יש משהו מדהים לגלות בכל פעם מחדש דברים שקורים אך ורק בתוך ראשי. זה הפתיע אותי מאד בפעמים הראשונות כאשר נוכחתי להבין כיצד הייתי בטוח בעובדות קיימות, והתברר לי שאותן עובדות לא היו אלא פרי דמיוני. אני יכול לתאר זאת לא פחות ממי שנקלע לרעידת אדמה נוראה 9 בסולם ריכטר, מסביב חורבן אימה וצלמוות, רק כשהוא מבחין בגוש בטון הנוחת בדיוק על ראשו, הוא מתעורר ומגלה שלא היה זה אלא חלום בלהות...
למדתי זה מכבר שחיי אינם רחוקים מאד מסיפור דמיוני זה. יש משהו במח שלי שמייצר כל הזמן סיפורי מדע בדיוני. רק שלהבדיל מכל הבדותות ההם, כאן זה מצטייר לי ממש כמו המציאות האמיתית. כמה פעמים שהייתי בטוח בחוסר אונים שאין לו מוצא, וראה זה פלא החיים המשיכו הלאה. לעיתים הרגשתי כיצד מולי עומדת מחיצה עד לרקיע שאין מצב באמת לעבור אותה, אך בצורה לא ברורה מצאתי את עצמי פתאום ניצב מאחוריה. אלו הם דברים המתרחשים כל יום.
אז מה לעשות, אני לומד בכל פעם להכיר באפסיותי בכל הקשור לניתוח מצבים. למען ההגינות חשוב לי להבהיר כי יש גם יש מצבים אותם הבנתי נכונה, אבל זה כפי הנראה רק החמיר את התובנות בעניין. אם הייתי חסר כל הבנה בסיסית, היה לי יותר קל ללמוד לא לסמוך על שיקול הדעת שלי, כיוון שאני די חכם לפעמים, זה מקשה עלי להבין ברגע האמת שאני טועה, ובגדול.
לאחרונה אני פוגש את זה בצורה מרשימה ומרגשת בתחום האובססיה לתאווה. מאז שהתחלתי להכיר בחוסר ההכרה שלי, אני נדהם לגלות בכל פעם, איך התשוקה לתאווה היא פרי דמיון ותו לא. זו תקופה שהחלטתי להפסיק לצרוך תאווה גם במקומות מותרים. זה כולל לא ליזום כלל. למדתי כבר ליהנות מתחושת השחרור הנפלאה של מפוכחות בלי תלות מציקה של התאווה. בהתחלה היה משהו דחוף נורא באובססיה, שנתן לי תחושה כאילו השמיים יפלו אם לא אשתמש ממש עכשיו. אחר כך הדחיפות פחתה והתעוררה מדי פעם.
כעת, אני לומד כי אין כמו ייבוש טוטלי של התאווה כדי להביא רוגע ושקט נפשי ורוחני. עכשיו לפתע כל צורך של שימוש גם במסגרת המותרת והנצרכת, הופך עבורי לבעיה. בעיה בכך שאני מעיר אריות מרבצם. כל עוד הם ישנים לא צריך להאכיל אותם, כשהם מתעוררים התיאבון גדל...
כאן מגיעה התובנה הגואלת שמסבירה לי, כי לא כל מה שאני מרגיש הוא גם נכון. מה לעשות ויש צורך לעשות קידוש בשבת ולשתות קצת אלכוהול... אבל הדחף שנוצר מיד לאחר מכן להוסיף ולהדליק את המדורה הוא דחף שקרי שמשכנע אותי כי זה ממש הזמן לשתות עוד לגימה ועוד אחת, הכל כמובן בהיתר, אבל אני יודע בוודאות שהשלב הבא זו התפרצות חסרת מעצורים...
באופן אישי די קשה לי להחזיר בכל פעם את השד לתוך הבקבוק. אבל עוזרים לי מאד הזכרונות וההרגשות מהפעם הקודמת שמזכירים לי כיצד מיד לאחר הכניעה וההתגברות, כל כוחותינו שבו למקומם שלווים, בריאים וקיימים. אז למרות הקושי והנחיצות שיש לי לקחת עוד מנה, אני חייב להישאר ערני ולהכיר בכך שזו הרגשה שקרית ולא נכונה, דווקא בגלל הדחיפות שיש בה.
108
