שלום לכולם,
עברתי לא מעט מאז הפעם האחרונה שלי כאן והרגשתי צורך לשתף מעט את שעובר עליי ולשמוע קצת מכם.
לאחר שיחות עם איש מקצוע שעוסק בתחום הגעתי ביחד איתו למסקנה שאני מכור לצפייה בפורנו והסיבה הייתה שאם אני סובל מזה ולא מסוגל להפסיק אז זו התמכרות. זה נשמע לי מאוד הגיוני מכיוון שאני עם זה כבר המון שנים, מאז התיכון, כך שזה כבר הפך להיות חלק ממני ומן רוטינה כזו שלא נגמרת גם אם טוב לי בחיים בין אם זה עם אשתי והילדים בבית, העבודה, וכו' כך שזה לא נראה כמו בריחה מאירוע לא טוב שקרה לי. מה עוד שלאחר קריאה בנושא התמכרות לפורנו זה מאוד הסתדר לי עם כל התופעות שקורות לי מיד לאחר המעשה עצמו (לא הצפייה בפורנו). מצד שני, אנשי מקצוע אחרים בתחום שדיברתי איתם טוענים שאם קיימת הפסקה בין לבין בצפיות\במעשה עצמו וזה לא יום יומי אז זה לא נחשב התמכרות. ולכן מעט מבלבל. מה אתם חושבים?
נכון לעכשיו הפסקתי את המפגשים עם אותו איש מקצוע מכיוון שהרגשתי שאני צריך מפגשים או שיחות באופן יותר תדיר ולא חד שבועי ובודק אפשרויות נוספות. אולי לשלב את המפגשים יחד עם שיחות טלפון...

הפעם הבאה שאכנס לפורום תהיה ככל הנראה ביום ראשון. מתנצל אם לא אגיב עד אז...

לגבי ההתלבטות שלך, מייסד תכנית 12 הצעדים של SA כתב בסיפור האישי שלו, שהיה זמן שהוא הפך ל"תקופתי" - למישהו שמשתמש בתאווה רק פעם בכמה זמן, וזה במובן מסוים החמיר את הבעייה, מפני שחיזק את ההכחשה בדבר קיומה של בעייה אמיתית. אני לא יודע מה המצב אצלך, אבל אני מאמין שאם תתבונן בכנות פנימה - תדע את התשובה.

תודה רבה טהרני.
לאחר יום ראשון ושני השבוע הבנתי שאני באמת מכור.
התחלתי ביום ראשון מהבית בגלישה באתרים שהם פתוחים בארגון אך בתוכם גם ניתן למצוא דברים ל"ע. כך זה היה עד שעות הערב אז הקב"ה החליט להפסיק את זה ע"י שיבוש הראוטר בבית. עד כמעט 1 בלילה אני מנסה להחזיר את הרשת חזרה וללא הצלחה. השתגעתי לגמרי. כל זמן שניסיתי לפתוח את זה רצה במוחי המחשבה "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". כאילו ביקשתי מהקב"ה שישחרר אותי ויתן לי כבר לעשות את זה. זה לא הצליח, אך תוך כדי ניסיונות כבר חשבתי על פתרון אחר שלא חשבתי עליו מעולם כיצד לדאוג לראוטר אחר ודרך יותר מתוחכמת לגלוש באתרים פרוצים לגמרי ללא קשר לרשת הארגון, כמן מעקף שמבודד אותי מהרשת של החברה ובעצם גולש באינטרנט נקי ללא הפרעות (מדובר במחשב של עבודה אשר חוסם אתרים אך לא באופן הרמטי כמו מערכות סינון רימון, נטספארק וכו.). על הרעיון הזה לא חשבתי קודם וזה היה חציית גבול רציני עבורי.
יום שני הייתי בהתלבטויות האם בכל זאת ללכת על זה או לא אך משהו בתוכי לא הניח לי ושיגע אותי ללכת עם זה עד הסוף. הסיבה לכך הייתה שביום ראשון ראיתי משהו שקולע בדיוק למה שאני מחפש.
לבסוף השתכנעתי ועשיתי זאת. גלשתי באינטרנט נקי ללא הפרעות בבית וכך במשך מס' שעות עד שכבר פגמתי בברית. זה היה כבר בלתי נסבל ושבר אותי לגמרי.
מה ששבר אותי הייתה המחשבה שעכשיו כשאני יודע שאני מכור, וקראתי על כך ומצאתי שכל התופעות המגיעות לאחר המעשה זהות לגמרי למה שאני חווה ובנוסף קראתי על דרכים כיצד ניתן להתגבר על כך, הייתי בטוח שזה ייתן לי כוחות להתמודד ולהפסיק לאט לאט אך זה לא קרה וקיבלתי סטירה רצינית.
מה שכן, אני שמח שכעת סוף סוף ירד האסימון ואני מבין שאני מכור וזה קודם כל בגלל ההתמכרות ובנוסף גם דברים אחרים כמו התמודדיות בבית\בעבודה\וכו. לפחות עכשיו אני יכול להיות יותר ממוקד גם בהתמכרות עצמה.

