אנשים מסתובבים עצובים מפני שהם לא יודעים מה יעשו בעתיד.
יש לך את הרגע הזה עכשיו.
מה אתה מתכנן לעשות אתו?
ההבדל בין עצבות לשמחה הוא מאוד פשוט.
העצבות תמיד אומרת לך: "אוי וי! מה תעשה בעוד עשר דקות? מה תעשה בעוד עשר שנים?"
אם אתה מלא בשמחה אמיתית במשך דקה אחת, אתה כבר תדע מה לעשות גם בדקה הבאה.
מה השם נותן לך? הוא נותן לך את הדקה הזו. הוא לא נתן לך את מחר.
ברור שאני לא יודע מה לעשות מחר, הרי עוד לא קיבלתי אותו.
העצבות מתעסקת כל הזמן במה שאין לי, ובאמת אין לי עדיין את מחר.
האמת היא שאני תמיד עומד לפני האין, מפני שאני עוד לא קיים בדקה הבאה. אני לא שם עדיין. הזמן לא שם. העולם לא שם.
העולם נמצא כאן... ממש עכשיו!

(מתוך הספר "הרבי מקרן הרחוב - סיפורים מופלאים על ר' שלמה קרליבך")

יהודה תודה על התורה הנפלאה שהבאת, התחזקתי מאוד, באמת ר' שלוימה היה מתאים להיות רבם של המכורים! 

בס"ד
יפה מאוד!
אז מועדים לשמחה
וגם אחרי...

תודה יהודה. מסר חזק ביותר.

מוישלה, אני חייב להסכים איתך.

מי אני, אכן זה תמיד אקטואלי, גם אחרי.

מההיכרות הקצרה שלי עם דמותו של ר' שלמה... הוא הכיר רק את אלו שהכאן ועכשיו שלהם הוא כאוב.
וכאן בדיוק בא ר' שלמה ואמר משפט מדהים, "אל תתן לאתמול אחד מטופש להרוס לך 1000 מחרים"...

חבר יקר, תחשוב עם עצמך, האם זהו ה"כאן ועכשיו" שמעציב אותך? או החיבור לאתמול ושלשום והדאגה על מחר ומחרתיים.
אם היית יכול להצהיר כעת על 7 שנות נקיות, (רק להיום), ואתמול היית מוסר המסר בקבוצה על צעד 11, ובמקביל, היית מרוויח במניות 450,000 ש"ח בתוך רבע שעה, ועודכל מיני דברים טובים היו קורים אתמול, האם כן היית שמח היום?

אם נבודד את הרגע, הכאן ועכשיו, ונסכם אותו, בלי משקעי העבר, בלי זכרונות כאובים, כאילו אני קטן שנולד... אני חושב שאזכה שוב לשמחת נעורים, שמחה על עצם החיים.

מי יתן ונזכה... כאן ועכשיו. (וכלשון המד', מה יתאונן גבר חי... די לו שהוא חי)

הרגע הזה, שנברא מחדש באהבה מאבא אלינו,
הוא רגע חדש לכאורה נקי ואובייקטיבי.
לדעתי ברירת המחדל של החיים זו שמחה.
האם לדעתך ברירת המחדל של החיים זהו עצב?