בתקופה הזאת לפני מעט למעלה משנה, הייתי בבולמוס התאווה הגדול ביותר שידעתי בחיי. במשך מספר שנים קודם לכן, הייתי מבקר בכל מיני מקומות חשוכים, אבל עדיין התחושה היתה שאני חי בבית ומבקר שם. לעומת זאת בבולמוס האחרון, במשך כחמישה חודשים ההרגשה היתה שעברתי לגור "שם", ואני רק מבקר בבית...

בתוך כל הבלאגן הזה, היו לי כמובן נסיונות נואשים להפסיק את מסע ההרס העצמי, נסיונות שהתמקדו בעיקר בעשיית תשובה, לימוד חסידות ועוד. אחד הדברים שעשיתי היה להקשיב לדברי תורה בעת שאני נוסע ברכב וכך לנצל את הנסיעה. למרבה הצער, זה לא מנע ממני להגיע ליעד שלא היה היעד הראשוני אליו כיוונתי להגיע כאשר יצאתי מביתי.

אחד הדיסקים שהיה לי ברכב, היה הקלטה של התוועדות של הרבי מליובאוויטש, שם הוא משוחח על נושא שהיום הוא מורה דרך עבורי בכל שאלה בנוגע להחלמה, גם בשאלות שנוגעות לנושאים המהותיים ביותר בהשקפת העולם שלי. הרבי אומר שבחכמת הרפואה, לא נוגע האם השיטה היא נכונה או עקומה, מה שנוגע זה התוצאה. באם ישנה שיטה שנשמעת עקומה אבל היא מצליחה לרפא אנשים, אזי כמובן שיש להשתמש בה. לעומת זאת אם ישנה שיטה שנשמעת מצויין והיא מאוד הגיונית אבל בפועל היא לא מצליחה לרפא - אזי כמובן שלא ישתמשו בה. סיים הרבי את דבריו בכך שזה נוגע לא רק לחכמת רפואת הגוף אלא גם לגבי חכמת רפואת הנפש.

היום אני רואה בכך השגחה פרטית שהכינה אותי לקראת ההצטרפות לתכנית ולגבי הדרך בה אני צריך לקחת את הדברים. כאשר לראשונה עברתי על רשימת הצעדים, הרגשתי מאוד לא טוב עם זה. השפה והסגנון היו זרים לי, כל המהות לא היתה בכלל לפי מה שאני יודע ומכיר. למדתי את הרמב"ם בהלכות תשובה (כפי שנתן מרבה לצטט כאן) וידעתי שזה לא מסתדר בכלל עם השיטה של הצעדים. למדתי בספר התניא הרבה פעמים על כך שכל אחד יכול להמנע מלעבור את העבירות בפועל, וידעתי שזה לא מסתדר עם הצעד הראשון. ומעל כל זה, לא הייתי מוכן נפשית להתמסר לדרך חדשה בכל מאודי. גדלתי על דרך מסויימת והיה נראה לי שהדרך החדשה לא מתאימה עם כך.

ואז נזכרתי בדברים האלו ששמעתי. הבנתי שלא משנה האם הדרך ישרה או עקומה, משנה מה התוצאות שלה, ולגבי התוצאות לא היה לי ספק. ראיתי חברים אחרים שפוסעים בדרך הזאת והם מחלימים ולא רק שהם לא עוזבים את דרך חייהם הקודמת אלא הם הולכים ומתקרבים יותר ויותר לה' בלימוד התורה וקיום המצוות. אז הלכתי על כך בעיניים עצומות כי היה לי קשה מידי לראות את הדרך. ידעתי שאם אפתח את הדרך ואראה לאן אני צועד - אבהל ואפסיק, אז העדפתי לעשות מה שאומרים לי בלי לנסות להבין (הגיע כמובן שלב אחר שבו גם רציתי להבין).

וזה נכון גם לגבי כל העיסוק האובססיבי בשאלת המליון דולר "חוטא או חולה". אני יכול לפתוח ספרים ולנסות לכתוב פלפול בשאלה הרת הגורל הזה, אבל אני יכול לעשות משהו הרבה יותר פשוט. במקום לבדוק מה כתוב בספרים, אני בודק מה יקרה לי אם אלך בכל אחת מהדרכים האלו. לגבי הדרך הראשונה, יש לי קבלות של עשרים שנה אז קל לי לכתוב בביטחון גמור: אם אני מחליט שאני חוטא - אני חוזר לחטוא, מפסיד את אשתי, את הילדים, את העבודה, את הדת, ולבסוף מת. לעומת זאת אם אני הולך בדרך השניה, אז בנתיים יש לי 235 הוכחות שזה יעבוד עבורי.

