כמה מילים קודם על עצמי;
בגילאי השלושים, נשוי ואבא לשתים.
חרדי, התגלגלתי לחטא בצורה משמעותית בתחילת שנות ה20, לא ממש הכרתי את האינטרנט אבל כבר קודם היו לי כמובן קשיים. פתאום הופתעתי לגלות דברים שמשכו אותי. זה הדרדר עד הפורנו, כל הזמן עולה ויורד - בלילה חוטא פה ושם ואז מיד מתחרט מנסה להתגבר עד הפעם הבאה.
לאחרונה התחלתי לתפוס את עצמי להתמודדות יותר שיטתית ורציתי לשתף איתכם מחשבה שמנקרת בי, היא הסיבה העיקרית שכיום נותנת לי יכולת לנסות להשתנות.


עד כמה הכל בחיים נתון בסימן שאלה.אנשים מדמיינים שיש להם חיים טובים, הכל חלילה יכול להילקח ברגע ואז תבער בך כאש הידיעה שאתה גרמת לעצמך בכך שחיית חיים מלאים טומאה ויצרת לעצמך מלאכי חבלה.
הגעתי לחתונה עם שם טוב, מוצלח פרנסה ברוך השם אשה טובה דירה - החיים סבבה, אפשר לחזור די מהר לגלגל החטאים והתשובה...

ואז. 
הוא נולד.
ילד בכור עם בעיות בריאותיות וגנטיות. ניתוחים. אשפוזים. דיאגנוזות. תרופות. תחזיות שחורות על התפתחות לקויה. אשתי נשחקת נפשית מצער והתמודדות. ברוך השם רואים את האור, מתאוששים. רואים את הצדדים הטובים ואת הסיכוי להצלחה. אופטימיים.

אבל תדע לך שבכל פעם שאני מסתכל לו בעיניים אני נשרף מבפנים בידיעה שייתכן מאוד שבפגימות שלי גרמתי לו עוול שאי אפשר לתקן ואין עליו מחילה.
כשאני רואה אותו מתמודד בדברים שאחרים מבצעים בגילו בלי קושי, אני מדמיין את עצמי מתוודה בפניו את האחריות שלי ואת המבט הצורב, הפגוע, השואל ונוקב עד שאול תחתית.

אולי יש מי שיקרא ויחשוב שאני שרוי בדיכאון ומדמיין דברים וכדומה, אז זה ממש לא המצב. אני מנהל חיים תקינים, אופטימי אנרגטי ועושה הכל ושמח בחלקי.
אבל כל הזמן יש בי את הפינה האפלה, המתה. הפינה שתלווה אותי לכל חיי. שמזכירה לי -מעוות לא יוכל לתקון.
​לא בא לייאש, זו לא דרכנו. אבל בא לעשות חשבון הנפש כי הרבה פעמים היצר מגיע כשכיף וטוב לנו ומרגישים על גג העולם ופשוט זורמים 'רק הפעם' 'לא נורא''בכללית אני בסדר'
וצריך לזכור טוב טוב עד כמה שזה יכול להתהפך 
לא אומר שמאז אני צדיק כיוסף, אבל התקופה ההיא ניערה אותי וקיבלתי פורפורציה כלשהיא לאחריות למעשיי - גם אם אני מייחס לעצמי אשמת שוא בלידה הזו, אין לדעת מה תהיה ההשפעה של הפגימה הבאה
לא רוצה לנחש
ובטח שלא רוצה לגלות

אין ברירה חברה, תתפסו את עצמכם בידיים. 
בכל הכח.
זה לא רק החיים שלכם שתלויים בזה.
כותב מלב שותת דם

היי אח אהוב
קרעת לי את הלב, המצפון המצפון אוווווווווווווווייייייייייייייי המצפון.....................
אבל למעשה אני חולק על דבריך לגמרי, אין ביכולתינו לקבוע או אפילו לחשוב חשבונות שמים, וגם אין ביכולתינו לדעת אותם....., אני לא משווה בכלל, אבל גם אני יכול לומר שיש לי ספירת זרע מאד נמוכה, ואמללתי את אשתי ואותי בטיפולי פוריות וילד שנולד בIVF..., ומאד קל יהיה להלקות את עצמי ולומר שזהבגלל מאות ואלפי הפעמים בחיי שהוצאתי זרע לבטלה....,, אבל ברור לי ללא כל צל של ספק שאין ביכולתי להבין חשבונות שמים? תגיד לאחי יש בת אוטיסטית... אז צריך לחשוב מה הוא פגם? הרי ברור שזה לא ככה! ויש צדיקים גדולים שחיו עם המון ייסורים...
כתבתי מהרהורי לבי........
ומאחל לך המון הצלחה הן בהתמודדות עם יצר המין, והן בהתמודדות המייסרת עם ילדך המיוחד....
אוהב המון.....

אחי, אני לא קרוב אפילו טיפה למקומך, או לאפשרות להבין אותו.
אבל חש את הכאב שלך מאוד, וחושב שאני יכול איכשהו לחוש את מה שאתה מדבר עליו. המחשבה המנקרת הזו שהשלכות המעשים שלי הביאו לכך ולכך.
וזה בא אליי בגלל זה, הרי על מה אם לא על זה?
יש לי איזו התמרדות פנימית כנגד המחשבה והתחושה הזו, כאילו, אין מצב שזה המצב. אבל זה שם, גם אם רק בגדר "אולי".
אז רק אאחל לך, שתראה בטוב האמיתי והגלוי בחייך, שהוא בוודאי בוודאי נוכח. שלא תצטרך מאמץ אפילו קטן כדי לראות אותו. 
במסע שלך האישי, והמסע שלך עם הבן היקר שלך ואשתך. ובעזרת השם תזכו לראות עין בעין.