שלום לכולם. 
אשמח לשתף במצבי כיום, ולשמוע את עצותיכם, עבורי (ואני מניח שגם עבור אחרים) - באופן מיוחד לגבי נפילות והתגברות ההתמכרות בעקבות המלחמה.
כבר הרבה זמן שלא כתבתי בפורום, וכמעט שלא נכנסתי לאתר - במשך יותר משנה, בעיקר מאז שפרצה המלחמה. ומדוע?
לפני המלחמה, הצלחתי לייצר איזון מסוים עם הנפילות, הרבה בזכות האתר (!), והתוכניות החדשות שבדיוק יצאו באתר (!). 
אבל אז, הגיעה המלחמה - והתגייסתי למילואים... הייתי לא מעט חודשים מחוץ לבית, שותף פעיל בלחימה, בחזית הקדמית. במשך לא מעט זמן, הייתי בסיטואציה מתמשכת של סיכון חיים, וכמה אירועים של סכנת חיים ממשית קרובה - שניצלתי מהם בעזרתו יתברך.
החוויות הקשות שחוויתי, עם הסטרס המתמשך - והמורכבויות הנפשיות שהתפתחו בעקבות כך (פתיל קצר, קוצר רוח, עצבנות, מצב רוח מבאס ועצבות מידי פעם, קושי לחזור לקשרי חברה שלווים שמחים ורגועים), הריחוק מהבית לתקופה כ"כ ארוכה - והמורכבויות שהתפתחו בעקבות כך (קשיים בזוגיות, קשיים של הילדים) - החזירו אותי בעוצמה רבה לנפילות...
והאמת, שלא היה לי מספיק כוח להתמודד עם זה - הקשיים והמורכבויות היו גדולים ומתמשכים מידיי... בנוסף לכך שהייתי ממש צריך מקום לפרוק את הקשיים - אז כמעט שלא התמודדתי... וכמעט שלא נכנסתי לאתר... 
(אני מעריך שאני לא ב"פוסט טראומה", ברוך ה' אני מתנהל בצורה תקינה בדרך כלל, בבית ובעבודה, במצב רוח תקין בדרך כלל, גם לא נראה לי שיש לי "דיכאון" קליני - ובכל זאת, החוויות והמורכבות המתמשכת, משפיעים על הנפש...). 
אבל עכשיו, אחרי תקופה מסוימת בבית, אני מרגיש שהאיזון מתחיל לחזור אליי -והחלטתי לפני כחודש שאני נכנס שוב לאתר, ועושה מאמץ לחזור לאיזון - ואכן, בזכות הכלים הנהדרים שהולכים ומתווספים לאתר הנפלא הזה (אתם פשוט מדהימים! אין מילים להודות! אני בטוח שיהיה לכם שכר עצום בשמים על המיזם המדהים והחשוב הזה!) - ברוך ה' כבר יותר מחודש שאני נקי (למעט פעמיים-שלש שכמעט נפלתי, ועצרתי את עצמי ברגע האחרון...). מדהים בעיני, לא חשבתי שאהיה כאן. מודה לה' שנתן לי את הכוחות להגיע עד לכאן!
אבל... אני מאוד מאוד חושש מההמשך. לא יודע האם אוכל להחזיק מעמד לאורך זמן? החוויות וההשפעות של המלחמה, ממשיכות ללוות אותי (והרי זו התמודדות שהתמודדתי אתה גם לפני המלחמה, ועוד יותר קשה עכשיו...), במיוחד שאני יודע שיהיו עוד מילואים בהמשך... ואז מה? יחזרו גם הנפילות?
אשמח לעצותיכם - איך להתמודד עם נפילות והתגברות ההתמכרות - באופן ספציפי בעקבות המלחמה והמורכביות הנגררות ממנה? מעריך שאני לא לבד, שמעתי שהמלחמה מגבירה מאוד את תחום ההתמכרויות, באחוזים ניכרים...

