הי לכולם, לא כל כך חדש באתר. חלקכם כבר מכירים אותי מההודעות. חשבתי לעצמי להוסיף נדבך נוסף ולשתף בפוסט זה - שירים שחיברתי כתוצאה מדברים שונים שאני חווה, חלקם הגדול על ההתמודדות. 
אני אוהב להתבטא בכתב והמטרה היא לנסות לשים מילים לתחושות שאנו חווים, קטונתי, אבל אם זה יעזור אפילו לאחד - עשיתי את שלי.

שבירת מעגל 

נפילה ועוד נפילה, 
ירידה בסולם - תהום נשייה. 
תפילה ועוד תפילה, 
עליה בחזרה, להתחיל מהתחלה.
מעגל חוזר שיש לשבור,
את הטוב מהרע יש לברור. 
לסתום כל פתח, להקים גדר, 
"הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ", כמאמר המשורר.
לעולם לא חוסן, יש לזכור, 
לפעמים נוצר סדק, לפעמים נפער בור. 
אסור לסמוך רק על המזל, 
הרי "אין אפוטרופוס", קבעו חז"ל. 
עומד על המשמר עם תקווה בלב, 
רוצה לא לשכוח, רוצה לחסוך כאב. 
אומרים שזמן מרפא - מביא מזור. 
אך תקווה יכול הוא לטשטש, יכול גם לעקור.
חוסר תשומת לב, יגיע לפרקים, 
זהירות! השטן מתחבא בפרטים הקטנים.
היצר מחכה, ממתין בסבלנות,
מחכה לשעת כושר, מחפש שאננות.
כדי להתגבר על ניסיונות,
יש להסתכל פנימה, למצוא עשתונות.
פירושו לחפש את השורש, את מקור הבעיה,
לרענן זיכרונות, להתמקד בנקודה.
כרונולוגיה של הזמן נבחנת בקפידה. 
התבוננות בדחף ונקיטת פעולה.
לעשות סדר, הדבר נדרש, 
לזהות את הטריגר הוא דבר מפורש.
להתמודד לבד מעט יעזור, 
אך בסופו של דבר, הדחף יחזור. 
אין מדובר בקרב אחד על אחד, 
מעטים מול רבים, זהו קרב משוחד. 
אך אל תתייאש, לא הכל "מכור" מראש, 
הרי נס חנוכה מוכיח, מכבים צעדו בראש.
חגור חגורה, שנס מותניים,
רצוי לבקש עזרה, בבחינת "טובים השניים".
הורה, מורה או חבר קרוב,
שמטרתם לא לשפוט, אלא לאהוב.
אתה לא היחיד, אתה חייב לדעת,
אל תקח את כל הקרדיט , המציאות קובעת. 
תאהב את עצמך על אף הנפילות, 
שהרי אתה צדיק מתמודד, רום משפלות. 
"שבע יפול צדיק וקם", אמר קהלת, 
אל תתייאש, תנועת מטוטלת. 
גם אם האופק נראה קצת רחוק, 
מהיצר הרע הצלחת לחמוק. 
בת קול לפתע לוחשת 'אתה מסוגל',
שלשלאות מתנתקות, שבירת מעגל.

וואו וואו .
כל כך יפה כתבת , 
וממש נכון הדבר .
חשבתי לעצמי , כמה שהוא ערמומי ופתלתול .
אני נקי כבר 6 שנים .
וממש לאחרונה , צריך להרים חומות ובצורות כדי לשמור על עצמי .
והאמת כשמועד - מקבל זאת באהבה עצמית ענקית וממשיך. 
תודה לך זה ממש מחזק

תודה לך שבי1
שימחת אותי מאוד!
יהי רצון שכולנו נצליח לשבור את המעגל ולצאת לחופשי

תודה לך,  משהו מהמגירה שלי… 

*"כנות עם עצמינו"*
חמימות חפשתי ומצאתי, לא היה קשה למצוא.
גם את האהבה תמיד מצאתי.
אך בדבר אחד עיוור תמיד 
הייתי.
את האמת חפשתי,
ותמיד פיספסתי.
כנות .. זו מילה כה מיותמת.
הרבה נופלים בה , ורובם כה לא אמיתים בה.
כשהייתי עמוק בתוך עצמי,  ידעתי שיום אחד זה יגיע .
ואכן זה הגיע, הגיע כמו שרכב ישן מניע .
הרבה עשן וערפל, עם הרבה שיעול והשתנקות .
אבל כשזה מניע ומתחיל לנוע , זה לא מפסיק לנוע .
חחחח לא מאמין בעצמי שזה אני רק להיום

