולכת ומחריפה.

(בשם עצמי) אולי אני יכול במשך שנים להרגיש שאני באותו תחום שימוש וסך הכל אני לא חציתי מסך (לפחות לא בדיוק איך שאחרים מגדירים שימושים חיים וכו') אבל התאווה זה סם חזק ועוצמתי ממני שגורם לי לעבור על דעתי ועל הגבולות והמוסריות שלי.
הספונסר כמה פעמים דייק אותי בצורה מצחיקה כשהייתי משתף ש"אסירות תודה לא הגעתי למצב של X" - הוא היה אומר "עדיין לא הגעת לשם". כי ללא עזרת אלוקים וההחלמה שנתן לי הייתי מגיע גם מגיע.

ולמרות שבמשך חיי גם הבוגרים לא חציתי מסך אני בהחלט מאמין שבסוף ללא טיפול זה גם יכל להגיע לשם ולהדרדרות של כל הגבולות.
אחרי הכל אני לא מסוגל לעצור את המחלה, אם הייתי ממשיך במשך שנים הרעיונות החולים היו מטפטפים לראש בסוף או אחרי נפילה יוצאת דופן או אחרי חיי זוגיות כשטעמתי את 'הדבר האמיתי' בסוף זה לגמרי יגיע גם לשם כל עוד יש לי אפשרות ולא חסרים מקרים של חברי תוכנית ששמעתי מהם את ההידרדרות, בסוף אף אחד לא התחיל ככה אבל בסוף יכול להגיע לכל תחתית והשאלה מתי יבין שזה מספיק בשבילו ויחליט לקחת את הטיפול המתאים.

אז כן כמו שהזכירו פה חברים, מצד אחד לא צריך לחיות בפחד כי צריך להאמין שיש לנו את אלוקים שיכול לעזור ומצד שני צריך להבין שאם אני מכור אני צריך לטפל בזה לפני שאדרדר למקומות נמוכים מכפי שאני יכול לדמיין היום.

מה אני יגיד?
ת'אמת שאני שמעתי את החשיפה, זה ניהל אותי מקום אחר, וגם שהוא התאבד הגבתי באפתיות, לא יודע מה נסגר איתי, יש לי איזה סוג של רצון לנקום במי שאנס פגע, כי אני נפגעתי ממישהו שלא טופל... (להשערתי, אני לא יכול להגיע אליו)...
חיים ולדר קעקע את האמון באנשי טיפול ובאנשים שעוזרים - אם זה אכן אמיתי, ואין עשן בלי אש.
כמה בחורים הגיבו בקרירות, "מה יש לכל אדם תאוות" - למה עשו לו את זה, "גם אתה נהיית הקטגור שלו"?
מה אני יאמר, אני בטוח שלי תוכנית ודרך, אפשר להגיע הרבה יותר רחוק ממה שהוא הגיע, בפרט במקום ובמעמד כזה, מה אני יגיד לכם 'מין' - זה דבר מיוחד ונפלא, אבל כאשר 'משתמשים' בזה במקום רע - זה יכול להיות הרבה יותר גרוע ממה שחושבים.
אני לצערי היום נפלתי אחרי שנה וכחודש בפורנו, זה כואב, זה לא פשוט, אני יודע שאני חייב לעשות עם עצמי משהו, חייב לחשב מסלול מחדש, אני יודע שאני יוכל לחצות מסך אם אני לא יעשה עם עצמי משהו, הרי זה דברים מפורשים אפשר להגיע לכל הרוע דרך קצרה מאד, וכלל בידינו "משביעו - רעב". העולם מלא בפשע, ברשע, באנשים שנוהגים ועושים רק לטובת עצמם לתאוות ולחטאים שלהם...
אני מפסיק להתעסק עם עצמי, אני נהיה חלק ממשהו, שאולי זה יציל אותי בסוף.
המסקנות הרעות והטובות שלי:

• בתאוה - צריך לטפל במוקדם.
• לקחת אחריות על מעשים שעשיתי.
• התאוה מביאה את האדם לחוסר שפיות שיכולה לגרום להתאבדות - מוות.
• מתחיל להבין מדוע "שימוש - זה מוות". שימוש יכול להביא מאד מהר למוות.
• אני בתור מכור - לא יכול לעבוד [באיזה עבודה שתהיה] עם נשים, זה כולל כל הגילאים.
  גם לעבוד עם ילדים ובחורים - סליחה זה יכול להיות מסוכן, כי אני חולה, ואני יכול להגיע...
• כאב גדול בלי יכולת הכלה - יכול להביא את האדם לחוסר התמודדות והתאבדות...
• ידע ומדע - לא יכול לעזור לאדם בכל מה שקשור לתאווה...
• ניצול מיני בגלל מעמד חברתי - זה רוע שאין עליו סליחה... 
• אין אמון באף אחד, כבדהו וחשדהו...
• אין אמון ברבנים מטעם, בפרט שהם קשורים למערכה פוליטית [עיתונות וכו']

