"אוף! שוב פעם הדחף הזה תוקף. ועוד אחרי תקופה כל כך משמעותית שהייתי נקי. כבר הרגשתי שזה לגמרי מאחוריי. נמאס לי! כבר עייף מהמאבקים האלה!".
היצר הרע דומה לזבוב טורדני ועקשן (ברכות סא א), מהסוג הזה שנדבק אליך ופשוט מסרב לעזוב. אתה מגרש אותו - והוא חוזר שוב, כל פעם מכיוון אחר. מגרש אותו מהמצח, הוא מתיישב לך על האף. אפילו אם אתה מחליט לעזוב את המקום, גם אז הוא רודף אחריך. אין לו פחד, אין לו בושה. והכי מייאש: הוא אף פעם לא מתעייף. גם כשאתה כבר מותש לחלוטין, הוא עדיין רענן ובמלוא הכוח. כאילו רק עכשיו המאבק התחיל.
אחד הדברים החשובים ביותר ליצירת שינוי מתמשך, הוא הבהירות. צריך להיות מאוד ברור לנו למה אנחנו רוצים בשינוי הזה. כמובן שכולנו רוצים להישמר מן החטא, אבל רצון כללי שכזה לא תמיד מספיק ברגעים קשים. באימון אישי יבקשו מאיתנו "לדייק את ה'למה' שלנו". כשברורה לי המטרה והמשמעות של המאבק שלי, יש לי הרבה יותר סיכוי להצליח. אסור לי לגשת למאבק מתוך אנחה, מתוך תחושה שעצם קיומו של המאבק הופך אותי ל"רשע" וחסר ערך. משפט מפורסם אומר ש"מי שיש לו 'למה', יוכל לשאת כל 'איך'". הרעיון הזה התחזק אצל הפסיכולוג היהודי ויקטור פרנקל, ודווקא בתנאים האיומים של אושוויץ. בעקבות מה שראה שם, פרנקל חלק על הפסיכולוגים הקודמים לו, שסברו שהאדם מונע בעיקר בידי דחפים, וקבע ש"האדם מחפש משמעות" (וכך גם נקרא ספרו רב המכר). במחנה ההשמדה דמיין את עצמו עומד ומרצה על שיטתו, והמשמעות שמצא בכך היא שסייעה לו לשרוד.
חבר סיפר לי על סדנה שהעביר לחיילים. בתחילת הסדנה הוא שאל אותם מה הכי שובר אותם בשירות הצבאי. הם ענו תשובות מגוונות. לאחד היה קשה עם הצורך למלא פקודות, לשני היה קשה הריחוק מהבית והמשפחה, לשלישי - החוסר בשינה, ולרביעי - תחושה מתמדת של חוסר וודאות לגבי הלו"ז. בסוף הסדנה, שבה העביר רעיונות דומים לאלה שהזכרנו, הוא שאל כל אחד מהם איך דווקא הקושי הספציפי הזה בנה בו משהו משמעותי. התשובות היו מפעימות. הראשון בנה מחויבות למסגרת ולכללים, השני למד להקדיש יותר זמן לבני המשפחה כשהדבר מתאפשר, השלישי גילה בעצמו כוח לתפקד במצבים שנראו לו בעבר בלתי אפשריים, והרביעי - גמישות ויכולת אלתור. כאשר אותם חיילים הבינו את המשמעות של הקשיים שהם עוברים, הכל פתאום נראה להם אחרת.
עכשיו נשאר לך רק לענות (אבל מתוך התבוננות, ולא כלאחר יד): מה ה'למה' שלך?