מקסים! תודה על השיתוף. 
המסר חזק מאוד ונכון כל כך. 
כנות היא הדבר שמוציא אותנו מהבוץ. להיות אמתיים כלפי הסיטואציה ועצמינו - משם אפשר להתחיל לצעוד ולנוע כפי כשכתבת.
נ. ב
תודה על הכנות לפרסם דברים כאלו הם ללא ספק חלק מעצמנו שאנו בוחרים לחשוף. זכות גדולה. 

הרמת לי להנחתה. החלטתי שאני חושף מדי פעם שיר ולא כל יום. אבל מכיוון שהעלית את נושא הכנות מפרסם שיר מס' 2.

"רציתי לכתוב שיר" 

רציתי לכתוב שיר,

אבל מאיפה להתחיל, והאם צריך להיות יותר ישיר?

אולי זו רק תחושה רגעית שהלב רוצה להגשים?

כי ככה אנחנו - האנשים.

חיים לפי ריגושים, ולא תמיד יושבים וקצת חושבים.

רוצים להרשים, ולפעמים גם למצוא את מי להאשים.

החיים חולפים ועוד שניה זה נגמר,

אח"כ תמיד מצטערים שהרגע חלף - עבר.

אז אולי במקום להתעסק ננסה להתאפק,

מתי בפעם האחרונה נכנס בך ספק?

מתי לראשונה הרגשת את הלב דופק?

לפעמים אנחנו שוכחים שיש לנו רגשות,

מנסים להשקיט וממשיכים לעשות.

אבל אי אפשר את הרגש לסנן,

אני יודע שלפעמים אתה רוצה להתגונן.

ממה? אתה שואל,

מרגיש שאתה מתחיל קצת להתבלבל.

צריך קודם כל לחפור בפנים, בתוך הלב,

תנסה לרגע לעצור את הנסיון להשתלב.

תהיה מי שאתה במקום לנסות את עצמך לשנות,

שייכות זה דבר שאין צורך בשבילו להונות.

משמעותה לקבל אחרים ובעיקר את עצמך,

בלי לנסות לעטות על פניך מסכה.

אבל כדי שתוכל להרגיש בטוח,

אתה חייב את העיניים לפתוח.

קח את אותו הצעד שתמיד פחדת לקחת,

ואולי, סוף סוף תגלה מה מסתתר מתחת.

הסוף תמיד מתחיל בהתחלה,

שם נמצאת אותה אבן דרך, אותה מפה של הנשמה.

אי אפשר להחזיר את הזמן, ולכן צריך לבחור בתבונה,

איזו דרך תיטיב להוביל להבנה.

שאת עצמך אתה צריך קודם כל לאהוב,

ולא... אתה לא צריך את כל האחרים לעזוב.

בשביל שתוכל לתת משהו לאחר,

קודם כל את אותו הדבר אתה צריך לשחרר.

אתה לא יכול לתת מה שלך אין,

ככה זה עובד בעולם, כמעט ששכחתי לציין.

סבל תמיד קיים אבל לך יש את הכוח,

לבחור ולעמוד מבלי לברוח.

כאוס מגיע גם לבקר מדי פעם,

כאשר הדברים מסובכים ואתה אכול זעם.

מהצד השני יש גם סדר,

אך משעמם לעשות הכל לפי הספר.

כי הרי תמיד חיפשת דבר בעל משמעות,

אגלה לך סוד, תמצא אותו אם רק תקח אחריות.

אותה הדרך הולכת בין הטיפות,

בין הסדר והעצות, לבין הכאוס והמסכות.

כשתמצא אותה, פתאום תסתכל לאחור ותחפש בירור,

איך עולם שלם יכול להתחבא בתוך לב שבור?

אתה כבר על הדרך, אבל תמיד תזכור,

שמותר לך מדי פעם לעצור.

אולי תצטרך לחשב מסלול מחדש,

אבל עכשיו סוף סוף, בשבילך, המאמץ מוקדש.