תודה רבה לך המשתוקק

לאחר ניסיונות לא מעטים להפסיק עם זה אך ללא הצלחה, החלטתי בעזרת השם ללכת למכון גמילה ולטפל בזה באופן אישי ופרטני. הפתיע אותי שאותו מכון גמילה מטפל בהתמכרות לפורנוגרפיה באותה השיטה של צעדים, קבוצות, ספונסר אך בנוסף גם עם שיחות אישיות עם עובדת סוציאלית. מדובר במקום עם הצלחות רבות ושמעתי המלצות מאוד טובות עליהם.
כבר לא יכול לסבול להמשיך לחיות בצורה שכזו במיוחד לאחר שהבנתי שמדובר בהתמכרות וש-לבד אני לא יכול לעשות את זה ואני אצטרך עזרה.

אשריך! כל הכבוד על התעוזה.

בהצלחה. כדאי שתדע שתכנית הצעדים לא עולה כסף, אז אם אתה גם ככה במסגרת כזו אולי כדאי לך לשלב איתה מסגרת נוספת רחבה ותומכת של עוד מאות חברים לדרך.

תודה רבה על ההצעה טהרני.

שלום לכולם,
כפי שכתבתי בשרשור אחר, התחלתי בלקיחת תרופה בשם ציפרלקס לעזרה עם חרדות.
לאחר למעלה מ-חודש שאני עם זה למען האמת שאני מרגיש הקלה עם החרדות ואפילו נקי כבר כמעט 40 ימים.
לבינתיים חשבתי לעצמי שהנה מצאתי פתרון שיכול לעזור לי גם אם אני צופה בשוגג ואולי אפילו לאחר מס' פעמים גם במתכוון, וכך היה בשבוע שעבר. צפיתי פה ושם ולא הרגשתי שזה משפיע ואפילו אדיש לזה והרגשתי מן סוג של שליטה. הייתי יכול לעצור את זה ולהמשיך בעסקיי כרגיל.
אבל אז הקב"ה נתן לי תזכורת חזקה במיוחד ועל כך אני מודה לו מאוד! בעצם מיום ראשון ועד אתמול בערב מצאתי את עצמי בתוך השיטוטים במשך שעות רבות מחפש ריגושים. איבדתי שוב את השליטה לחלוטין והייתי ממש מיואש. שוב ושוב משימות נדחות ומרגיש מאוים במקום העבודה, היחסים עם האישה שוב מתערערים ודווקא בזמן שהיא צריכה את התמיכה שלי, ללא חשק לתרום בבית ובעבודה, אדיש לסובבים אותי.
זו הייתה תזכורת שלבד אני לא יכול לעשות את זה ואני צריך עזרה.

ברוך השם משתף שלאחרונה העליתי את הנושא בטיפול הזוגי שלנו ובתיאום עם המטפל ולהפתעתי אשתי קיבלה את זה יפה מאוד. לא עשתה מזה עניין ובנוסף מוכנה לעזור עד כמה ש-ידה מגעת.
מרגיש מעט הקלה עכשיו כשאשתי מבינה מה הסיבה להתנהגות שלי לאחר המעשה.
חסד השם גדול.

ברוך השם נקי כבר 45 ימים.
מצד אחד ההרגשה ממש טובה מכיוון שאני יותר מרוכז, פחות חרדתי, יותר קשוב לסובבים אותי. מרגיש יותר שליטה.
מצד שני, מרגיש יותר ריקנות.
יותר משוטט באתרי חדשות, משחקים, סרטים. בורח למקומות אחרים.
אני חושב לעצמי, מה התועלת שהקב"ה הביא אותי לתקופת ניקיון שכזו אם זה מה שאני עושה? יש לי כ"כ הרבה דברים לעשות בבית, בעבודה, עם עצמי ואני לא נוקף אצבע. מחפש איך להעביר את היום, למרוח את הזמן.
רק מתוך לחץ אני מתחיל להזיז דברים, רק כשכבר אין ברירה.
אם זה כך, אז למה שהקב"ה יביא אותי בכלל לתקופת ניקיון שכזו מלכתחילה? איפה החלק שלי? איפה המאמץ שלי כאן להשתנות?
אני מבקש מהשם שיעזור לי לצאת מזה והוא באמת עוזר לי אך איפה אני עוזר לעצמי פה? אני כל הזמן מחפש חיים קלים. קיצורי דרך להרגיש טוב יותר.

