אחי היקר ואהוב, כמה מחשבות שעלו לי בעקבות מה שכתבת, אני מקווה שאדייק את עצמי והדברים יהיו לשם שמיים, וחלילה לא להוריד. 

1. הכהות חושים שאתה מדבר עליה היא אחד התסמינים הידועים, המוח שלך מתרגל לרמות דופמין אדירות, וממילא - כל מה שלא משתווה לרמה הזו (ספויילר - אין כמעט עוד דברים שמשתווים, בטח לא דברים בריאים), לא מעניין אותו ומשאיר אותו אדיש. ככה זה. לכן, האוכל פחות טעים, הנוף פחות יפה, ואפילו הפורנו שהתרגלת אליו כבר לא ׳מרגש׳ אותו. אתה מבין את הכוח של המוח להתרגל? אפילו פורנו יכול לשעמם באיזשהו שלב, כש׳מתרגלים׳.

אז אתה לא לבד אחי, אתה מתאר פה בדיוק את אחת הבעיות עם פורנו. אני אשתף שאני ממש מרגיש את זה בתהליך שלי, המוח זועק לדבר הזה שיעורר אותו כמו ששום דבר אחר לא מעורר - זו המלחמה שלי. להזכיר לו שזה לא נכון בשבילו ואחרי העוררות הזו תמיד תגיע נפילה ברמת הריכוז, העוררות, החשק, הזיכרון ועוד ועוד. 

ההחלטה להפסיק עם פורנו היא ההחלטה להרגיל את המוח חזרה להתרגש מהדברים שהוא אמור להתרגש מהם. לא תמיד רואים את זה ישר, אבל אני מאמין שלאט לאט זה מגיע. פתאום החיוך של החברה יותר יפה, האוכל קצת יותר טעים והשיר שאתה שומע מרגש יותר מתמיד. 

2.  אפשר לבחור להגדיר את זה כ-לא נפילה, וזה מאוד מקובל היום. הרבה אנשים מרגישים ייסורי מצפון מטעמים דתיים אבל יש הרבה פורומים שבהם פורנו זה לא נפילה אלא נורמה. ולכן, אם לפעמים יש תחושה שזה לא נפילה אלא עוד משהו שאתה עושה בחיים - כמו לשתות קפה, ללכת לעבודה, לאונן ולהמשיך בחיים, זה בסדר. ולפעמים אני גם הרגשתי ככה, כלומר אף פעם לא הייתי גאה בזה אבל לפעמים הרגשתי שזה פשוט חלק ממני ואין בי כוחות ׳להילחם׳ בזה. זה כיף לי ונחמד לי. אז למה בכל זאת? בדיוק בגלל מה שכתבתי מקודם, לא רק בגלל שזה עושה ייסורי מצפון, אלא גם כי פשוט אתה חי את החיים בכהות נוראית. הפורנו גורם לך לא להיות מרוכז בכלום חוץ ממנו, והוא מנהל לך את הזמן ולא אתה לו. כשהוא בוער בך, הרבה פעמים יש תחושת שיתוק - אני חייב את זה ושום דבר לא מעניין חוץ מזה. 

אחת הסיבות שהבנתי שאני חייב להפסיק היא כי לא יכלתי לסבול את המחשבה שמשהו חיצוני מנהל לי את החיים. שזה התנהגות כפייתית, ואני לא באמת יכול להפסיק אם אני רוצה. זו הייתה מחשבה שגרמה לי להבין שאני חייב לפעול וכמה שיותר מהר. אני לא אחיה את חיי בזמן שמישהו אחר מנהל אותם. 

ומאז שהפסקתי, אני לאט לאט מרגיש את הריכוז חוזר אליי, את החשק האמיתי לאשתי, את האהבה הגדולה שלנו. אני רק בהתחלה ודברים טובים קורים לי. עוד הרבה לפני החוסר בייסורי מצפון. אני פשוט חוזר להנות מדברים פשוטים ולא כפייתיים. 

3. כדי להפסיק חייבים סיבה. אני אכתוב שוב, הסיבה שלי מעולם לא הייתה דתית. אבל מצאתי את הסיבות שלי. בלי סיבה - אני חושש שזו משימה בלתי אפשרית. אחי האהוב, תמצא את הסיבות שלך - ותבין אם אתה באמת רוצה להפסיק עם זה. אם אתה פה - כנראה שמצאת כמה סיבות כאלו. 

4. המוח לא פראייר, מה שכתבת פה הוא לא באמת אתה. זו תחבולה של המוח. אני אסביר. דווקא כשאתה מראה סימני פרידה מהפורנו, המוח, שכל כך אוהב את התחושה מנסה לשכנע אותך להישאר. אותך, כמו רבים (וגם אותי תקופה ארוכה), הוא הצליח לשכנע בכך שהמלחמה היא לא בריאה לי. יותר בריא לי להמשיך לצפות בפורנו. זו תחבולה של מוח וזה לא אמת. האמת היא שיותר בריא להילחם בזה, כי אתה לומד לנהל לעצמך את החיים, ואתה לומד חזרה מה חשוב ומה לא חשוב. כי אתה תוכל להיות בעל יותר טוב לאשתך, להיות מרוכז יותר, אוהב יותר וחי את החיים האלה יותר! מה שהמוח מגדיר לא בריא זה את התקופת פרידה מהפורנו, שהיא באמת קשה ועם תופעות לוואי שלפעמים לא נעימים - כעס, עצבנות ועוד. אבל זו תקופה כל כך קצרה ביחס לחיים עצמם. חיים שבכל רגע שאנחנו בפורנו - אנחנו מפספסים אותם במלוא כוחם.

-

מחזק אותך שתמצא את הדרך ומה שנכון לך.