שלום חברי היקרים,

עם התקרב יום הדין ראיתי לנכון לכתוב על איך אני רואה את יום הדין שלי אחרי יותר מחצי שנה בחברת אחי היקרים.

אשתי שאלה אותי אתמול "איך אתה מתכונן לראש השנה?"
עניתי לה: " אני אקנה לאשתי מתנה לחג, אעזור לה בהכנות, אלך למקווה, אלך לבית כנסת ואבוא הביתה לסהודות החג".

עכשו ברצינות...

הגמרא דנה במיתתם של 24000 תלמידיו של רבי עקיבא.
היא מגיעה למסקנה שהם מתו מחמת ביטול תורה.
ואז היא שואלת איזה ביטול תורה היה להם?
ואחת התשובות שהיא עונה היא מחמת שילדיהם הפריעו להם ללמוד תורה, הם נענשו.
השאלה שנשאלת:
מדוע על גרימת ביטול תורה ע"י ילדים קטנים שבכלל לא מתכוונים לכך נענשים במוות כזה?
התשובה:
העונש הוא לא על מי שגרם לביטול תורה, אלא על עצם העובדה שנגרם ביטול תורה !!!
פוסקי זמנינו מסבירים:
האם ילד קטן שישים את ידו באש ללא כוונה האם הוא לא יכווה מכיוון שהוא לא התכוון לכך?
בוודאי שבכל מקרה הוא יכווה !!!

אני חולה !!!
זו עובדה שאין לי ספק בנכונותה !!!
אני חולה כמעט 30 שנה במחלה נוראה שגרמה לי לעבור על מצוות בוראי ועוד בדברים שהוא הכי שונא !!!
אני לא אשם בכך ! בכלל לא התכוונתי ! זה לא היה בשליטתי !
הכל נכון !!!

אבל...

היד שלי נכנסה לתוך האש !!!
זה לא משנה אם התכוונתי או לא, עדיין היד שלי נכוותה.
הגוף הזה שנשמתי שוכנת בתוכו, הרמ"ח איברים והשס"ה גידים האלו עברו עבירות.
ולא סתם עבירות, אלא עבירות כאלו שהקב"ה הכי שונא !!!
וזה לא משנה שזה לא הייתי אני אלא המחלה שלי, שלא הייתי בשליטה, שלא הייתי מסוגל להפסיק,
בכל מקרה הגוף הגשמי הזה הגוש בשר והעצמות הזה עבר עבירות !!!

ולכן...
אני לא אלקה את עצמי, לא אצא למסע של גלגולי שלג בטיבט ולא אצום אפילו יום אחד יותר ממה שכל אחד חייב.
אבל אני כן אבקש מחילה סליחה וכפרה מהקב"ה לא על זה שעברתי עבירות, אלא על זה שהגוף שלי עבר את העבירות האלו כשלא הייתי בשליטה.

בברכת כתיבה וחתימה טובה
שנזכה להמשיך לקבל מהקב"ה מתנות נקיות כאלו נפלאות
שנגיע לשפיות המיוחלת

באהבה
שמואל.

שמואל היקר,
לדעתי, להאשים את הגוף איננו צודק, כי גם הנשמה הייתה שותפה לדבר עבירה, מכיוון שלגוף עצמו אין שום יכולת להזיז את עצמו אלא אם כן שוכנת בתוכו הנשמה המחיה אותו.
אותו דבר עם הנשמה, הנשמה לא יכולה לעבור עבירות אלא אם כן היא שוכנת בגוף חומרי, וגם אותה אי אפשר להאשים ולבוא אליה בטענות.
אלא, בזמן שמחברים נשמה לגוף חומרי, אז אפשר להאשים את שניהם ביחד, מכיוון שאפשר לבוא בטענות לנשמה, מדוע איננה עצרה את הגוף מלעשות את מעשיו ולהגרר אחר פיתויי היצר.

אני לא אומר על עצמי שאני חולה, מכיוון שאם אתחיל לתרגל את לשוני לומר זאת, אמצא את עצמי גם אחרי 120 אומר שאני חולה,
אני רוצה להגיד את המילים שבורא עולם רוצה שאגיד, ולהאמין בדברים שהוא רוצה שאאמין, ולא נראה לי שאחד מהדברים הם העבודה שאני חולה בהתמכרות למין.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

משוש,

קודם כל כבר אמרתי שאני בטוח שאני חולה !!!
ואם לרגע אחד תעבור במוחי מחשבה אחת שתאמר לי שאני לא חולה - אז כאן תתחיל הנפילה !!!