כל כך מכיר את הסיטואציה!
מודה על השיתוף ומצטרף לשאלה של משתוקק...

קודם כל לשתף כאן אתכם. וגם להעלות זאת על הכתב כדי להתבונן בזה בזמן שאני יותר פנוי.

ולמען האמת, לא ציפיתי לשאלה הזו מכם. הייתי בטוח שיבואו תגובות אחרות שיגרמו לי פשוט להמשיך הלאה.
זה מעניין. זה מזכיר לי שיחות שהיו לי עם אנשי מקצוע בכל ההתמודדות הזו. זה תמיד התחיל בהזדהות עם המקרה, משהו כמו "זה באמת נשמע לא קל", "אתה באמת סובל" עם הבעות פנים של הזדהות. ולאחר מכן הגיעה השאלה, משהו כמו "מה הרגשת כש...", "מה אתה חושב שהוביל אותך ל...", ועוד..
ההתעניינות הזו תמיד הביאה באיזשהו מקום הקלה גם אם לא נפתר או לא התקדם שוב דבר. זה נותן הרבה כוח להמשיך הלאה.

לשאלתכם, אני לא ממש יודע מה לעשות. מה שאני כן יודע זה שעצם העלאת השאלה הזו על כתב גורמת לי להתייחס לזה יותר ברצינות.
אני מרגיש שאין לי מה שיניע אותי לעשות את זה. מרגיש שהסף ריגוש או סיפוק בעשיית המטלות ביום יום מאוד נמוך בהשוואה לכל מה שנוגע לפגם הברית אשר ממלא אותי ובאופן מיידי ע"י צפייה ממושכת ולאחר מכן המעשה עצמו. זה ממלא לי את הזמן ממש טוב. ואילו המטלות בעבודה או בבית משעממות או מצריכות מאמץ בהשוואה לפגם הברית ולכן דוחה את אלו לרוב.
לכן מה שמניע אותי ברוב המקרים זה הלחץ. כאשר אני מגיע למצב בו אני כבר לא יכול למשוך את זה יותר מכיוון שאז זה כבר יביא אותי לסכנה. זה יכול להיות בעבודה במשימות שאני דוחה המון זמן עד לרגע שכבר ההנהלה שואלת שוב ושוב ואז אני חייב לפעול. בבית כאשר מטלות לא נעשות ואז אני מקבל תלונות מאשתי, דברים שקשה לי לשמוע שאני יודע שהם נכונים כלפיי. ועוד דוגמאות רבות אחרות.

איך אני יכול להגדיל את הסיפוק בעשייה בבית ובעבודה אל מול הפורנו? מרגיש שאני צריך המון חיזוק בנושא הזה.

תודה רבה המשתוקק.

לאחר 2 מפגשים במכון גמילה (העוסק גם בצפייה בפורנו) אני מעדכן שלבסוף החליטו שלא לקבל אותי. הם טוענים שזה לא נראה שאני מתאים ולא חושבים שיביאו לי תועלת בנושא. לפחות היו כנים איתי.
זה היה נראה שהם מכוונים להתמכרות של יותר מצפייה בפורנו. חציית גבולות שאני בעצמי לא חושב שיהיה לי בריא לשמוע בקבוצות.
לבינתיים נקי 53 ימים. ממשיך ליטול ציפרלקס וברוך השם עם הרגשה כללית טובה.

רק עכשיו קראתי את השרשור שלך מתחילתו עד סופו.
מדהים לראות איך "אנשי מקצוע " לא מבינים בתחום כלום. איך אפשר לומר על אדם בגלל שיש לו הפסקות שהוא לא מכור. - אני חושב שכולם כאן חוו הפסקות. הרי גם כשנמצאים כאן, מתחלים לספור ימים ונפלים, זה לא הפסקות. 
לסיכום עזוב כאן אנחנו מרגישים אותך מבינים אותך, תשמור תכנס תשתתף תצליח.
וכמובן הכי טוב קשר אישי וישיר יומם יומי עם מתמודדים, ובקבוצות.
אוהבים אותך בהצלחה.