יצא לי לאחרונה לשוחחת עם חבר והוא אמר לי משפט (זה לא המילים אלא התוכן) "לא כל מי שיבש הוא בהכרח נקי" יתכן שאדם יהיה יבש בגלל אלף ואחת סיבות כגון שזה לא מתאים לו עכשיו, אין לו את הפרטיות הדרושה או שה"סם" לא זמין כרגע אך זה לא אומר שהוא נקי.

אני אישית רציתי להביע דעה קצת שונה.

נכון שהוא צודק באלף אחוז בכל מה שאמר אך אחרי הכל לי אישית זה לא מפריע לי להיות "יבש", אצלי בשורה התחתונה היא "נפלתי או לא נפלתי"


ואם תטענו שיבשות לא מחזיקה מעמד יש לי חדשות מסעירות עבורכם.

לאחר ביקור בפורום נוחכתי לדעת כי גם נקיות זה לא "תעודת-ביטוח" ויעידו על כך כל אלו שנפלו לאחר תקופת נקיון ארוכה.

ידידי היקר, נגענת בנקודה חשובה מאוד, וברשותך אכתוב מעט באריכות בה כיון שהיא נוגעת לחברים רבים.

אז מה ההבדל בין אדם מפוכח לבין אדם יבש? לעניות דעתי, ההבדל לא טמון בעתיד. אין לי במילא שום שליטה על העתיד, בין אם אני מפוכח ובין אם אני רק יבש, העתיד אינו בידיים שלי, וברור שאין שום תעודת ביטוח כנגד נפילה אפשרית. נכון, ישנם חברים שהיו מפוכחים במשך שנים ארוכות ולבסוף נפלו, בדיוק כפי שישנם חברים שהיו יבשים תקופות ולבסוף התפרקו.

ההבדל הגדול טמון בהווה. כאשר מכניסים אלכוהוליסט למעצר ובאופן טכני אין לו אלכוהול, הוא יכול לספור ימים, אבל הספירה היא ספירה לאחורה, לא ספירה קדימה. כל יום שעובר לא מקרב אותו לקראת מפוכחות אלא לקראת היציאה מהמעצר - אז יחל הבולמוס הגדול שיפצה אותו על זמן הישיבה בכלא. ואני לא שונה ממנו. ישבתי שנה ב"כלא" כאשר לא יכולתי ליפול מהפחד המשתק שאשתי תתפוס אותי שוב, אבל כל יום שעבר רק קירב אותי לקראת הנפילה, וכל יום שעבר רק הגדיל את ההתרסקות שהגיעה לבסוף.

זה כמו אדם שרוצה לעשות דיאטה ואומר שלא משנה איך הוא עושה דיאטה כי במילא תמיד בסוף יכול להיות שהוא יזרוק את הדיאטה ויסתער על האוכל, אז הוא פשוט מחליט שהדרך הנכונה ביותר לעשות דיאטה היא לצום. זה מחזיק מעמד יפה מאוד יום אחד ואולי שניים או אפילו שלושה, אבל כשמסתיימים הימים האלו - הוא מסיים בזלילה שמפצה אותו על כל התקופה שלא אכל, וכמובן בריבית. אדם נבון, לא רוצה לצום כדי לעשות דיאטה כי הוא מבין שהוא לא יכול פשוט להפסיק לאכול, ולכן הוא הולך לתכנית שמלמדת אותו איך לחיות נכון בלי לאכול בלי הפסקה, ובמקרה הזה יש לו סיכוי לשמור על עצמו. נכון שגם כאשר אדם עשה דיאטה נכונה ומאוזנת זה לא נותן לו שום תעודת ביטוח, אבל כאן יש סיכוי שזה יעזור, לעומת הצום שבוודאות גמורה יסתיים בהתפרצות.

במשך שנים מה שניסיתי לעשות זה פשוט "לצום" ולהפסיק להשתמש בתאווה. זה החזיק קצת יותר טוב מאשר צום של אוכל, אבל לא היה שונה בשום דבר אחר חוץ מאורך הצום. כל הפסקה כזאת הסתיימה לא רק בנפילה כואבת אלא בנפילה גדלה והולכת. אף פעם לא הבנתי מה הבעיה איתי. כשהגעתי לתכנית, קראתי בספר הלבן את המשפט שברגע האיר את כל התמונה. אין לי שום בעיה להפסיק להשתמש - עשיתי זאת אלפי פעמים. הבעיה שלי היא איך לא להתחיל שוב. להפסיק לאכול אני יודע, זה קל. השאלה היא איך לא חוזרים לאכילה שוב.

וכאן מגיעה התכנית ומלמדת אותי איך להישאר מפוכח. ברור שפיכחון מיני לא אומר שאני כעת מקבל תעודת סיום קורס ופתאום אני נקי לכל החיים - פשוט אין דבר כזה. ברור לי שאצטרך כל החיים להמשיך לעבוד על עצמי בדיוק כפי שאדם שעושה דיאטה צריך להמשיך לשמור על הרגלי האכילה שלו. גם ברור שהדיאטה שאדם עשה לפני שנה, לא עוזרת לו אם היום הוא שוכח מהכל ואוכל כאילון אין מחר, וגם לי לא יעזור כל הימים הנקיים מהעבר שלי אם אשכח את העבודה שלי היום. אבל כל זמן שאני עובד על התכנית, אני משיג יותר ויותר נסיון בלהישאר נקי בלי לצום. וזה הבדל עצום.