לגבי מה שטענת שאני מאשים את הגוף.
אני לא מאשים את הגוף אלא רק אומר שמכיוון שהגוף שלי ביחד עם נשמתי החולה עשו עבירות, זה יצר מציאות שגופי עשה עבירות.

אור החיים הקדוש שואל מדוע אם אדם עשה עבירה הוא צריך להביא קורבן?
היה ראוי שהוא יענש - ימות, ולא הקרבן.
מה נגיד שהקב"ה ותרן? חס ושלום !!!
אז אור החיים הקדוש מסביר שכאדם חוטא זה לא הוא חוטא אלא ייצר הרע שבו = הרוח הבהמית שבו.
וכשהוא בא לעשות תשובה, אז כבר הרוח הבהמית מסתלקת ונכנסת בו שוב נשמתו.
אז כשהוא חטא זה לא היה הוא וכשהוא בא לעשות תשובה הרוח הבהמית שעשתה את החטא כבר איננה.
אבל הוא לא יכול להפטר בלי כלום.
לכן הוא מביא קורבן שהוא כדוגמת החוטא (הרוח הבהמית).

ולענייננו:
נשמתי החולה עשתה את העבירות אך היא היתה חולה (עדיין) ולכן אין מה להאשימה.
אבל אחרי הכל גופי השתתף איתה בעבירה.
ומצד זה שגופי היה שותף לעבירה אני מרגיש צורך לבקש על כך סליחה ומחילה.

ושוב אני חוזר:
ברגע שאפסיק לחשוב שאני חולה - כאן תתחיל הנפילה !!!

שמואל ידידי,
עכשיו הינך יודע מדוע אני נמנע מלהגיב בפורום לגבי הצעדים והדרכים שבהם אני פועל,
לי יש אמונה בדבר שאחרים בפורום היקר הזה אינם מאמינים בו, וחושבים אחרת.
כשאתה אומר לי שאתה חולה וחייב לחשוב כך, אותי זה לא מפיל ולא גורם לי לקהות חושים.
אך כשאני אומר שאני לא חולה, ואפשר לצאת מההתמכרות, זה עלול לגרום כאן לאי נעימויות, לכן אני נמנע מלספר את מעשיי שוב ושוב :-X

לגבי הנשמה והגוף, יש לנו בחירה בכל שלב ושלב בחיים, בין לעשות את הטוב, או את המוטב, ברגע שהרשינו לגוף הבהמי לקחת את המושכות לידיים, לכאורה החלשנו את כח הנשמה והגברנו את כוחו של הגוף היצרי,
לכן, הכפרה על העוון, כך נראה לעיני, היא מדוע לא מנענו מראש את המצב הזה, והרשינו ליצרים ודחפים זרים להשתלט עלינו.

לדעתי, הנשמה איננה יכולה להיות חולה מכיוון שהיא מגיעה ממקור שכולו אור נקי וטהור, הנשמה יכולה להתכסות ואז אורה איננו בוקע ומאיר על הגוף, בעצם הגוף מחשיך את אור הנשמה, ותפקדינו הוא להאיר את הגוף דרך הנשמה, זה המצב המתוקן והבראשיתי של אדם וחווה בגן עדן לפני החטא.

שיהיה בהצלחה, אני שמח שיוצא לנו להתכתב מעט, בכל זאת בחרתי בך בתור ספונסר, ואני מקווה שתמשיך להיות שם בשבילי גם אם זה לכמה דקות בשבוע, תודה רבה.

משוש היקר,

האי נעימות היחידה שיכולה להיווצר מזה היא שתבין שאתה טועה.
אני מבין שאתה עוד לא מוכן לכך וזה לוקח זמן.
כל אחד והזמן שלו.

כשתהיה מוכן להחלים אני אהיה כאן ובכל מקום אחר בשבילך.

ומה עם כל אלו שגופם הבהמי השתלט עליהם עוד לפני שהיו ברי בחירה,
כמו רוב המכורים אשר בטרם הבינו מה קורה כבר היו מעבר ליכולת לסגת,
האם הם נתבעים על שלא מנעו מראש את המצב הזה?

