שלום לכולם . 8)
אז מה ... מכורים ? גם אני!
עלה לי לראש רעיון מסויים כיצד  ניתן  להחליש את התאווה .
הרי מתי היצר תוקף אותנו בדר"כ ? כאשר אנחנו חסרי מעש ומשועממים.
ההמלצה שלי היא לקחת את ההתמכרות לתאווה ולהתמכר למשהו אחר , שמעניין אותכם , שאין בכך שום חטא .
לכל אחד יש משהו שמעניין אותו , אז המטרה היא שבמקום לנצל את הזמן הפנוי לתאווה , אפשר לנצל אותו להתמכרות החדשה .
התמכרות היא דבר רע ולא בריא , אבל  אני בטוח שכולם פה יעדיפו להמיר את ההתמכרות לתאווה להתמכרות אחרת שאין בה שום חטא (, ואפשר גם להמיר אותה להתמכרות חיובית .
למשל בן אדם שרואה עמותה כלשהי והוא מעוניין לסייע לה בדרך מסויימת , יקדיש מהזמן האישי שלו , להפיץ את התרומה של העמותה לקהילה, במה היא מסייעת  , לחפש תורמים .
כל אחד יבחר לעצמו התמכרות .

בן אדם שמכור לסמים , שכל היום יטפטף לעצמו בשכל  , אסור לי , אסור לי , אסור!!!! , :
מי כאן היה מהמר שללא תחליף לסם הבן-אדם יכול לצאת מזה ?
שללא  משהו שימלא את המקום של הסם הבן אדם יצליח להיגמל ?
אז אני מבין שהרוב באתר זה , בזמן הפנוי מנצלים אותו לללימוד תורה  , אך בזמן הפנוי הזה , במעט זמן הזה שאתם מתעדכנים בחדשות או במעט זמן הזה שאתם ליד המחשב , בזמן שאתם נופלים , עדיף שהוא יבוזבז בצורת ההתמכרות החדשה מאשר בתאווה .
תתעסקו בהתמכרות החדשה שלכם .


מתוך אתר הידברות (לא שאני מחדש לכם משהו אבל תמיד טוב לקרוא ולשנן)
הרמב''ם כותב: ''אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה'', המחשבות השליליות שאדם מתחיל לחשוב עליהן, הפחדים וההבלים התופסים את מוחו של האדם, כל זה קורה כשמוחו של האדם פנוי ממחשבות חיוביות ואז צפים ועולים ברגעי משבר כל החוויות, המראות וכל שאר העניינים שהאדם עבר במשך חייו, ומגיע לידי משבר וחשיבה מעוותת, אך אם האדם ממלא את עצמו בחכמת התורה, קובע עיתים לתורה, הולך לשיעורים והרצאות תורניות, מחכים ומעשיר יותר, כך המוח לא פנוי לעסוק בהבלים, וכך יכול האדם לחיות באמונה ובטחון בבורא עולם ולא ליפול לתיסכולים וחרדות, האוירה סביבו היא אוירה חיובית, דן לכף זכות, חושב חיובי גם על עצמו וממילא גם מתנהג בצורה חיובית.

בנוסף , אני יודע שבשביל חלק מהאוכלוסייה שגולשת כאן , להתמכר לכל מיני דברים כמו , טכנולוגיה או דברים אחרים , זה ביזבוז זמן , ביטול תורה , והתעסקות בהבלים.
(לדעתי לא , וזה לא העיקר כרגע ).

כל מה שנרשם פה הוא נטו דעה , וכל אחד יכול לבחור אם זה מתאים לו או שלא .
אם כל מצב של חוסר התעסקות בתורה , גורם לאנשים ליפול , אז כמובן עדיף שיתעסקו בתורה  ולא בהתמכרות החדשה, אבל אם אתם מוצאים את עצמכם מושטטים באתרי חדשות או אתרים כאלה ואחרים , לדעתי זה כדאי .

בס"ד
שלום חבר יקר, שמי 'רוצה טוב' ואני סקסהוליסט, בחסד ה' יתברך ולא מובן מאליו בכלל בכלל נקי כבר 45 יום, ומתפלל לה' יתברך שישמור אותי נקי רק להיום.

