לאחרונה יצא לי לשוחח עם אחד החברים לגבי הנושא של התאווה לעומת המין. הרגשתי שבגלל שאנחנו משתדלים לדבר כאן בשפה נקיה, ישנו בלבול בין שני הדברים ופעמים רבות אנו קוראים למין תאווה בזמן שלאמיתו של דבר התאווה והמין הם שני דברים שונים - למרות שכמובן יש קשר הדוק ביניהם. זה לא סתם נושא תיאורטי אלא נושא מאוד חשוב כיון שאין מפוכחות מינית בלי ניצחון גובר והולך על התאווה. לא לחינם כתוב בספר הלבן (ספר הבסיס של קבוצות SA לגמילה מהתמכרות לתאווה) שמפוכחות מינית כוללת שני דברים: א. הפסקת קיום יחסי מין עם עצמי או עם כל אדם אחר למעט אשתי. ב. ניצחון גובר והולך על התאווה.
בספר הלבן ישנו גם הסבר מפורט מאוד לשאלה מה זה תאווה ולמה אנו אומרים שאנו חסרים אונים מול התאווה ולא חסרי אונים מול המין, וכמובן מומלץ מאוד לקרוא שם (עמ' 2-29). ובשורות הבאות אנסה להעביר מעט ממה שלמדתי מהספונסר שלי ומהחברים הנפלאים בקבוצות בהן אני משתתף.
לא אשכח את הסיגריה הראשונה שעישנתי. זה היה אסון מבחינת העישון אבל היה כיף מאוד מבחינת הפוזה וכל ההרגשה. לקח לי הרבה מאוד זמן עד שידעתי לקחת את העשן לריאות ולהתחיל להרגיש את ההשפעה של הסיגריה, אבל כבר מהסיגריה הראשונה נהנתי ממשהו אחר, נהנתי מכל מה שמסביב. הרגשתי ממש גבר כשאני שולף את חפיסת הסיגריות, מוציא סיגריה ומדליק אותה ואז שואף את העשן ומוציא ענן, ומפעם לפעם מאפר ככה בסטייל. זה לא באמת היה קשור לעישון, אבל זה היה חלק חשוב - אפילו חשוב יותר מאשר העישון עצמו.
ובנושא התאווה והמין זה אותו דבר. יש את המעשה עצמו ויש את כל מה שמסביב. התאווה איננה המין עצמו אלא עולם שלם של פנטזיות ורגשות ומחשבות שבדרך כלל מובילים אותי בסופו של דבר אל המעשה עצמו, אבל העולם הזה יכול להתקיים גם ללא המעשה עצמו כי יש לי קיום לעצמו. ואל העולם הזה אני מכור והוא זה שאני צריך לוותר עליו. יתכן מצב בו אני מוותר על המין (עם עצמי או עם הזולת) אבל אני לא מפוכח מינית כי אני ממשיך לחיות עם התאווה שממשיכה לשלוט בי ואני ממשיך להזין אותה, אז אני לא באמת נקי. שמעתי חבר משתף בכך שבמשך תקופה הוא התמקד בנושא הטכני של הנקיות ובאמת הצליח להישאר נקי אבל אחרי שנפל הוא חזר לבדוק מה לא היה בסדר והסתבר שהוא כל הזמן המשיך להזין את התאווה. אז הוא הבין שאין נקיות אמיתית ומפוכחות מינית בלי ניצחון גובר והולך על התאווה.
וזהו החלק הקשה בכל הסיפור הזה כי אני יכול לוותר על המין אבל לא מוכן כל כך לוותר על התאווה. אני מוכן לוותר על הזכות לקיים מין עם עצמי או עם אחרים, אבל לא מוכן לוותר על הזכות להתאוות. היו לי תקופות שניסיתי לשמור על העיניים גם בהליכה ברחוב, אבל ההרגשה היתה מאוד קשה כי בעצם לא רציתי לוותר על כך, ורציתי רק לא ליפול בפועל. היום אני מבין שאם אני רוצה להישאר מפוכח ונקי אני חייב ניצחון על התאווה וזה אומר שאני מפסיק להתאוות ולהזין את התאווה דרך העיניים וכמובן בפנטזיה שבתוך הראש. בסוף לימדו אותי בתכנית שהתאווה היא הבעיה שלי ואני פשוט מוכרח לוותר על תאווה בכל צורה שהיא, גם במקומות שעבור אנשים אחרים היא הגיונית ומותרת. אני כמו האלכוהוליסט שחייב לוותר על כל אלכוהול, אפילו על "לחיים" בחתונה, כיון שהוא מכור לאלכוהול וכל אלכוהול - גם כשר - הוא הרסני עבורו. אבל אני יותר דומה למכור לאכילה שממשיך לאכול אבל פשוט מוציא את התאווה לאכול אל מחוץ לתחום. אני מוותר על התאווה (לא על המין) עם אשתי כיון שאני מכור לתאווה, ולכן תאווה - בכל צורה שהיא - מסוכנת עבורי.
וכשזה קורה לאט לאט - רק בכוחו ולא בכוחי בכלל - אני מתחיל לגלות כמה נפלאים יכולים להיות החיים בלי שהתאווה נמצאת שם כל הזמן. פתאום אני שם לב שהתאווה היתה שם תמיד תמיד בין אם שמתי לב ובין אם היא היתה ברקע, ורק כאשר היא מתחיל סוף סוף להיות שקט, ניתן להבחין כמה רעש היה כאן כל הזמן. קשה להאמין אבל מסתבר שהדברים שכתבו אלו שעברו את אותה דרך לפניי היו נכונים, וכשהם כתבו שניתן לקיים יחסים בלי תאווה ושהעולם נפלא כאשר עושים את זה - הם צדקו.
