שלום לכם ידידים - אחים יקרים.

שמעתי היום את פעימות לבכם הגואה על גדותיו, בין שקט לשקט במשך שעת הקבוצה. הרגשתי את עוצמת התחושות אותם לא הצלחתם לתאר בעקבות המפגש החי אתמול. אתם ידידי האנונימים אך  מוכרים לי עד כאב מזה כחמשה חדשים ויותר. 

התחלנו פחות או יותר יחד את הדרך מאותו יום בו זימנה ההשגחה אותנו יחד לפונדק אחד, אתר "שמור עיניך" יחד עלינו לשיחת הטלפון הראשונה בשמחה והתרגשות, נמשכנו כבמטה קסמים לחוויה המטלטלת בפעם הראשונה עם השליח הנפלא "זלמן" (סוד הכניעה) שגם לו הייתה זו ההנחיה הראשונה בקבוצה הראשונה של שמור עיניך.יחד התחלנו לסלול שביל חדש אל אופק רענן ונקי.

רק אתם ידידים זוכרים כנראה את ההיסוס והפחד עד הרגע בו התגבשה לה הקבוצה. השיתוף הראשון בחוסר האונים, העברת תחושות והרגשות כפי שמעולם לא העזנו לעשות בשום מקום, שיא הריגוש הרוחני מאז ומעולם (אצלי בכל אופן) הכרות מהוססת שהלכה והתגבשה מיום ליום, שבוע בשבוע חדש בחדשו.

היו בהם בחויות אלו עוצמות אדירות שמן הסתם הניעו את אמות הסיפים בנפשי הדוויה בחולי התאווה שנים רבות מדי. והם אלו שכפי הנראה עשו את ההפסקה בשגרת התאווה, ועצרו אותה בחסדי שמיים עד היום הזה 160 יום "כל יום רק להיום".

זאת בנוסף למעגל חברים תומכים ונתמכים שהחל להווצר והיווה את המלט המחבר אבן לאבן ולבינה ללבינה בבניין אישיות חדש ואמיתי.

שמחתי עד מאוד על ההזדמנות הנפלאה שאינה הקב"ה לידי למצא דרך אנונימית ומיוחדת מקור לכל כך הרבה החלמה וכח. אני זוכר איך אחרי כל מפגש טלפוני הייתי מודה לה'  על המתנה הנפלאה. הרגשתי את האנרגיה המרעננת של ההחלמה זורמת בעורקי ומחדשת את נעורי. הכל היה מקסים ואוטופי.

ככל שהתקדמנו התחלתי להבין שכנראה זה לא הדבר הסופי, דיבורים על "קפיצה למיים" והליכה לקבוצות הפכו יותר ויותר לריטואל קבוע. מי אני ומה חיי עם 160 יום נקיים שאביע עמדה בעניין, אני מבין שיש אנשים מופלאים עם שנים רבות של החלמה בזכות הדרך על כל סעיפיה. אך אני מדבר על הקבוצות הטלפוניות. הבנתי די מהר שהקבוצה הטלפונית היא רק "קדימון" לדבר האמיתי שהוא הקבוצות החיות. לכשעצמי התחברתי די מהר לרעיון 12 הצעדים ואף שתיתי בצמא את "הספר הגדול" ו"הספר הלבן" שעות רבות, זה נתן לי עומק והבנה בכל העניין. 

אבל ידידי כאן הבנתי שכללי המשחק משתנים מבחינתי. למרות שאני מבין עד עמקי תאוותי את התועלת שבשיתוף חי ואמיתי יותר,ופתיחת כל הסכרים לשפיכת המים הדלוחים שבתוכנו, אך נכון להיום זהו דבר שאינני מתחבר אליו מבחינה מעשית.

נכון שמטבעי ה"מרצה" היה מתאים לי להלל ולשבח את הקבוצות החיות כדי להוכיח לכוווולם כמה אני חזק בהחלמה וצועד בתלם "כמו כולם", אבל לא. למדתי טיפ טיפה של כנות ואני נאלץ להודות ולהתוודות. אני לא מסוגל, זה גדול עלי בכמה מספרים. אני משתף אתכם ידידי בפחדים שלי ובחוסר האונים המוחלט שלי בעניין.