ל

ח

ב

ר

י

 S.A. 
אני יכול לומר לכם תתאבדו על התוכנית, גם אם אתה לא נקיים, גם אם קשה לעלות על דרך, גם אם עליתם והדרך לא קלה ויש טריגרים וקשיים בדרך. 

תגובה לדייב:
סיכום דבריך, או שתתאבדו (על התוכנית) או שתתאבדו...................

תגובה להמשתוקק:
מצטרף לדבריך, לא משנה להיכן הגעתי, אני  תמיד יכול להגיע למקומות הכי רחוקים.
אני רק רוצה להוסיף, שאני לא צריך להגיע למקומות רחוקים בשביל לסבול בחיים שלי ביום-יום.
ההבדלים האלה שאתה מציין, הם רק שאלה כמה אנשים אחרים יסבלו מהמכור, אבל לגבי המכור עצמו, זה לא הרבה הבדל אם הוא אובססיבי למין עם עצמו בצורה חוקית, או שעושה דברים לא חוקיים, המחלה והסבל זה אותה מחלה וסבל.

בהצלחה רבה לכולנו
שנשמע רק בשורות טובות
והרבה החלמה לכולם

יתכן. בכל אופן אני מדבר על הסבל ולא על השפיות.
אבל כמו שכתבת המחלה היא אותה מחלה ומכור יכול להגיע לאותם מקומות רחוקים, אם הוא לא יטפל בעצמו.

אלי שומר כתב on 27 דצמ' 2021 16:09:

יש לי הוכחה לדבריך.
שמעתי בכאב גדול את ההקלטה שהוא מדבר עם אישה שהיה לו איתה משהו, והוא אומר לה "אם זה מתפרסם אני יורה בעצמי".
יש שם משפט שהרבה אנשים פספסו.
הוא אומר לה
"הרי את יודעת שיש לי משאלת מוות".
ונחרדתי לגלות שפשוט הבנתי מה הוא אומר!!
כי גם לי הייתה משאלת מוות!!
למזלי לא היה לי אקדח...
אבל הייתי הולך לישון בלילה, מסתובב אל הקיר, נפרד בליבי מהילדים, ובוכה... מתחנן לאלוקים שלא יעיר אותי בבוקר אלא אשן לנצח!!
וזה היה עשרות פעמים!!

כי:
המצפון שלנו סובל... אוהו איך שהוא סובל. ואנחנו משתיקים אותו שוב ושוב ושוב ושוב.
אז הוא שואל את נפשו למות!!

זוכר פעם אחת שהלכתי ביער וצרחתי לאלוקים שיעשה אותי סריס...

לדעתי הוא היה מכור למין, ואדם במעמדו כביכול למי הוא יפנה לקבל טיפול? הרי הוא "מטפל על"... ולכן ביקש את נפשו למות.

לדעתי, ההחלטה על ההתאבדות התקבלה אצלו ממזמן... והביצוע המתין לשעת כושר...

וזה לא ממקום של חטטנות אלא רחמים, עליו, על מי שנפגע, ועל כל מי שנמצא היום במצב שלו ועוד לא פנה לקבל טיפול.
אז אם את/ה קורא/ת את זה,
גם אם את/ה אולטרא מטפל, סופר חשוב, בכיר בעדה, מנהיג רוחני, עשיר, מפורסם... מובטח לך שפה תיהנה מדיסקרטיות ואהבה ללא תנאי, ותתחיל לטפל בעצמך.

אוהבים.