היי חבר,קודם כל, אני חייב להגיד לך שאתה גיבור אמיתי. לא רק בגלל שעברת חוויות מטורפות במלחמה והיית בחזית, אלא גם בגלל שאתה יושב עכשיו, פותח את הדברים ומוכן להתמודד עם מה שעובר עליך. זה מראה כמה אתה בן אדם חזק וכמה אכפת לך מהחיים שלך ומהעתיד שלך.זה לגמרי הגיוני שהמלחמה השאירה עליך חותם. גם אם אתה מתפקד טוב כלפי חוץ, הדברים שעברת שם – הלחץ, הסכנה, הריחוק מהבית – ממשיכים לעבוד על הנפש מבפנים. וזה לא משהו להתבייש בו. מלחמה היא דבר שלא משאיר אף אחד באותו אופן.אני גם לגמרי מבין איך החוויות האלו גרמו לך לרצות לפרוק יותר, וזה טבעי. כשאתה במצב כזה של סטרס מטורף, הנפש פשוט מחפשת כל דרך להתמודד, גם אם הדרך הזו לא הכי בריאה. אבל העובדה שאתה יושב פה עכשיו, אחרי חודש נקי, זה לא מובן מאליו בכלל. זה מדהים!!!
אתה כבר מוכיח לעצמך שיש לך את הכוח להתמודד ולעלות למעלה, אפילו כשהמצב קשה.אני מבין שאתה חושש מהעתיד – מה יקרה כשיהיו שוב מילואים? איך תתמודד אם הלחץ יחזור? וזה חשש טבעי לגמרי, אבל תן לי רגע להרגיע אותך אח יקר!
אתה לא חייב להתמודד עם כל העתיד עכשיו. תתמקד בצעד הבא שלך, היום, מחר, השבוע הקרוב. לאט לאט אתה בונה לעצמך חוסן שמכין אותך להתמודד גם עם מה שיבוא.דבר נוסף, וזה חשוב לי להגיד לך – אין שום בושה בלקבל עזרה מקצועית. זה לא אומר שאתה חלש או לא בסדר, אלא בדיוק ההיפך. שאתה דואג לעצמך. מטפל טוב יכול לעזור לך לעבד את החוויות שעברת ולתת לך כלים להתמודדות, לא רק עם הנפילות, אלא בכלל, עם איך שאתה מרגיש. זה ייתן לך חיזוק פנימי שיעזור לך גם בזמנים הכי קשים. זו כמובן כבר החלטה שלך, ועוד דבר קטן, יש הרבה דרכים לקבל אותה גם בחינם ויש מעטפת שלמה לאנשי המילואים, ובכללם גם לך. גם אם אתה מרגיש שאתה לא צריך, תמיד טוב לנסות רק פגישה אחת ותראה שאולי משהו בך ישתחרר ופתאום תרגיש שהיית צריך לפרוק. שווה לנסות.ובינתיים... תחשוב גם על דברים קטנים שאתה יכול לעשות עכשיו, דברים שמחזקים אותך. אולי להתחיל להתאמן, לדבר עם חבר טוב שמבין אותך, או למצוא משהו שאתה אוהב ללמוד או לעשות. כל דבר כזה זה עוד שכבה ועוד מעטפת של כוח שאתה מוסיף לעצמך.ולגבי הנפילות – תזכור שגם אם הן יקרו, זה לא הסוף. זה חלק מהדרך, וזה לא אומר שנכשלת. תקום, תמשיך, כי כל יום שאתה עובד על עצמך הוא ניצחון. אתה כבר מכיר את זה מקרוב מהמלחמה. שלב אחרי שלב. צער אחרי צעדאתה בדרך הנכונה, חבר. אנחנו פה בשבילך, ואתה ממש לא לבד. אתה כבר הוכחת לעצמך שיש לך את הכוח, ואני מאמין בך שתמשיך ותצליח.חזק ואמץ, אחי היקר!

שלום אריה היקר!
תודה לך. גם על המילואים והזמן שאתה מקדיש לשמירה על עם ישראל, וגם על השיתוף פה וההתייעצות. זה מחזק אותנו.

נשמע מדבריך שבמילואים עברת הרבה חוויות קשות ומטלטלות. 
מעבר לכותרות של דיכאון או פוסט טראומה, נמצא אדם שעבר חוויה לא נעימה (זו יכולה להיות פרשנות אישית לגמרי ולא בהכרח קשור לאיך שחברים היו ופירשנו את החוויה).
והאדם הזה, שחווה את התחושות בגופו, נמצא במצב לא נעים של סטרס מתמשך, לחץ וכעסים. הדבר הזה מוביל הרבה פעמים לרגרסיה ולחזרה להרגלים ישנים. וגם נפילות.

הדבר הראשון שאני מציע לך לעשות, עם ובלי קשר לנפילות ולאתר, זה לעבד ולסגור את החוויות שעברת במילואים. גם טריגרים קטנים וסתמיים לכאורה יכולים להיות מקום שיש לפתור ולסגור אותו, כדי שלא ישפיע. מצטרף למה שנאמר מעליי ויש מעטפת חזקה לאנשי המילואים בדיוק בגלל זה. זה חשוב מאוד לדבר את הדברים, לעבד אותם, למסגר אותם בתור אירוע שנגמר.