הרבה כתבתי ואני מתחיל להתעייף,

לא פשוט להסתכל פנימה ולחשוף מבלי להתיפייף.

בכנות, חשבתי שלא אצליח לכתוב יותר מחמשיר,

האם הצלחתי לכתוב מבלי להסתיר?

אולי אנסח את זה באופן יותר בהיר?

לא! את הרגע הזה צריך להוקיר!

הכל התחיל, כי רציתי לכתוב שיר...

אוהביםםם , ממש יפה ומיוחד .
ההמשך שלי יגיע בהמשך חחח
אגב גרמת לי להגיב , משהו שלא עשיתי הרבה זמן. 
תודה

והפעם. לזכור שאנחנו צריכים לחזור לעצמנו לפעמים. לזכור מי אנחנו ולהמשיך לצעוד בדרך ולהרגיש תוך כדי התהליך.
לקראת שבת המלכה, זה בדיוק הזמן. לעצור לרגע את מירוץ החיים. ולהתחבר לקב"ה ולעצמנו. 

"קריצה" 

היי, מזהה אותי?

אל תיבהל, אני די חברותי.

נכון, עבר כבר הרבה זמן,

כבר גבהתי מעט, וגדל לי קצת זקן.

אולי זה עלול מעט לתעתע,

אך לעיתים אני מתגעגע לפתע.

מרגיש שהתרחקתי מעצמי, בעצמי,

דבר ישן-חדש צף, מי בעצם אני?

הילד שהייתי מזמן כבר גדל,

העולם נראה די רגיל - ברירת מחדל.

מדוע הסקרנות נעלמה? אני תוהה,

התחככתי עם המציאות, נהיתי קהה.

"אלה החיים", אנשים מתָרצים,

לא שמים לב, ממשיכים ומתרוצצים.

אותם אני לא שופט, אפילו די מבין,

אבל מה עם לעצור ולרגע להאזין?

האיזון לפעמים נעשה מטושטש,

אבל הרגע הוא יקר, יהלום מלוטש.

כשלעיתים קשה או מאתגר,

אנחנו עוצרים קצת, מנסים להסתגר.

אמנם, לפעמים יש בזה גם יתרון,

אך את הכל צריך לקחת בחשבון.

לוודא שאנו זוכרים מאין באנו,

לחוות רגעים חדשים, לברך שהחיינו.

לאן אנו הולכים? מטרה יש להציב,

בזמן דין וחשבון - נוכל להשיב.

עבר הווה עתיד - זמנים משתנים,

לחיות את הרגע, זהו סוד קדושים.

עצירה, נשימה, עצימת עיניים,

לפקוח לאט, להרגיש כפליים.

האושר בא לרגעים קטנים,

נקודות אור, כשמיים זרועי כוכבים.

קבלו כל עת בשיר תפילה,

חיים מלאים מתוך הכרת תודה.

כשרואים ילדים פתאום נזכרים,

אח, גם אני מתגעגע לימים הטובים.

חיים בלי לחץ - מלאי רעננות,

סקרנות בלי סוף, קורטוב ביישנות.

נוסטלגיה היא דבר נהדר,

להזכיר נשכחות, להתרפק על העבר.

רגשות אלו צריך לטפח,

מתוך מבט מבוגר, מבט פיקח.

להתחבר לעצמנו, לעצור את הסוס,

לכתוב את סיפור חיינו, ליטול קולמוס.

להישאר צעיר היא תכונה חיונית,

לשמור לנו קצת בלב ואותה להצית.

בגרות נרכשת ככל שחולף הזמן,

במהלך המסע, חשוב להישאר לעצמך נאמן.

אדם הינו סך כל חוויות חייו,

אותן יש לנצור, לתלות על וו.

אין דבר רע בלהיות בוגר, זה חשוב,

אחריות יש לצרף למתכון, להוסיף ערבוב.

במהלך הדרך תהינה עליות וירידות,

לא צריך לפחד, על כל דבר יש להודות.

במבט לאחור, אתה מתחיל לזכור,

את עצמך מתחיל לזהות, נכנס מעט אור.

זו תקופה מעניינת, זהו דור מיוחד,

בסוף, מירוץ החיים יגיע לכל אחד.

רק הפעם אל תשכח תוך כדי הריצה,

ליהנות גם מהדרך, להוסיף קריצה.


שנזכה כולנו בעז"ה. שבת שלום!