לא אכפת לי מה נכון, אני רוצה לחיות ובוחר בחיים. אני חולה.

איזה יופי
מבחן התוצאה
והחיים פשוטים
תודה
מוטי

תודה לך סוד על הדברים!
חיזקת אותי גם בדברי הרבי!
אכן זה עונה על שאלותי!

יישר כח.  כך זה עבד גם בהתחלה בעבורי. פניתי לעסוק בבעיה הזו עבור אלו שמבחן התוצאה שלהם היה שונה...

לאחרונה שהייתי בקבוצה
שיתף אחד החברים שנראה בחיצוניותי דתי עם זקן וכו'
  הוא אמר שמאז הצטרף לקבוצה , הוא הרגיש דווקא ירידה ברוחניות בדרך שלימדוהו מהבית .
עבודת התפילה , בכוונה , במנין  לימוד תורה וכו'    והוא לא כ"כ הבין למה
הוא שיתף על נקיון של כמה חודשים .

והסיכום שלו למצבו כיום היה כזה .
  "פעם הלכתי ל.......ונפלתי  לתהום..........  ומצד שני למדתי תורה בהתמדה , והקפדתי על מנינים ותפילה בכוונה וכו' וכו'
  והיום אני לא הולך ל............ונקי נקי נקי....ועומד על הרגלים  .  ומצד שני לא כ"כ פותח ספר תורה , ולא מדייק במניינים , והתפילה לא איי  אייי  איי.

ולסיום הוא שאל את החברים .  תשאלו מה אני מעדיף ?  והוא ענה ......  תחשבו לבד .

אסירותודה - תודה. הדברים כמובן נכתבו במקביל ולצד הדברים שלך. יש כאלו שהעיסוק בשאלה מתאים להם ויש כאלו שהם אנשים מעשיים מאוד. צריך תשובות לאלו כמו לאלו.

דובי היקר, אכן אני מעדיף להיות במקרה השני, אבל אין באמת צורך שזה יהיה ככה. אפשר לתפוס את שניהם. גם אני חוויתי בהתחלה ירידה קלה במה שקיטלגתי כ"דתי" ולא רוחני, אבל לאט לאט אני מבין שזה לא נכון והתורה והמצוות הם תכלית הרוחניות - אלא שהבעיה היתה בי...

כמובן .

אני רציתי רק לחזק את החברים שחשים בדבר דומה, שיסתכלו על התמונה נכון ובפרופורציה .
  אצלי לצערי בנפילות האחרונות ובכלל בשנים האחרונות , התייאשתי מעצמי גם בקטע הרוחני של תורה ומצוות .
כך שאצלי התוכנית יכולה רק לחזק את האידישקייט

לדובי,
בסופו של דבר חוזרים גם לרמה הדתית הקודמת ואף יותר, כמו שכתוב ב"סיפורו של דב":
"התפילה והלמידה שלי התקררו למשך תקופה של כשלוש שנים אחרי שהתפכחתי, אבל עם הרבה עזרה וכמה שנים של סבלנות, התגברתי גם על זה והיום, כמו נישואיי וחיי באופן כללי, רמות התפילה והלימוד שלי עלו לגבהים שלא חלמתי שאגיע אליהם. לעתים קרובות אני חי במודעות שאני באמת ובתמים חי עם השם, בנוחות רבה."
אז אולי בהתחלה זה מחליש, אבל בהמשך זה יוצא משתלם גם מהבחינה הזאת.
לי אישית השתפרה התפילה והעשייה הדתית שלי מאז שהתחלתי את התוכנית, בעיקר בגלל שחלק מהתוכנית זה לחיות במודעות עם הקב"ה (או עם כוח עליון)ואז כתוצאה מזה התפללתי יותר טוב, וחשתי יותר קרוב לה'.

חשבתי קצת מה יכול להיות ההסבר לירידה ברוחניות כשמתגברים במקום שיהיה הפוך, להלן כמה רעיונות.

1. כדברי האוה"ח הק' על הפסוק כל המצוה, שמי שהוא מתחזק במצוה אחת הוא מרגיש שלם עם עצמו ונחלש במצוות אחרות.