בנוסף חזרה הדרגתית הבייתה מהמילואים היא שלב הכרחי בהתמודדות הזו. להיות קשוב לצורכי הגוף הפיזיים (לישון יותר אם הוא מבקש את זה, לאכול בריא יותר) ולצרכי הנפש והרגש (לבכות אם עולה דמעה, להרגיש את העצב). 

 אז העצה שלי קשורה בהרכח להקשר ולמציאות שאתה נמצא בתוכם, ולא בהכרח לנפילות ולהתמודדות איתן. אבל לדעתי כדי לעשות רגרסיה על הרגרסיה (לחזור למצב הרצוי) צריך לסגור ולסיים את המצב של הסטרס שגם אם אתה לא נמצא בתוכו, הגוף זוכר אותו היטב.

אשמח לשמוע מה אתה חושב, ואם תרצה עוד הכוונה. אנחנו כאן בשבילך.
אוהבים אותך ומודים לך מאוד!!!!!

אלון,
צוות תוכן GYE

היי,
רוצה להגיד שאני מזדהה עם מה שאתה כותב. אחרי הסבב הראשון בעזה חזרתי הביתה וכנראה שגם אצלי כל הסטרס התפרץ החוצה. האתגר בלשתף מה חוויתי שם את אשתי ואת חבריי גרם לי כנראה לשמור הכל בבטן ובלי לשים לב זה השפיעה עליי. לא הצלחתי לקום בבקר והנפילות שלי בתאווה עברו שלב, לא היה לי מוטיבציה לעשות כלום רק התאווה היית לי בראש ובעיקר בידיעה שאשתי עמדה ללדת וזה הוסיף לסטרס העובדה שאני הולך להיות אבא.
אבל ברוך השם הרצון הטוב לעשות טוב בעיני הבורא ולכלל גברו והצלחתי לצאת מהלופ (באופן זמני) ולחזור לחיים מאירים ומלאי עשיה.
האתגר העיקרי שלי עכשיו זה איך לשמר את הנקיות ואיך לא ליפול שוב לעולם.
תודה על השיתוף, אני בטוח שתצליח 

מחזק את כל מה שכתבו לפניי. 
תודה רבה על השיתוף! בהצלחה גדולה! מחכים לעדכונים שלך

ממש תודה חברים על התגובות המחזקות והמעודדות!
אוף... חבל... אחרי שהצלחתי להחזיק מעמד 40 יום! שזה המון! (לא ציפיתי לכ"כ הרבה זמן...), נפלתי...
אומנם נפילה יחסית קלה, ביחס לנפילות אחרות בעבר, אבל עדיין - נפילה...
מבאס מאוד! קשה... חשבתי כבר שאני על דרך המלך, אבל האמת שידעתי שזה עלול להגיע... לא הופתעתי... 
אבל בעזרת ה' - ואנחנו קמנו ונתעודד - גם כי נפלתי קמתי - נקום, ננער את האבק, ונמשיך קדימה!!!

חשבתי לעצמי הבוקר, שהשהות הארוכה במילואים, מצד אחד מייצרת אתגר משמעותי יותר ביחס להתמודדות עם הנפילות, בעקבות כל האתגרים הנלווים לשירות, החוויות המורכבות, הלחצים, הסטרס, וכו',
אבל מצד שני, המילואים גם מפתחים חוסן נפשי, מחזקים את היכולת להמשיך להתקדם גם כשדברים לא מסתדרים, גם כשיש הפתעות, גם כשנופלים, גם כשיש נפגעים, גם כשקשה -
בקרב כמו בקרב... לא מוותרים! קמים, שותים משהו, נרגעים, וממשיכים להילחם!!! עד הניצחון!!!

אני מזהה באופן די ברור את הטריגרים שהובילו לנפילה, מניסיון העבר - בעיקר הצטברות של לחצים שונים בשגרה, שמובילים להתגברות מתח וסטרס. משתמש בסרטונים ובכלים המעולים שיש באתר, לסיוע סביב הנושא של הסטרס, ומרגיש שאכן מסייע לי מאוד. 
אם יש לכם טיפים נוספים בשבילי, או כמה מילות עידוד, אשמח מאוד מאוד! תודה רבה לכם!

אלוף!!
40 יום ! ממש לא מובן מאליו! איזו דרך מרתקת.. בהצלחה!

לגבי טיפים: תנסה לזהות מה יכול להרגיע אותך במהלך היום. איזה תחביב נעים שלוקח אותך לעולם אחר, נשימות או התעסקות במשהו שגורם לך להרגיש רגוע יותר.

בהצלחה

אלון, 
צוות GYE