בוא נפתח בכך שמכורים לסמים, לא מנסים להחליף התמכרות ולמצוא תחליף לסם, הם מבצעים את הצעדים בדיוק כמונו.
אבל אם נתייחס להצעה שלך,
זה לא נראה לי מעשי להחליף התמכרות, קשה לי להאמין שזה יעבוד,
וגם אם זה כן עובד,
נשארנו מכורים, נשארנו חולים, בפסיכולוגיה (ובכלל ברפואה המודרנית) מנסים לטפל בסימפטום,
אבל אתה ממשיך לברוח מהרגשות שלך, ממצבים שאתה לא יודע להתמודד איתם ל'סם' כלשהו, גם אם הוא מכור להתעדכנות בחדשות.
(מגלים במהלך ההחלמה שהשימוש בתאווה נובע מבריחה)
המחלה שלנו היא לא 'יצר הרע' או 'תאווה' אלא ההתמכרות בפני עצמה היא הבעיה.

ורק לסיום, אשתף אותך שהיו לי תקופות שדברים מסויימים עניינו אותי והייתי מתעסק בהם באופן אובססיבי, והם היוו לי תחליף לתאווה,
אבל ברגע שראיתי שזה משתלט לי על החיים, הפסקתי ומאוד מהר חזרתי לשימוש בתאווה.

אני קורא לך, ולשאר המכורים פה שעדיין לא הצטרפו, לך עם עבודת הצעדים, זה עבד בשביל הרבה אנשים, והשחרור נפלא.

ועוד דבר לסיום, אני רוצה לסייג את דבריי ולומר שלהיות עסוק ולא בטל זה דבר חשוב ומועיל.

יום נקי!
אוהבים!!

תודה רבה על התגובה המהירה והשקעת הזמן האישי שלך.
קראתי ואני מנסה להפנים את מה שאתה רושם כי אני חושב שהדברים נכונים אבל בו זמנית עולות לי כל מיני שאלות לראש .

הרי כולנו יודעים שככל שמתעסקים בתאווה פחות , ככה יש פחות  רצון לתאווה. "משביעו רעב".
עכשיו שאלתי היא : אם במשך תקופה מסויימת כאשר לא מפנים זמן להתמכרות  לתאווה , ההתמכרות לא פוחתת מעצמה ? באופן טבעי ?
מכיוון שכמכור אני שם לב שאלו שינויים שהגוף עובר (במוח האנושי,והוכחה לכך היא מחקרים).
ואם במשך הזמן לא מתעסקים בתאווה , אז הגוף לא אמור לרפא את עצמו באופן טבעי?
כמו אדם שיש לו יבלת ברגל , וברגע שהרגל נחה למשך תקופה והוא לא דורך עלייה , לאט לאט היא נעלמת .

לילה טוב

תאווה והתמכרות לתאווה הם שתי עניינים.
הזנת התאווה מגדילה את הרעב, וכשהיא נעשית באופן כפייתי או מסיבות לא נכונות היא יוצרת התמכרות.
אי הזנת התאווה עבור מי שאינו מכור יכולה לטפל בתאווה ולהחזירה למימדים נורמליים (אני מנחש),
אך אי הזנת התאווה עבור מכור אינה מספיקה, אם כי מאוד הכרחית להחלמה, הוא צריך את הצעדים על מנת לשמור על נקיות.
לסיכום, התשובה לשאלה שלך היא ש"מרעיבו שבע" נכון בעניין הקטנת עצמת התאווה, אבל זאת לא התרופה להתמכרות (למרות שהפסקת השימוש זה חלק חשוב מאוד בהחלמה).
מקווה שעניתי.

לילה טוב ונקי! 

אני מצטרף לדברים של רוצה הטוב, ואכתוב טיפה מניסיוני האישי.

במשך שנים חשבתי שאם רק אמצא משהו טוב שימלא את יומי, הכל יהיה בסדר. שקעתי עד מעל הראש בעשיה חיובית, אבל ההתמכרות תמיד היתה יותר חזקה. בין אם הגיע רגע של חופש, בין אם היה רגע של חוסר הצלחה וסיפוק, ואפילו בימים הטובים, כאשר ההתמכרות תקפה - היא תמיד ניצחה.

כך גיליתי שלא יעזור כלום, כי בסופו של דבר - אני חסר אונים. דווקא כאשר הודיתי בחוסר האונים, מכאן צמחה הישועה ומאז - תודה לא-ל - אני נקי, כל יום "רק להיום".

