לפי מדרש ידוע (ויקרא רבה ל יב-יד) ארבעת המינים רומזים לארבעה סוגים של אנשים בעם ישראל. כמובן שאני ישר שואל את עצמי איפה אני ממוקם בטבלה הזאת. הרי אחרי כל כך הרבה שנים של נפילות די הגיוני שארגיש קצת ערבה, לא? אז נכון שאני לומד תורה וגם גומל חסדים, אבל ליפול בחטא כל כך חמור, וכל כך הרבה פעמים, גורם לי להרגיש קצת רשע. סוג של ערבה יבשה וחבוטה.
אבל רגע. המדרש ממשיך ואומר, שארבעת המינים רומזים גם לארבעה איברים מרכזיים בגוף האדם, שדומים להם בצורתם החיצונית. אז אם האתרוג רומז ללב שלי, בואו נסתכל רגע פנימה: מה אני באמת רוצה בעומק הלב? מה הייתי עושה אם היה פה לידי כפתור פלא שאפשר ללחוץ עליו, ולהשתחרר מהמאבקים המתישים האלה מעתה ועד עולם?
מה הייתי עושה אם באותו רגע הייתי בשיא שלי? במלוא כוחות הגוף והנפש, לא עייף, לא נתון תחת דחף, בשיא צלילות הדעת ובאמצע תפילת 'נעילה' מרוממת? אני לוחץ או לא לוחץ?... ברור שאני לוחץ! אז זהו. זה הלב שלי. זו הפנימיות שלי. אסור שהקושי שאני מתמודד איתו יהיה מה שמגדיר את ה'אני' שלי, את הזהות שלי.
הערבה, לעומת זאת, רומזת לפה. היא מבטאת את המעשים החיצוניים שלי. את מה שקורה בפועל, מן השפה ולחוץ. נכון שהמעשים שלי עדיין צריכים תיקון. ורק ה' ואני יודעים (ועוד כמה חברים שלי מ-GYE) עד כמה אני מנסה כל הזמן להכות בתאווה הזאת ולחבוט בערבה הזאת. שוב ושוב ושוב…
אבל אני? אני אתרוג! וגם אתה - אתה אתרוג!
מאמר זה התפרסם במסגרת העלון השבועי שלנו – "רק חזק ואמץ!"
לקבלת העלון במייל - shmor.help@gmail.com
לארכיון הגיליונות - gyenewsletters.netlify.app/archive/