יש לי חשק גדול להמשיך עכשיו את הפוסט בשיכנוע שאולי הפגישות החיות יש בהם חיסרון, ואולי גם כל הכיוון של הקבוצה הטלפונית לעבר פגישות חיות הוא משהו שסטה מהדרך המקורית של הקבוצות הטלפוניות של שמור עיניך וכו' וכו' אבל זה ממש לא נכון. כנראה שיש בהם כן את הדבר האמיתי למרות שקצת קשה לי להתייחס לכל תג ותג בספר הגדול ובתכנית הצעדים כ"הלכה למשה מסיני" ודבר ש"אין בודקין מן המזבח ולמעלה" 

בסך הכל רציתי לומר שקשה לי אישית עם הכיוון אליו מתפתחים העניינים, דבר המעלה אצלי הרהורים בקשר להמשך הדרך. קשה לזרום עם דבר שאני רוצה אותו איך שהוא, אבל אני יודע שהוא הולך ומתפתח לכיוונים אחרים.

למרות שלא דיברתם הרבה היום על המפגש אמש, ניתן היה לחוש את הטיהור העמוק שבדבר, אך גם את טלטול הנפש מהחשיפה הפיזית ועמידה פנים מול פנים עם האנשים והסודות. יש בי הערכה עצומה לאישיותכם, אשר גם ללא הכרת פניכם נשמעת עדינה ועשירה בתוכן. ויש בי גם את הכנות לומר לכם אחים יקרים שאני מעריך את אומץ לבכם. 

אני תפילה לבורא עולם שיתן לכם את הכח להמשיך בדרך ולהצליח, ושיתן לי את הכח להשלים עם הדברים שאיני יכול לשנות, נכון להיום.

ידידי היקר, הכנות שלך ניכרת מכל מילה והיא החשובה ביותר. לא חשוב כמה מהר רצים או לאיזה מרחק, אלא מהו הכיוון. כל זמן שהכיוון הוא החלמה וכנות - אנחנו בדרך הנכונה.

אכן, בקבוצות בהן התחלתי את דרכי לא היה שום דחיפה ללכת לקבוצות חיות, אבל ביחד עם כך, כאשר גיליתי את העוצמה שלהן - רציתי לשתף בכך את כולם. מצאתי מתנה ואני יודע שיש אנשים נוספים שיכולים ליהנות ממנה אז בודאי שאשתדל עבורם.

אין לי הרבה מה לכתוב "מנסיון אישי", כי לא עברתי את הטלטלה והפחדים לפני המפגש הראשון. זה היה הרבה יותר קל ופשוט ממה שאתה מתאר. ארשה לעצמי רק לצטט קטע מהספר הלבן העוסק בנושא (ההדגשה שלי):

כל זה לוקח זמן. לא הגענו לכאן ביום אחד. אבל תוך זמן קצר מאוד, אנשים חולקים בכנות ובפגיעות. זוהי כניסה פורצת-דרך לתוכנית שתפתח את הדרך לכוח המרפא של הצעדים. לכן חייבים להיות בפגישות שלנו האנשים שכואבים או שסבלו מספיק כדי שיפרצו את הדרך לכנות אמיתית ולכניעה. דבר זה מקנה כוח לפגישה, והאחדות והיעילות הרוחנית של הקבוצה מתחזקות.

ושוב: הכנות שלך מדהימה ועל כך מגיעה לך כל ההערכה שבעולם.