להיפך, הבנתי שאני לא מחפש תחליף להתמכרות אלא למצוא את המקור ממנה נובעת ההתמכרות ולטפל בשורש. אם אני רק מחליף התמכרות בהתמכרות, נותרתי מכור לכל דבר וענין, מה שאומר שתמיד אחזור להתמכרות המקורית שלי. אבל בשיטת הצעדים אני לומד סוף סוף לחיות חיים אחרים לגמרי ואז אין שום צורך בהתמכרות - כל התמכרות שהיא.

לגבי הענין של "משביעו רעב", צר לי אבל זה לא עבד אצלי אף פעם. אין לי ספק שהדברים נכונים במאה אחוז, אבל שם מדובר על אדם רגיל, לא על חולה. אני חולה והדברים לא פועלים אצלי. במקרה שלי בין אם אני משביע או מרעיב, התוצאה היא תמיד אותו דבר, כאשר אני נותר רעב מאוד ונמצא בהתקפות של תאווה.

בוקר טוב.
מכיוון שחודש אלול בא עלינו לטובה, ומכיוון שהחבר היקר 'בהצלחה לכולם' הרים להנחתה כאשר הוא החליט לצטט מקורות, אינני מתאפק מלהסב את תשומת ליבנו לפרשנות (אפשרית) של המקורות האלה:
כתבת, 'בהצלחה', שצריך ללמוד תורה, ושתורה משחררת מהתאווה.
עכשיו בכנות, עם יד על הלב, האם לימוד התורה שלך גורם לך להרגיש רוחניות, תן לי לחזור על השאלה בשפה ברורה יותר: האם כאשר אני 'עושה מה שצריך' ומצטיין, אני מרגיש את נוכחותו של הקב"ה בתוך חיי?
באופן כללי ברור שהתשובה היא לא רבתי. אני אגיד לך יותר מזה, 'נפש החיים' בספרו, ואף האדמו"ר הזקן בספרו היו מודעים לכך. נפש החיים לא רצה שתחשוב על הקב"ה כשאתה לומד את הסוגיה, ואילו האדמוה"ז סבר שהסוגיה כל כך גבוהה עד שאי אפשר להרגיש אותו כשלומדים אותה. המשותף לשניהם - בפועל, לא מרגישים.
אלא שכאן, חבר יקר, ה'סיסמאות היפות' של 'להתמכר לתורה' נשארות חלולות וחסרות תוכן. איך אני יכול להתמכר למה שאני לא מרגיש?
יותר מזה, ידועה המחלוקת בין החזו"א לבין בעלי המוסר האם לימוד תורה מספיק על מנת לתקן את האדם או שצריך גם ללמוד 'מוסר'.
במחילה מכבוד תורתו של החזו"א, נראה לי שבשבילי, כמכור, הטיעון שלא פשוט לא עובד. לימוד תורה לא מתקן אותי. עובדה.
אני אברך כבר מספר שנים, אני אחד הלומדים הכי רציניים בישיבה, ונשארתי בקלקולי. אז כמו כל טיעון דמגוגי אפשר תמיד לטעון - לא, אתה לא מבין, אני לא מדבר אתך על ה15 שעות שאתה לומד. אני מדבר על החמש דקות שאתה מבטל - כשתלמד בהם, אז תתקדם, אבל אז למעשה חוזרים לטיעון של בעלי המוסר - שמסירות הנפש היא שמקדמת את האדם, ולא התוכן אותו הוא לומד.
דרך אחרת, חבר יקר, היא דרכו של נפש החיים, שניסה לשכנע אותנו שהלימוד 'פועל בעולמות העליונים'.
על זה תגובתי, כמכור, חסרת סבלנות. 'העולמות העליונים' נשארים למעלה - ואני נשאר תקוע עם הפורנו.

