www.kikarhashabat.co.il/%D7%9C%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%92-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A7.html

בס"ד
להלן קישור מהמקור עם תרגום למי שצריך...
www.aish.co.il/h/hh/hh-video/170466216.html
בלי לפגוע בזכויות...

בס"ד
ל- דוקטור פינחס ומיסטר זימרי היקרים! (אתם שניים לא?  )
תודה רבה נהנתי מאוד
מחכים ומשכנע מאוד
יישר כח

חבר שלח לי את הטקסט הבא, וזה הזכיר לי את הסרטון:

מעשה בשק תפוחי אדמה
באחת מן העיירות במערב ארה"ב, בבית ספר לחינוך מבוגרים, החליט מורה יצירתי אחד לעשות עם כיתתו תרגיל מעניין.
כל תלמיד התבקש להביא אתו לכיתה שקית ניילון שקופה, ריקה, ושקית אחת מלאה בתפוחי אדמה.
הוא ביקש מהם שעבור כל אדם שהם מתעבים ומסרבים לסלוח לו, הם ייקחו תפוח אדמה אחד, יכתבו עליו את שם האיש ואת  התאריך ויכניסו את זה לשקית הניילון הריקה.
אתם בטח מתארים לעצמכם שכמה משקיות הניילון שהתמלאו בתפוחי אדמה היו כבדות מאוד...
אחר כך ביקש מהתלמידים לשאת את השקית שלהם לכל מקום שילכו ובכל עת, למשך שבוע ימים.
השקית חייבת להיות בידם כל הזמן, לא משנה איפה ומה הם עושים באותו שבוע.
בלילה - אפשר להניח אותה על הרצפה, למראשות המיטה, בזמן הנהיגה – לשים אותה על המושב ליד הנהג,  בשעות העבודה- ליד מכתבתם.
הבלאגן והטרחה והכובד שבסחיבת השקית לכל מקום, המחיש למשתתפים בדיוק איך הם סוחבים אתם לכל מקום את המשא הנפשי של השנאה וחוסר היכולת לסלוח. תשומת הלב שהשקיעו, והדאגה שלא לשכוח את השקית ולהשאיר אותה בכל מיני מקומות לא לעניין, דרש ערנות מתמדת והשקעת אנרגיה רבה, כמו לעשות בייביסיטר לתינוק שהפקידו בידיכם.
כמובן שבמשך השבוע מצב הטריות של תפוחי האדמה בשקית הפלסטיק הלך והתדרדר, חלקם נרקבו, ומכל שקית החלה עולה צחנה שרק מי שהריח אותה פעם יכול להבין במה מדובר...
והריח הזה ליווה את האנשים לאורך כל היום והלילה. גם אם אפשר היה לנוח מן המשא ולהניח את השקית על הריצפה בזמן השינה, או על המושב בזמן נהיגה, הרי שמן הריח אי אפשר היה להיפטר בשום צורה.
זהו, מסתבר, המחיר שאנחנו משלמים על דבקות ברגשות הטינה ובמחשבות השליליות. אנחנו סוחבים אותם בשקית לכל אשר נלך, לפעמים שנים ולא רק שבוע ימים.
גם אם אנחנו לא רואים בפועל ולא יכולים למשש את שק התפוחי אדמה שלנו – אנחנו מרגישים טוב טוב את משקלו, ומריחים את צחנתו...
הרבה פעמים אנחנו רואים בסליחה מעין 'מתנה' שאנחנו מעניקים לאחר, בזה שאנחנו סולחים לו. אבל זה לא נכון, כי למעשה זו מתנה שאנחנו מעניקים לעצמינו – אנחנו נפטרים מן המשא המיותר..
נקודה למחשבה בערב יום כיפור בפרט ובחיים בכלל....

ואחרי כל זה יש לי איזה חומת סין בכל העסק הזה. מתפלל לנכונות

אהבתי את התפוחי אדמה... בעיקר הרקובים.

תודה על המסר המדהים, העברתי לחברים!