מצאתי פסוק שמתאר את המצב שלי לפני שהכרתי את הפורום.
(כא) חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:
(כב) וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ: [תהלים פרק סט]
הבושה הפנימית שברה את רוחי ולכן לא היו לי מנחמים וכל התאווה במקום לרוות את צימאוני הרגשתי [ועדיין מרגיש] שהיא רק מצמיאה יותר.

בס"ד
ל-בmoshe הצדיק...
יפה מאוד, מאחל לך להגיע לתחושה אמיתית של עוד פסוקים בתהילים
כגון...שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי.
אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי.
נראה לי שאם נתמיד נוכל להגיע גם לשם...