תודה לך צדיק גמור שהעלת את הנושא.
גם לי הפריעה ההבחנה בין נקי ליבש. לא שלא הבנתי שיש הבדל בין אחד שהוא נקי מתוך החלמה לבין אחד שנמנע רק בגלל פחד וכו', אבל לא הייתי קורא לזה נקי ויבש אלא פשוט נקי מתוך החלמה או לא. ואני חושב שהסמנטיקה חשובה.
לדעתי הסמנטיקה הזאת באה מהאלכוהוליזם שם זה אולי נכון אבל כאן לא.
אין דבר יותר מלכלך בעיניי מלעשות שימוש בתאווה ואם נמנעתי מזה - מכל סיבה שבעולם - נשארתי נקי.
ולסוד הכניעה. לא הבנתי כל כך את דבריך כתבת בהתחלה שההבדל אינו בעתיד אלא בהווה ואחרי זה הסברת שההבדל הוא מה קורה אחרי הנפילה האם אפצה את עצמי או לא.
במשל שלך, בהווה, זה שצם משיג אפילו תוצאות יותר טובות מזה שבדיאטה אלא שבסוף הוא יפול בגדול.
ואם יורשה לי להביא מהניסיון הצנוע שלי. היו לי ברוך השם בשנים האחרונות תקופות ארוכות של נקיות ולמרות שהיו נפילות אחריהן (וזה הסיבה שאני נמצא איתכם) לא הרגשתי שהנפילה היתה יותר גדולה מהתקופה שקדמה לנקיות. לא היתה התרסקות אלא פשוט נפילה מחודשת.
אז אולי גם בנושא הזה יש חוויות שונות ואי אפשר להכליל למרות שכולנו סובלים מאותה מחלה.

אכן, פספסתי כאן נקודה חשובה שהיתה לי בראש והתחלתי לכתוב אותה ותוך כדי זרמתי למחוזות אחרים. תודה על ההערה.

אספר מהנסיון האישי שלי.

כפי שכתבתי, אשתי תפסה אותי והפחד שיתק אותי, אבל אחרי ההלם הראשוני שבו באמת רציתי להפסיק, חזרתי במהירות לראש של מכור. נכון שבפועל לא נפלתי, אבל בראש המשכתי כל הזמן ליפול. בין אם זה ברחוב שהעיניים כל הזמן לגמו תאווה בלי הפסקה, ובין אם זה בתוך הראש שלא היתה הפסקה לתאווה כיון שהפנטזיות והמחשבות כל הזמן רצו לחזור לשם למרות אי היכולת הטכנית. אז נכון שבפועל הייתי "יבש" אבל אי אפשר לקרוא לזה "נקי" ובודאי אי אפשר לקרוא לזה "מפוכחות מינית", כי אין כאן שום מפוכחות.

לעומת זאת כעת, אני נמצא בתקופה שאפילו קצרה יותר מאשר התקופה ההיא, כי אני רק שמונה וחצי חודשים נקי אבל כעת זאת נקיות. אני יכול ממש להרגיש את הערפל של התאווה הולך ומתבהר עם כל חודש שעובר, ולכן בהווה - כעת לגמרי - אני נקי. זה לא רק שאני לא נופל בפועל במקומות נמוכים, אלא שאני נמנע מפנטזיות, נמנע מלגימה של תאווה ברחוב ובעיקר מתמקד במה שכתוב בספר הלבן שההגדרה של מפוכחות מינית זה נצחון גובר והולך על התשוקה. זה דבר שלא היה לי אפילו טיפה בתקופת היובש שלי.

כאן אני לגמרי מתחבר. אני גם היכרתי תקופות כאלה וחשבתי בטעות בהתחלה שהתגברתי על חלק מהבעיה כיון שלא נפלתי ונשאר לי "רק" את הבעיה של העיניים. אבל מהר מאוד הבנתי שעיקר הבעיה נשארה. אם כי אני עדיין מייחס חשיבות להימנעות מפעולה על התאווה לו רק בגלל חומרת החטא והטומאה שזה מביא.

אני שמח שהתחברת.

באופן אישי אני לא מדבר על נושא החטא כי הדיבור עליו רק זרק אותי חזרה עמוק יותר ומהר יותר. אני כאן כדי להפסיק את השימוש בתאווה וכדי להתקרב לה' ולעשות רצונו, ויחד עם זה - בגלל ולמרות - אני לא מתעסק עם החטאים. לכן, עבורי אין משמעות לכך שעבר עוד יום או פחות יום פחות "עבירות", ונוגע רק מה היה התוצאה הכללית.

הרעיון הזה מופיע בספר יסוד התשובה של ר' יונה. כן אותו ר' יונה שכתב את שערי תשובה! אני ממליץ לכולם לקרוא לפחות את ההתחלה.
קיים בכל זאת הבדל בין להתעסק עם החטא לבין לשמוח על שהוא נחסך ממני. אבל מי שגם זה מפריע לו אז ברור שעדיף שלא ידבר על זה בכלל.

יישר כח לכל המגיבים.
אז אם הבנתי נכונה את דבריו של סוד הכניעה כשאני "יבש" אני למעשה "חוגג" בראש. בעוד שכשאני נקי אני נקי כפשוטו.

אבר קטן יש לו לאדם כשהבעיה באבר קטן לבד מרעיבו שבע
כשהבעיה היא באדם אם תרעיבו לעולם לא ישבע