לי ברור שרצון האלוקים שנחיה בצילו ושרצונו ייעשה בחיינו ,
ולי ברור שהלקאה עצמית בשלב זה הינה הרסנית ביותר,
ותוצאה אחת לה...
לחזור להשתמש.
אז מה רצון האלוקים ממני היום?
לשאוף לקרבתו
לחזור איליו
בכל דרך.
בברכה
מוטי

שמואל ידידי,
לפעמים הרב והתלמיד חולקים אחד על השני, אך זה לא אומר שהם אינם יכולים להגשים את מטרותיהם בחייהם בצורה מקבילית, ולשמור על יחסי קרבה אדוקים וטובים.

אני לא אומר לך שאתה לא חולה, אבל לעומת זאת, אתה אומר לי שאני אבין מתישהו שאני טועה, ואז אקח לתשומת ליבי את נושא ההחלמה.

שים לב...

מוטי יקירי,

השתדלתי לציין מספר פעמים בפוסט שאינני מחפש הלקאה עצמית.
אם זה לא היה ברור עד עכשו אז אני עכשו אומר זאת: אינני מחפש ושם הלקאה עצמית !!!

מה שכן אני מחפש זה לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם שיצא כך, אומנם מבלי שהיתה לי שליטה על כך, שגופי יעבור עבירות.

ואם כבר מדברים על פטור מהלקאות עצמיות, לא שמעתי על אף מכור למין שמחק את הוידויים שקשורים לתאווה ממחזור יום כיפור שלו.
מדוע הוא צריך להמשיך להתוודאות על כך, הרי זה לא היה בשליטתו, הרי הוא היה חולה / אנוס?
אולי מכיוון שבכל זאת הגוף שלו עבר את העבירות האלו.

מה אתה אומר?

מוטי ידידי,
עבורי, האמירה שלא הייתה לי שליטה על חיי, וההתמכרות נכפתה עליי בין ברצוני בין שלא ברצוני, היא פשוט בריחה מהמציאות, חד משמעית.

נכון, שבשביל לצאת מהמצב ההרסני, צריך להסתכל על הטוב שבנו, על הדברים הטובים שיש בתוכנו, ומשם להעלות את עצמנו מבין החוחים והדרדרים,
אך לאחר שעלינו מהמקום הנמוך, עלינו לקחת אחריות על מעשינו, ולהאיר את הדרכים האפלות בהם הלכנו עד כה,

לדעתי, תמיד אפשר לסגת אחורה, בכל שלב נתון בחיים, מההתמכרות לתאווה. אני מכיר מכורים כבדים שהצליחו לעשות מהפכות בחייהם ולשחרר את עצמם מהתאווה.

ולשאלה האם הם נתבעים או לא, אין לי מושג בחשבונות שמיים, ואני בטוח שגם לך אין מושג בכך, אך ממה ששמעתי מרב גדול, שכן יש תביעה על הבן אדם מדוע הוא בחר דווקא בדרך הזאת ולא בדרך החלופית, או כאשר הוא הבין שדרכו שגויה, מדוע הוא המשיך ללכת בה ולא הפסיק וביקש עזרה מאנשים שיכולים לעזור לו.

בהרבה מצבים בחיים, היו לי רגעים שבהם יכלתי להושיט את היד לעזרה אל עבר האדם הנכון, רק שאני בחרתי שלא לעשות זאת מסיבות אישיות שלי.

אני רוצה, לעמוד מול עצמי, ולומר בפה מלא, שאת המלחמה הזאת אני נצחתי, בעזרת בורא עולם ובחסדיו העצומים עליי,
אני מאמין בבורא עולם, שכמו שהוא הכניס אותי לתוך ההתמכרות והדחפים ההרסניים, כך הוא יוכל להוציא אותי משם, אם רק אדע להשען ולהסמך עליו, בעיניים עצומות.

שיהיה בהצלחה...

רציתי רק להעיר לגבי הספונסר:

הספונסר שלי לימד אותי שמידת המחוייבות של הספונסר לספונסים שלו תלוייה במידת המחוייבות של הספונסים לתוכנית.