על מנת להיעזר בתורה כדי לצאת מההתמכרות עלי לתפוס את התורה באופן אחר לגמרי ממה שתפסתי אותה עד כה. בשפה של ה'תוכנית' - עלי ללמוד לחיות חיים רוחניים ולא רק חיים דתיים. עלי לראות כיצד יש בתורה קשר אל הקב"ה. אז נכון, זו תודעה חסידית מאוד, וקשה להבין כיצד היא מתחברת לסוגיה בגמרא. אפילו החסידים, כפי שאמרתי, היו מודעים לכך (האדמוה"ז עצמו, למשל,'וויתר' על הניסיון של הבעש"ט לראות את 'האור שבאותיות' וביקש מאיתנו להתבונן חמש דקות בשעה...)
אבל בדיוק בגלל זה התרופה שלך היא 'תרופה למתקדמים' - או במילים אחרות: לא לימוד התורה יוציא אותי מהבוץ, אבל אחרי שאני אצא מהבוץ, אני אראה כיצד התורה מאירה באור חדש, רוחני, אלוקי, ומחייה.

חבר יקר, איך אמר שלמה המלך בקוהלת - ניסיתי הכל, והכל הבל.
הלוואי שהייתה תרופת פלא.
הלוואי שאיזה מעשה או סגולה היו עוזרים לי
אבל לא
אם אני לא אשתנה ואתחיל לראות את את הרוחניות שבעולם, אף תרופת פלא, כולל אלה שמוזכרות בספרים, לא יעזרו לי.

נ.ב.:
יש דרך אחרת, אך לא כאן המקום לפורטה, אותה ראיתי בכתביהם של ר' צדוק מלובלין ושל ר' נחמן מברסלב. לדעתם, כאשר אתה אומר שלימוד תורה עוזר להתמכרות, אתה מגדיר מחדש מה זה תורה ולא מהי ההתמכרות. התורה, אליבא דגדולי עולם אלה, אינה הסוגיה, אינה הגמרא, ואפילו אינה הקבלה. יש בה בדיוק את האלמנט שעובדים עליו בתוכנית - החיים הרוחניים. ולדעתי, אגב, השינוי שהם מבקשים מאיתנו לעשות כלפי התורה אינו עבודה קלה כלל וכלל - להשתחרר מהתחושה שאפשר 'להשתלט' ו'ללמוד' ו'להתקדם' ולהבין שהכל מהקב"ה - זהו בדיוק הצעדים הראשון-שלישי, ואכמ"ל....

בוקר טוב.

נתן יקירי,

רגע לפני שאני פורש לישון, ראיתי שיש הודעה חדשה שלך. נכנסתי ולא התאכזבתי.

אין לי כעת הכוחות להגיב באריכות, אבל קבל לייק גדול על תגובה מושקעת שצריכה להישמר כאן במקום מיוחד.

תודה על הדברים

אחיי היקרים , תודה רבה על התגובות המושקעות.
אין לי יותר מידי מה להוסיף , אני קורא את התגובות  (ולא פעם אחת) ומשתדל ללמוד מהן .

שלום
ההתמכרות היחידה שתועיל לצאת מהתמכרות לתאווה היא:
התמכרות להחלמה
התמכרות לתוכנית.
בהצלחה לכולם
מוטי

ברובד החיובי, ההחלפה הזו היא מטרת התוכנית - להחליף את התלות בכח ההרסני בתלות בכח החיובי. כדאי לקרוא בספר 12&12 של A.A בצעד השלישי.

ובאותו עניין רק ממבט שונה, אבוי למי שמחליף התמכרות בהתמכרות, הוא צולל לשניהם. ראיתי זאת במו עיני. מה שקורה בדך כלל הוא שההתמכרות המוחלפת מושכת את המכור לשאול, והוא אינו מבין מדוע, וגם כשכן, הוא מתפלא מדוע המידע שברשותו לא מועיל לו אל מול ההתמכרות החדשה.

זה פשוט אסון. כדאי לראות את הדברים המפורשים בספר הלבן עמ' 56 - כניעה לאמת על עצמנו.

לאט לאט אני מבין שכנראה יש עוד תחומים בהם אני על גבול ההתמכרות, שכולם הגיעו כנסיונות לבריחה מההתמכרות שלא נתנה לי מנוח.

חבר מבין אמר לי לאחרונה בצחוק שאולי אני וורקוהוליק (מכור לעבודה). אותי לימדו שבכל צחוק יש קצת צחוק. כל השאר זה רציני. הבנתי שהבריחה מהתמכרות אחת לשניה - סיבכה אותי בשתיים.

כמו שאמר הקוצקער חבל על המאמצים בשבירת המידות
כל מידה ששוברים נהיית לשניים