למי שלא הבין למה לא מדברים על חיים ולדר, 
זאת בדיוק הסיבה, לדעתי הפעוטה.
הפרשה הזאת מוציאה מכל האנשים הכי טובים שאני מכיר, את כל הפחדים והשדים הכי אפלים שבהם.
הרבה מאד אנשים שקלו ברצינות להתפטר מתפקידם בעולם הזה בצורה אקטיבית,
להרבה מאד אנשים יש קרובים וקרובות שעברו תקיפה/ניצול/הטרדה, ולא טופלו או הושתקו, וזה עדיין משפיע עליהם יום יום.
לכל מי שיש לו ילדים הפרשייה הזאת מציפה את החרדות הכי גדולות לגביהן (בלי להתייחס מה אמיתי בה ומה לא).
הרבה מאד אנשים יודעים שייצר התאווה שלהם גדול עליהם בכמה מידות, ומרוב פחד שייחשפו הם מתקיפים ומזלזלים בכל מי שמנסה להתייחס לדברים בצורה עניינית והגיונית.
וזה רק חלק מהסיבות שאני קולט סביבי.
מי שלא הרגיש את האדמה רועדת מתחת לנשמה שלו בשבוע שעבר, או שאשריו, או שייעשה עם עצמו חשבון נפש אמיתי ונוקב מדוע. האדמה רעדה ולא רק מתחת לרגלינו חברי הפורום הקדוש הזה שמנסים להתמודד בגבורה ובענווה מול התאווה, אלא מתחת לכל מי שיש בו קצת אכפתיות לאנשים הטובים שסביבו.
בתור אחד שהיה בקבוצות תקופה, ועדיין נקי בחסד ה' רק להיום, אני מבין ומזדהה מאד עם החששות של כל מי שלא מוצא עוז בנפשו להחשף בקבוצות. אני בטוח ויודע על עצמי שחיבור אמתי וכנה עם ה' בצירוף טיפול נפשי משמעותי שעברתי ואני עובר מדי פעם עוזר לי להישאר נקי, ואני בטוח שיש עוד פתרונות, אך הם בדר"כ דורשים הוצאה כספית, וסייעתא דישמיא למציאת האדם הנכון שיהיה שליח לתווך למתמודד את האור והתקווה הקיימים בהמשך הדרך המאד מאד מאתגרת בחודשי ההחלמה הראשונים.
אנחנו מאמינים כמו שחוזרים ואומרים בקבוצות - 'שום דבר, אבל שום דבר, לא קורה בעולמו של ה' בטעות'. בואו ניתן ליוצרנו הרחום את הקרדיט שהוא יודע מה שהוא עושה, ויכול לכוון כל אדם אל עבר הפיתרון שהכי נכון לנסיבות חייו, לנו רק נשאר להמשיך להתפלל אליו לקבל ממנו שלווה ואומץ לנסות דברים חדשים שעזרו לחברים אחרים.
בהערכה ואהבה
'פנימה'

אני מציין כאן קישור חשוב מהפורום השכן

forum.otzar.org/viewtopic.php?f=51&t=58459&start=440#p742974

אני ממליץ להסתכל לאורך כל השרשור

חברים יקרים, שלום רב. לצערי ולשמחתי אני עסוק ועמוס בדברים חשובים וטובים. משתדל לסייע מאחורי הקלעים למי ולמה שצריך ככל יכולתי. הלוואי ויכולתי לבוא ולכתוב לפה יותר. מנהל 'שמור עינך', יחזקאל ביקש ממני להכנס, לקרוא ולהגיב. באתי. קראתי. ואכתוב כמה מילים, לא כמטיף. גם לא כיודע. כן כמי שמכיר מכורים והתמכרות פוגעים ופגיעות. ובעיקר כמי שהועלה על ידי הבורא על רכבת מיוחדת במינה לפני כמה תחנות. מתפלל שיצאו הדברים מלב אוהב וייכנסו ללבבות אהובים. יהי רצון מלפני אדון כל, שיביאו תועלת.

בחוויה שלי, האירוע הזה הוא מגה פיגוע. פיגוע עצום שמתגלגל ומתמשך. יש לו כל כך שלבים, כל כך הרבה היבטים וזוויות. קשת רגשות רחבה ועוצמתית של כעס זעם פחד חרדה תסכול חוסר אונים בושה אשמה ועוד ועוד. הסיכוי לדון ולהגיב בטראומה מורכבת שכזו (כן כן. הפרשה הזו היא טלטלה אדירה לכל חובש כיפה ולא רק), מתוך מקום יציב, מצטמצם בהלימה לנגיעה האישית. ולכולנו, מי יותר ומי פחות, אבל בכולנו הטרגדיה הזו נגעה.

ולכן ראשית, אציע לכולנו, בזמן השיח הזה - ולהבדיל מפרשת "המשגיח", כאן להבנתי נכון לדבר. נראה שאין ברירה. לא על האיש. אלא על הסערה. פחות על הידיעות והדעות. יותר על התחושות והרגשות. זהו צו השעה - אנא, בואו נתאמץ שהדיון יישאר מכובד ומכבד.

