שלום חברים אהובים,
תקופה של חושך גדול שכלפי חוץ האור המשיך לזהור, החיים דוהרים ואני "על הסוס", אבל אותה התמכרות לסרטי "המבוגרים" מצאה את דרכה אלי פעם אחר פעם, כמעט ללא רצוני, זה פשוט הגיע אלי וכל מה שהייתי צריך לעשות זה להישאב ולצפות ולצפות ולפצות וכמובן ללא יכולת להפסיק.
אתגר עצום.
הייתי אומר שתקופה של פחות משנה שכמה שניסיתי להפסיק ולהעביר ממני את אפשרויות הצפיה, זה חזר אלי מכיוון אחר, בימים אחרים הייתי קורה לזה ברכה.
הגיע הזמן שדי, לא עוד. אמן.
ביום שישי האחרון אחרי המקווה בלי שהתנגבתי, רטוב וטהור ניגשתי אל ארון הקודש ונתתי לקב"ה את המילה שלי שעד ראש השנה אני לא נוגע באפשרות שלי לצפות. לא נוגע! אח"כ לחיזוק ההפקט לקחת את תיק הטלית והתפילין והתחייבתי שוב שעד ראש השנה (לפחות) אני לא נוגע באפשרות שלי לצפות. בינתיים בחסד ה' אלי ועם כוח הקבלה ליד ארון הקודש זה מחזיק מעמד. לא יודע איזה פנים יהיה לי לשוב לדבר אל אבא רחום אם אשבור את המילה שלי אחרי כזאת התחייבות מפוארת.
קצת לא לראות אחרי כל כך הרבה פעמים שכן, מה קרה? למה לא?
רוצה לחזור לכאן לקבל כוח ובחסד ה' שיזכה אותי גם לתת לאחרים.
תודה על האפשרות. אשמח לתגובות שארגיש ביחד.