האמת היא שתכננתי לכתוב פוסט תחת הכותרת "מדוע ה' לא ענה לתפילותיי", וכבר היה לי בראש את כל הפוסט בו אני מסביר למה התפילות והבכיות שלי כל שנה בימים הנוראים לא הועילו ולא התקבלו, אבל אז היה לי את מה שהספונסר שלי מכנה "רגע מואר", והבנתי שאני פשוט מסתכל בכיוון הלא נכון. במקום לשאול מדוע ה' לא ענה לתפילותיי עם הסתכלות על עשרים שנים של מחלה, אני צריך להסתכל על כך שה' ענה גם ענה לתפילותיי ובחסדו הגדול - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי 263 ימים, פלא עצום שיכול להתרחש רק בגלל שה' שמע את תפילותיי, אסף את דמעותיי והחליט לומר לצרותיי די.

וזה לא מובן מאליו בכלל העובדה שאני כאן עם החברים הנפלאים והיקרים של שמור עיניך ושל SA, כי אם אני מסתכל על ההיסטוריה המפוארת שלי, הייתי אמור להיות עכשיו בקרקעית אחרת, נמוכה אף יותר מהקרקעית בה הייתי בחודש אלול בשנה שעברה. אז העובדה שאני נקי ונמצא בתכנית זה לא איזה משהו ברור, וזה בטח לא בגלל שאני חכם ומוצלח, אלא בגלל חסד אלוקים שהחליט לעשות עבורי את העבודה שאותה לא יכולתי לעשות בעצמי. הרי כמוני ישנם אלפים רבים של יהודים יקרים הסובלים מההתמכרות, אבל רק מעטים יחסית זכו למתנת השפיות והנקיות, ובחסד אלוקים - זכיתי להיות אחד מהם.

לאחרונה היו כאן דיונים עמוקים למה כל כך הרבה מכורים נחשפים לעובדה שיש דרך החוצה ורק מעט כל כך בפועל צועדים בדרך וכל ההסברים כולם נכונים ויפים אבל בשורה התחתונה - אין לזה שום הסבר מלבד שכך החליט אלוקים. אני לא עוסק בחשבונות שמים ולא יודע למה דווקא אני התמכרתי לתאווה ובאותה מידה בדיוק אני גם לא עוסק בחשבונות שמים ולא יודע למה זכיתי במתנת השפיות. אינני מנסה להבין את המחלה ואינני מנסה להבין את ההחלמה. את שניהם אני מנסה לקבל כרצון האלוקים המוחלט ויודע ש"שום דבר, לחלוטין שום דבר, לא מתרחש בעולמו של אלוקים בטעות", או בשפה אחרת: הכל בהשגחה פרטית שהקב"ה מחליט בעצמו כל דבר בעולמו, והוא זה שהחליט שאהיה מכור ואסבול כל כך הרבה שנים, והוא זה שהחליט שאזכה בהחלמה עם כל המתנות הנפלאות שמגיעות ביחד איתה. זה לא בגלל ש"ידעתי להכנע", וגם לא בגלל ש"סבלתי מספיק", למרות שכמובן סבלתי מספיק וגם נכנעתי, אבל למה זכיתי להכנע ומי החליט שסף הסבל שלי יהיה דווקא בנקודה זו ולא הרבה יותר נמוך מכך? זה כבר החלק של אבא היקר שדואג לי ומלווה אותי.

וכשאני חושב על התפילות של הימים הנוראים בשנים האחרונות בהן התחננתי לה' שיציל אותי מידי עצמי (בלי לדעת שזה התמכרות כמובן), אז ברור לחלוטין שהקב"ה הקשיב וגם נענה לבקשתי. אני לא יודע למה הוא החליט שזה יקרה דווקא בתאריך המדוייק בו זה התרחש, אבל ברור שתפילותיי נענו. וכשאני מסתכל עם מבט לעתיד אני יודע שבימים הנוראים תשע"ג אבקש ואתפלל שוב על אותם דברים שהתפללתי כל השנים, ולמרות ההבדל העצום בגישה (כיון שכעת אני יודע שאני חולה ולא חוטא), התפילה תהיה אותה תפילה ויהיה כמובן מי שישמע את תפילתי ובודאי גם ייענה לה.

סוד היקר,

אני מסכים עם כל מילה.
הכל בעצם לטובה, ומדוע? כי אבא שבשמיים יעשה עבורי רק טוב !!!

זה מזכיר לי עניין דומה: למה לא כל החילונים חוזרים בתשובה?
אשתי כל הזמן מדרבנת אותילנסות לשכנע את הורי את אחיי שילכו לסמינר לחוזרים בתשובה.
היא בטוחה שסמינר לחוזרים בשתובה זה כמו מפעל: נכנס חילוני יוצא חרדי.
אני מסביר לה שכמובן אנו צריכים לנסות לקרב אותם כמה שיותר ולהשפיע שילכו, אבל בשורה התחתונה מי שייקבע אם הם יחזרו בתשובה או לא זה רק הקב"ה.
אם הקב"ה יחליט שהם יחזרו בתשובה, אז זה יקרה גם בלי סמינר.
אני, כידוע, בעל תשובה.
אף אחד לא ניסה לשכנעי ואף לא הלכתי לשום סמינר.
הקב"ה בכבודו ובעצמו לקח ילד בודד וגלמוד בעולם והחליט שהוא יחזור בתשובה וזה מה שאכן קרה.
לעומת זאת, הורי בצעירותם הלכו לכמה סמינרים וחלקם עוד לפני שנולדתי ולא רק שלא קרה דבר,
אלא כיום יש להם התנגדות ללכת לסמינר בגלל הכשלון של הרעיון בעבר.

אז ככה זה בכל דבר, הכל בידיו של הקב"ה והכל קורה לטובה !!!