אנסה ב"ה לכתוב קצת בעצמי מחר.

מרים את הכפפה שזרק אסירותודה, 

לגבי התחושות שלי אעתיק משהו שכתבתי בשרשור של 'המשגיח' וההרגשה שלי היתה דומה עכשיו

"אני רוצה לשתף שמצאתי את עצמי עד לפני כמה ימים ממש נאבק בתוך עצמי, מצד אחד מנסה לא לרחם עליו לזכור את סבלם של הקורבנות, וכועס ממש על עצמי כשעלו בי רחמים ואף חלילה אמפתיה מסוימת כלפיו ומצד שני מנסה לזכור שאני בן אדם וקשה לי לראות מישהו מתייסר,
מצאתי את עצמי מתחבט ומתלבט עם עצמי מהי ההרגשה ה'נכונה' שאני צריך להרגיש,
מה ראוי על פי תורה,על פי מוסר והיושר, מביא ראיות לכל צד פורך אותם וחוזר וטוען,
מנסה להבין למה היום אני מרחם עליו,ולמחרת אני מלא בטינות על חברי תכנית שאמרו שהוא מסכן,

עד שיום אחד לפני כמה ימים באמצע שמונה עשרה ...נפל לי האסימון,
אני לא 'חייב' שתהיה לי דעה בעניין, אני לא חייב למצוא את ההרגשה הנכונה בדיוק, אני גם יכול לחוות דברים מורכבים וזה לא חידה שצריך לפתור,
אני אסירות תודה לא שופט או דיין ולכן אין לי את האחריות שבה אני צריך להכריע מה נכון להרגיש,
מותר לי להרגיש רגשות סותרים וזה לא סתירה...
מותר לי גם לנוע לפעמים בין רגשות שונים.. זה בסדר זה בסה"כ רגש, ורגש זה לא החלטה מודעת,זה רק רגש.
זהו אני יודע שלא חידשתי כאן משהו מדהים ותובנה שתעיף לכם את השכל.. אבל אני שמח שיש לי את ההזדמנות לכתוב קצת את אשר על לבי" 

דבר נוסף שחשוב לי לשתף.

לי אישית יצאו 3 נקודות אישיות שאני צריך לזכור לעצמי בעקבות כל הנושא הכאוב הזה,
לא דברים  לגופה של הפרשייה הזו..משום שזה לא בריא לי (וכך יעץ לי הספונסר) להתעסק בעצם הפרשייה וגרורותיה לחשוב שאני יכול לתקן את הציבור ולחשוף עוולות, אלא כמו שאמר הבעש"ט שכל חטא ומכשול שהאדם רואה נועד בשביל תיקון אישי שלי, 

אשתדל לקצר כי "ברוב דברים קול הכסיל".. (לפחות אצלי:blush:) 

1) הכל מתחיל בקטן,
נראה שגם הפוגעים הגדולים שהגיעו למחוזות מפחידים התחילו עם משהו קטן, חציית גבול מסוים שתמיד אמרו לעצמם שלא יחצו,צעד קטן לאדם וצעד גדול למחלה.. אני צריך להפנים שככל שהמחלה מתגברת אצלי הקווים נחצים יותר ויותר ולי אין שליטה ושכל לדעת איפה הקו נעצר. 

2) דברים לא ייעלמו להם...
המחשבה ש'כשאני אגדל זה יעבור לי' היא לא רק מחשבה מטופשת אלא מחשבה מסוכנת! אם אני לא מטפל ומקבל עזרה עכשיו זה לא יעבור, אני לא אקום יום אחד וזה יעלם לי. לצערי יותר מידי אנשים קיבלו את המכה בשלב שבו הנזק גדול מלהכיל.. ולכן אלוקים נותן לי הזדמנות עכשיו לעשות משהו, אם זה לא יקרה היום אין סיבה שזה יקרה מחר. 

3)(בעקבות משהו שחבר תכנית דיבר איתי)
'כוח זה מסוכן',
אם יש לי כוח ביד עוצמה גדולה מידי אני מחזיק רעל, אני חייב להשאר בענווה בעמדה שבה אני נותן דין וחשבון למישהו שהוא לא רק אני, כי הכוח הוא סכנה לאדם כמוני. 

תודה על הזדמנות לשתף מתוך החלמה.