אבא יקר.

אני יודע שאתה כאן לידי חש ומרגיש אותי ויודע מה עובר עלי. אך הידיעה הזאת לא מספיקה לי. אני רוצה לחוש ולהרגיש זאת. אבל אני לא מסוגל. אני לא מסוגל להרגיש את קירבתך כל עוד אני שוחה בתוך הזוהמה הזאת. כל עוד הראש שלי מלא מהטינופת. כל עוד אני חי בגהינום.

אבל אתה גם יודע שאני לא רוצה להיות שם. אני לא רוצה את זה. אני מתחנן אליך. תוציא אותי מפה. תושיט לי את היד. תן לי את הצ'אנס. אני יודע שנתת לי הרבה פעמים. תן לי עוד. אני רוצה להתחיל להרגיש אותך. לחיות איתך. לדבר אליך. כשאני מתפלל אני רוצה לחשוב על מילות התפילה ולא על מה שראיתי. לא רק למלמל את המילים ולחכות לרגע שהש"ץ יסיים ואוכל כבר "להשתחרר" מבית-הכנסת. רוצה להיות מסוגל ללמוד דף גמ' כמו בימים הטובים ההם. לפני למעלה מ20 שנה.

אני יודע ששמתי אותי במצב הזה כי רצית לראות אותי מתעלה מעל לכל זה אבל כבר אין לי כח. כל פעם מחדש. לרצות לעשות דברים נכונים ומחלימים ומוצא א"ע עושה מעשים חולים.

למה כל פעם שאתה מסתכל עלי אתה מוצא אותי נובר באשפות? למה תמיד אתה מוצא אותי עם הראש בזבל? הולך לעשות מעשים מועילים ומוצא א"ע עושה דברים מגעילים? אנא ממך. חוס ורחם עלי. שחרר אותי מזה.

כותב בדמעות

בנך יחידך אשר אהבת

מתנת הניקיון, בני היקר.
אני יודע מה עובר עליך. הסבל שלך, הגלות הפרטית שלך, גורמת לי לבכות במסתרים, אוי לי שהחרבתי את נפשו והגליתי את נשמתו מגופו...
רציתי להגיד לך שאני כאן. מחכה שתפתח את העיניים ותראה אותי.
כן, אני יודע שאתה לא מאמין לי, שאתה חושב שרק כשתצא מהזבל הזה (כך לפחות אתה מכנה זאת) - תוכל לראות אותי. אבל זה לא נכון,
באמת אני כאן, גם בתוך הזבל, מחכה שתשחרר, שתרפה, ותאפשר לי לפעול למענך.
אני יודע שאתה באמת מאוד רוצה 'לצאת מזה', אבל, אתה מבין, יש כאן מין בעיה פנימית - בגלל שלפי איך שאתה תופס מה זה 'לצאת מזה', אני צריך לחתוך לך את אחד הקישורים החזקים ביותר שיכול להיות לך אלי ואל נשמתך. אני יודע שזה לא מובן לך, אבל תדע לך, הכוחות האיכותיים שלך, אלה שהופיעו קצת 'בימים הטובים ההם', הם הכוחות שדוחפים אותך לכל התסבוכת הזו. אם אמחק אותם, אמחק אותך.
אוהב ומקווה שסוף סוף תראה שאני כאן
אבא

בס"ד

חזק וברוך לשניכם חיזקתם אותי!
מתנת הניקיון שימחת אותי בפנייתך לקב"ה אתה ענק.
נתן אתה מלאך עוזר, יודע לתת את המילים הנכונות בזמן הנכון.

מזדהה עם כל מילה
לפני כעשרה ימים הזדמן לידי ספר בשם 'חיים טובים' שם בחלק המרכזי של הספר שנקרא 'הפגישה היומית' מתאר המחבר בטו"ט על גודל הענין לשוחח עם ה' כל יום בשפה פשוטה זמן מה על ידי פגישה יומית עם ה', הוא מתאר שם איך לעשות את זה ומה לומר וכו' וכו', הוא גם מסביר שם שכדאי להתחיל עם עשר דקות ואח"כ להעלות את הזמן וכו', בזמן הזה אתה מודה לה' על כל הטובות שעשה עמך באותו יום ובכלל, משיח לפניו את דאגותיך, פורק את ליבך, מבקש את משאלותיך,  כדבר איש אל רעהו ממש, ומסביר שם כיצד ענין זה אינו שייך כלל דוקא לחסידות ברסלב אלא לכל יהודי באשר הוא.

אומר בנימה אישית, התחלתי מאז להיפגש כל יום עם ה' 10 - 15 דקות, בחורשה שליד ביתנו בשעות הלילה, ואני מוצא את עצמי ממתין לפגישה עמו, יש לי פגישה עם ה' בערב, מודה לו על הכל, מסביר לו כמה אני רוצה להיות מחובר אליו, לזכות ללמוד תורה בחשק, כמה אני חושק לנקיות, (לא מתוך תלונות ח"ו) מנסה לשתף אותו ברגשותי. כמובן שבתחילה קצת קשה להיפתח לפניו, אבל זו בעיה שחולפת, בקיצור לא אאריך בתיאורים על הדקות המתוקות האלו, אני ממליץ בחום לכל אחד, הח"ח עשה את זה ועוד רבים, ואףם אם לא שמענו על רבים מהגדולים שעשו כך, מ"מ ברור לי שבמצבנו כיום קשה מאוד להתחבר אל ה' בלעדי זאת, והם בדרגתם היה להם קשר אישי עם ה' גם בלי זה.

ממליץ בחום לכל אחד לנסות את זה, טעמו וראו... וממליץ גם כן לכל אחד לעבור על הספר הנ"ל
אני מאמין מאוד שהקשר האישי הזה עם ה' שנבנה בפגישות אלו יכול גם מאוד לעזור לכל נושא התאוה
תאמינו לי שכשאני נפגש עם ה', אני כבר לא יהודי כאוב

תודה לכולם.

יהודי שכבר אינו כאוב.
ישראל שלום
נתן.

חיזוקיכם חיזקוני.