אנסה לעבד לעצמי את התודעה בכל הקשור למחויבות למצוות. בגדול, כך לפחות זה נראה, אשה נהנית יותר מחופש דתי, לא לחוצה מזמן קרי"ש, לא צריכה תפילה במניין, לא ציצית ותפילין, בשבת היא מטיילת ברחוב עם חברות במקום להיות בביהכנ"ס, לא מתמודדת בקטע של שמירת עינים, לא מתמודדת בקטע של הוצאת ז"ל, לא צריכה ללמוד גמרא, ועוד ועוד. נשמע די נוצץ על גבול ההפלייה. נכון שיש לה עבודה רבה בבית, עם הילדים. נכון שיש לה הריונות ולידות, נכון שיש לה התעסקות דתית לא פשוטה עם הווסת והטבילה, אבל עדיין בגדול משוחררת יותר ממחויבות רחבה ביום יום.
אפשר אולי לתקוף את קו החשיבה הזה מזוויות שונות, אלך הפעם על זווית אחת.
אין ספק כי לרמטכ"ל או לראש המוסד יש הרבה יותר מחויבות ביום יום ממני, בעצם לכל איש עסקים מוצלח או מנכ"ל של חברה יש הרבה יותר כאבי ראש ממני, האם הם מופלים לרעה? או שהם יותר מאותגרים? בסופו של דבר הם נושאים את המדליות על הכתף, או צוברים הון ויוקרה.
כן, לגבר, הקב"ה ייעד תפקידים דתיים יותר רציניים, זה דורש יותר אחריות ומחויבות, אבל זה מאתגר בדרך לדרגות גבוהות יותר ולצבירת מדליות יוקרתיות יותר בחיי הנצח.
ננסה לחיות את התודעה הזו להיום.