2. הלימוד כשהוא רשע הקליפות יונקות ממנו כדברי האריז"ל, וכשחוזר בתשובה הוא מוציא את הניצוצות חזרה אל הקדושה, וא"כ יכול להיות שעד עכשיו היצר הרע דחף אותו ללימוד...

3. הנקיון מתבטא בקירור ההתלהבות וההתאוות, וזה משפיע גם על הסור מרע וגם על העשה טוב.

כמובן שיכול להיות עוד רעיונות, אך בעיקר רצוני לומר שאם ידעו מה שורש הבעיה ידעו איך להלחם בה ולהיות גם סור מרע וגם עשה טוב.

זלמן היקר.
אצלי זה בדיוק ככה!!
אני עד היום לא מסתדר כ"כ עם המילים ''מחלה רוחנית'' ''רוחניות ולאוו דווקא דתיות'' ''כניעה'' ''לדבר עם ה''' וכו' וכו'
הסיבה היחידה שאני פה זה בגלל שאני רואה אנשים שיצאו ממצבים יותר קשים משלי, וגם אני נקי כבר 22 יום - דבר שלא היה לי ב8 שנים האחרונות!!.
פשוט זה עובד!...

אדם יקירי,

אינני חושש לדון בשום נושא הקשור להחלמה, אבל אותי מלווה מבחן התוצאה במלוא עוזו. אני יכול לפתוח ספרים ולחזור "לשם", או לסגור את הספרים ולהיות איתכם כאן. מה עדיף?

יחד עם כך, כנראה שישנם חברים שכדי להישאר כאן צריכים גם לפתוח ספרים - וכך ראוי שיעשו.

זלמן שוב תודה על פוסט מדהים.

הייתי רוצה להוסיף מהפן האישי שלי שמאז שאני בתוך הצעדים. התפילה שלי הרבה יותר טובה. הרבה יותר קל לי לכוון. שימו לב שרוב התפילה בעצם מדברת על שפלות האדם וגדלות הבורא. האם לא זהו היסוד של הצעדים!!??? ובכלל אני מרגיש מחובר לכל דבר בספרות התורנית שנוגע בנקודה הזאת שאנו עבדיו של הקב"ה.

מצד שני, אני מודה ומתוודה שיש לי ספקות לפעמים באמונה. קשה לי להבין איך מחלה כזאת לא מדוברת בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה... דברים נוספים תמוהים לי, אבל אין לי כוח לפתוח את זה.

ובכל אופן במסקנא אני מסכים במאה אחוז עם זלמן. אני בוחר בדרך הזאת שללא ספק מראה תוצאות ב"ה.

Ihope יקירי תרשה לי שתי הערות.
1. התורה איננה ספר רפואה גם אם מוזכרות בה כמה מחלות.
2.אתה לא יכול לקבוע שדבר מסויים לא מדובר בתורה אתה רק יכול להגיד שאתה לא מצאת.
ובכלל, לא נראה לי שהדברים האלה נקראים ספקות באמונה.

שלום חברים

תרשו לי להגיב מהמקום שלי .
אצלי מה שחשוב זה שיש תוכנית שבסוף תעבוד בשבילי (לצערי נפלתי אתמול שוב אחרי יומיים ).
אם זה כן מוזכר בתורה או לא , זה לא מעניין אותי , 
למה נפקא מינה ?
אם זה לא מוזכר , אז לא אלך על זה ?
ומה ?
אשאר עם הדפקט והמחלה הסרטנית הזאת לכל החיים?
אני רוצה לחיות ,

כנוע,

אני התכוונתי בכלל לכל המושג הזה שאנשים נמצאים במשך שנים בתוך חוסר אונים מוחלט ואין להם אפילו את הזכות לדעת שהם חולים. אין להם את הזכות המינמלית לדעת שאין להם באמת בחירה חפשית... (בהענין התאווה כמובן).

מה לעשות ש"על כרחך אתה חי" ולא שאלו אותנו האם ניוולד. אבל אומר בכנות למרות שיש לי ב"ה חיים מאושרים וכו'. יש לי שעות קשות מאוד בהם אני חושב שהייתי מעדיף לא להיוולד.

זה מגיע כמובן מספקות באמונה.

נ.ב מוזר לי שאני כותב כאלה דברים...  מעולם לא העזתי להגיד את זה לאף אחד חוץ מלאשתי...