אחרי השלב הראשון שבו אני מבין שאני מכור, הגיע הזמן לברר אל מה אני מכור בדיוק? בהתחלה חשבתי שזה די ברור, אני מכור למין, אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט. בקבוצות כאשר החברים מצהירים על הנקיות שלהם, יש רבים אמנם שאומרים "אני סקסוהוליסט" שפירושו מכור למין כמובן, אבל יש רבים שאומרים "מכור לתאווה", וזה הבדל גדול מאוד. זה בערך כמו ההבדל בין אדם שמכור לאלכוהול - דהיינו לחומר הפיזי, לבין אדם שמכור לשתיה - דהיינו לאוירה ולכל מה שמסביב. זה קצת מזכיר לי את הזמן שהתחלתי לעשן ובכלל לא נהנתי מהסיגריה, אבל נהנתי מאוד מכל הפוזה שמסביב, להוציא את הקופסה, לשלוף סיגריה, להדליק ולנשוף את העשן על כל העולם. ברור שלא התמכרתי לסיגריה אלא לעישון.
וזה לא כל כך פשוט לבוא ולומר שאני מכור למין או לחילופין שאני מכור לתאווה. מסתבר שבעולם המכורים יש על כך הרבה דיבורים כבר שנים ארוכות. לאחרונה שמעתי הקלטה מכנס ארצי של SA ושם היו על כך דיונים, כשהם משווים את הדרך של SA לדרך של קבוצות S אחרות (ישנן קבוצות נוספות שמתעסקות עם ההתמכרות הזאת, אבל שם הדגש הוא לא על התאווה אלא על דברים אחרים כמו אהבה או מין וכיו"ב, ומכך נגזרות הגדרות אחרות לנקיות).
מה שתפס אותי היו דברים של חבר מאוד וותיק שסיפר את סיפורו האישי ומכך לימד אותי משהו - כך אני מקווה - על עצמי. הוא הגיע לתכנית בשנת 1989 בזמן שהיה רווק וקיבל מיד את עקרונות התכנית מה שאומר שהוא וויתר על הזכות לקיים יחסי מין עד החתונה (דבר לא פשוט בכלל לגוי). הוא התקדם מאוד בצעדים וצבר שלוש שנות נקיות כשהוא משמש ספונסר לחברים נוספים ועוד. אחרי שלוש שנים הוא החליט שאלוקים והוא מסתדרים מצוין והוא לא צריך יותר את התכנית והוא עזב אותה ונותר נקי עוד 8 שנים - בסך הכל 11 שנות נקיות, דבר לא מבוטל כלל ועיקר. אבל אז הוא התרסק והוא נהיה אובדני. בלית ברירה הוא חזר לקבוצה עם הזנב מקופל והחל לבדוק מה הוא פספס בפעם הראשונה שהגיעה. בהגדרות של "מפוכחות מינית" בספר הלבן כתוב שזה אי קיום יחסים עם עצמי או עם כל אדם אחר מחוץ לנישואין וניצחון גובר והולך על התאווה. את הקטע האחרון הוא פספס. הוא אמנם הפסיק לקיים יחסים עם עצמו או עם אחרים, אבל הוא לא הבין מה הענין של נצחון על התאווה. הוא המשיך להתאוות בתוך ראשו ולא התקדם בקטע הזה, מה שעלה לו בסופו של דבר בנקיות שלו וכמעט בחייו.
ניסיתי להבין את הדברים ושוחחתי על כך עם הספונסר שלי. הוא האיר את עיניי מיד כאשר דיברנו על זמנים בהם ניסיתי ליפול אבל לא הצלחתי. איך היתה ההרגשה שלי? כמובן שהרגשתי כבר בנפילה למרות שבפועל לא הצלחתי. למה זה קרה? כי אני לא מכור למין, אני מכור לתאווה עצמה. ברגע שנתתי לתאווה שלי לפרוץ, גם אם לא אוננתי או לא הצלחתי להגיע לפורנו, מצידי כבר הרגשתי ש"השתשמתי". רואים את זה כאן בפורום שיש חברים שמאפסים את הספירה כאשר הם ניסו לפרוץ את הפילטר וזה לא סתם. מצידם הם מרגישים שהם כבר נפלו למרות שבאופן טכני הם נותרו יבשים, אבל הם רצו ועשו הכל לפעול על התאווה - וזאת ההתמכרות.
אפשר להבין את זה כאשר מסתכלים על אדם שהוא אכלן כפייתי (עבורם יש את OA). האם הוא מכור לאוכל או לאכילה (או מדוייק יותר: לתאוות האכילה)? די ברור שהוא לא מכור לאוכל עצמו, והוא יכול להמשיך לאכול גם כשהוא בגמילה, כל זמן שהוא יכול להפסיק להתאוות לאכילה. וגם אצלי זה לא שונה, כי אני לא מכור למין, ולכן גם בהחלמה אני יכול להמשיך לקיים יחסי מין כל זמן שאין לי בהם תאווה, כי התאווה היא מה שאני מכור אליו. תקופה חשבתי שהסיכון בקיום יחסי מין מותרים עם תאווה הוא בגלל שאז אני יכול להמשיך הלאה גם למקומות אסורים והיום אני מבין שזה בכלל לא הקטע. אני מכור לתאווה ולכן כל תאווה - בין בהיתר ובין באיסור - היא תאווה וממילא אינני רוצה בה. נקודה.