אדם יסודו היקר מאוד מאוד.
אני מזדהה עם כל מילה. תודה לאל, ה' כיוון והספונסר שלי אמר לי שלדעתו אני לא צריך ללכת לקבוצות החיות. אני לא מרגיש בנוח עם המפגשים האלו. יותר מידי המוני. פחות מידי כסוי חטאה. ועוד ועוד. יותר מכל קשה לי הטקסיות. ובכל זאת הייתי אתמול במפגש המדובר ועשיתי את צעד אחד. תודה לאל שזה היה מפגש מצומצם ושידעתי היטב מי הולך להיות בו. אני שמח שהלכתי וברור לי כשמש שאני לא אהפוך לאורח קבוע בקבוצות. פעם בכמה שבועות זה המינון המקסימאלי השפוי שאני מעריך שאגיע אליו. עם כל הכניעה, אני מקווה שכך זה ישאר.
אבל אני חייב להוסיף שתי נקודות. הצעד הראשון שלי נכתב במשך למעלה מחודש. יום יום ניפיתי והוספתי ועמלתי עליו. עשרות שעות נסיעה הוקדשו לנבירה בזיכרון ולדליית כל פרט. נהגתי בו כמי שצווה "תמים תהיה עם ה' אלקיך". הצעד הזה היה חייב להיות תמים ושלם לחלוטין. בלי האנשים החיים, הוא לא היה כזה.
הנקודה השניה היא שכך אמר לי הספונסר לעשות. אולי הוא מופתע לקרוא את זה כאן, אבל אני עושה כל מה שהוא אומר לי כמעט כתורה מסיני. (אני ממש מקוה שהוא לא יגיד לי יום אחד לקפוץ באנג'י, זה הפחד הגדול שלי. אבל אם הוא יגיד כנראה גם את זה אעשה.) אני חוויתי חווית כניעה כל כך עמוקה שאני לא מעלה על דעתי לשלוט שוב על התאווה או על חיי. אני עסוק מאוד בלפנות חלקים נוספים מחיי משליטתי ואני רואה ברכה בכל מה שמפסיק להיות מעשה ידי. אני מתפלל בכניעה שאוכל להמשיך כך כל חיי.
לסיכום, אני איתך יקירי. בריאות הנפש ומה שטוב לנו זה עיקר התוכנית. כל הניואנסים טפלים להחלמה. אם פגישות חיות יעצרו אותך, אני בטוח שגם הספונסר שלך לא ישלח אותך לשם.
אני מעריך מאוד את מה שכתבת כאן. הועלת לי ולחברים רבים מאוד. אני בטוח.
נעם

אדם יסודו, חבר יקר. אם הדברים שלי היום בצהריים גרמו לך לחשוב לעזוב אותנו, זה אומר שלא הצלחתי להתבטא כמו שצריך.
. החברות שנרקמה בין חברי הקבוצה יקרה ומשמעותית לי לא פחות מאשר ההתקדמות האישית 'בצעדים'. אשמח להיות חבר טלפוני שלך עוד לאורך חודשים, לשמוע ולהשמיע. כל כוונתי הייתה לשתף אותך בחוויה שהייתה לי
חבר יקר, לפני שהתחתנתי, רב שאני מעריך מאוד אמר לי בבדיחות הדעת, לזכור תמיד ש'עיקרון' בעברית זה 'עיקר' קטן ( (כמו ש'פילון' זה פיל קטן), ולכן כשאומר שמשהו מפריע לי באופן 'עקרוני' זה אומר שאין בו הרבה 'עיקר',  אל תחשוב על העקרונות של הקבוצה, ולאן הדברים הולכים. אתה חלק מאיתנו ואשמח שתישאר כזה.

נתן

אדם ביסודו,

הקבוצה הטלפונית גיבשה לעצמה יחודיות גם בצורה שבה היא מתנהלת וגם בחברים המשתתפים. הפגישה הפיזית שהתקיימה השבוע נועדה למטרה אחת של מסירת הצעד הראשון בצורה אינטימית. אנחנו אמנם מתכננים להמשיך להפגש אחת למספר שבועות בשביל לחזק את החברות ואת התמיכה שאנחנו מקבלים אחד מהשני. אבל אני לא רואה בשום צורה איך הפגישות הפיזיות האלו לוקחות את מקומן של הפגישות הטלפוניות היומיומיות שלנו, ולו רק בגלל המרחק הפיזי לניו-יורק...

דווקא האנונימיות בקבוצה הטלפונית מאפשרת לנו להיות כנים ופתוחים יותר, ולזה אולי אין תחליף.

בכל אופן באשר אליך, אל תרגיש לרגע שאתה מחוץ לתמונה, תמשיך בקצב שלך. כשתרגיש את הצורך להפגש פיזית, אנחנו נהיה כאן בשבילך. עד אז, נמשיך להפגש טלפונית מידי יום בשעה 13:30 .