אני לא מכיר את משוש חיי ולא את שמואל באופן אישי מעבר להכרה דרך האתר אבל מה שכן אני רואה בתגובותיו החוזרות ונשנות של ידידנו היקר כמר שמואל שהבנתו והשקפתו על כל הנושא זה בערך כך. (תקן אותי אם אני טועה)
נכנסת לאתר? יצרת לעצמך שם משתמש? אתה מכור! ואם אתה לא מסכים עם זה אז אתה במצב הרבה יותר גרוע! מכור בהכחשה! אין בעיה. אחכה לך בסבלנות ואושיט לך את היד ברגע שתכיר במחלתך ותהיה  מוכן להחלמה מלאה.
לי זה לא נשמע טוב הגישה הזאת (ואולי זה גם מה שהבריח 700 חברים מכאן? לך תדע! לאלוקים פתרונים)

חבר יקר,

אכן צדקת - אתה כנראה לא מכיר.
אבל טעית לגבי התגובות שלי למתשתמשים חדשים.
לא ראיתי אפילו תגובה אחת (שלי או של אחרים) שמכריחה משתמשים חדשים שהם לא מכורים או שלא יודעים אם הם מכורים או לא להכיר את עצמם כמכורים !!!
מה שכן ראיתי זה תגובות שמציעות למשתמשים החדשים לבדוק אם הם מכורים או לא
וכאשר הם (החדשים) מצאו שהם אכן מכורים, להציע להם את הדבר היחיד שיש לי וזה  - מה שעובד עבורי ותו לא.

בהצלחה
שמואל.

שמואי ידידי היקר, הרשה לי לצוטט את דבריך,



תקן אותי אם אני טועה, אך ממה שהבנתי מדבריך זה שאתה מחכה שאני אבין שאני טועה,
ומכך נפגעתי מאוד, לא יפה להגיד כך, מניין לך שאני לא מוכן, ואולי יותר ממך לצאת מההתמכרות ולצעוד אל עבר עולם נקי וטוב יותר?
מניין לך הדברים האלו? אתה מוכן בבקשה להסביר לי? :'(

לשמואל, תודה ענקית. כחכם לאחר מעשה הייתי כותב את אותם דברים (כתבתי פעם מאמר לחבר על הדבר הזה, לא העלתיו כי לא סיימתיו) רק לא כגוף אלא בתור בגד, שהתלכלך בדם מפציעה... כל בר דעת מבין שאחרי שחבשת פצע כדאי לך גם לשטוף את הדם מהבגד.... ולו בכדי למנוע את הזליגה של הדיון לכיוונים אחרים.

למשוש, אתה כותב שאתה לא אומר שאתה חולה כי זה מה שתאמר אחרי 120... נו, אז אתה חולה או לא? מה יש לך עם תאווה? נראה לך הגיוני שאדם יבוא לרופא שיניים ויאמר לו, אין לי חור כדי שלא תשים לי סתימה? הוא יחטוף טיפול שורש ובסופו של דבר יצטרכו לעקור לו את השניים.

לצדיק גמור, מה אתה מצפה, שאנשים יעזרו לך לפי משהו שהם לא מאמינים בו?  זו מחלה שמסתירה את האמת ממי שחולה בה. זו העובדה. כמה זמן אתה הסתובבת פה, כולל פניות אלי בפרטי, כתבת פוסטים, דברת על ימין ועל שמאל, חשבת ורצית, התייחסו אליך באופן ראוי (עד כמה שראיתי , לא ניתן להקיף הכל) כיבדו אותך, אף אחד לא עלב בך באופן אישי, דווקא כשרוצה טוב 'נכנס' בך באהבה רבה (שלא יחשוב 'רוצה טוב' שיש לי חלילה משהו נגד מה שעשה. יברכהו הבורא.)וזה פתח לך מעט את הצוהר (שמא הוא נסגר?) כמה ימים היית בהלם...

ואם היית בורח ממעשהו? יש מי שמנהל את העולם. הכל השתדלות.

הדוגמא לא מדוייקת, אבל זה כמו להאשים בגרימת מוות את רופאי המחלקה האונקולוגית...

צודק אסיר תודה. אני חולה. היתה הכחשה מצידי. היתה הבנה וסימפטיה של חברים. עד שהעובדה חדרה לתודעה. ולא היה זלזול. אבל האם זה אומר שכולם כאלו? אתמהה!