נפתחתי בפני חבר על התוכנית של 'שמור עיניך', והסברתי לו את העיקרון שאדם שרוצה מאוד להפסיק עם התאווה ועושה אינסוף מעשים כדי להפסיק, ולמרות זאת תמיד חוזר על זה, הרי הוא נקלע להגדרה המחמירה למדי, אך כנראה אמיתית מבחינה טכנית, של "מכור".
אבל פתאום נקלעתי לקושי להסביר, מה ההבדל בין סתם יצר הרע, להתמכרות, כדי שנוכל לכנות את ההתמכרות בתור מחלה. החבר שלי הגדיר את ההתמכרות "הרגל", אבל היה ברור לי שזו לא ההגדרה הנכונה, כי למרות שאנחנו אומרים שההתמכרות הוא מנגנון שנוצר בתוכינו של בריחה ממציאות קשה לתאווה, ולכאורה זה נשמע כמו "הרגל", ברור לי שזה יותר מזה, שהרי למשל בתור בעל תשובה, שיניתי הרגלים על גבי הרגלים, לא רק לפני 6-7 שנים, אלא גם בשנתיים האחרונות.
אז ניתן להוסיף שזה לא רק הרגל, אלא כמו שמתואר במדריך של 'שמור עיניך', נוצר צורך כימי ממש לתאווה.
אבל השאלה מה ההגדרה של ההתמכרות, ההרגל של פיתרון המציאות הקשה בבריחה לתאווה, או שמא הצורך הכימי לתאווה.
לכאורה נראה לי שההתמכרות היא הצורך הכימי לצרוך את התאווה, וזה מעכב אותנו מלשנות את ההרגל, ויוצא ששניהם נלחמים בנו, ההרגל שאנו לא מצליחים להפסיק, והצורך הכימי שעודו בין ורידינו.
עוד דרך לבאר היא, שאמת הרגל הוא דבר שאם אנו רוצים אנו יכולים לשנות אותו אחרי כמה נסיונות, אך הרגל זה לברוח מהמציאות הקשה לתאווה, שהוא חבוי במסתרי נפשינו, קשה שיעמוד מול עינינו תמיד, וגם לעקירתו לא די במעשים חיצוניים גרידא, אלא בעבודה מעמיקה, הלא היא עבודת 12 הצעדים.
התכוונתי להתחיל בשאלה תמימה, והמתנה לקבלת תשובה, אבל איכשהוא בס"ד תוך כדי הכתיבה קיבלתי תשובות ועליהן שאלות, ועליהן תשובות. חשוב לי להגיד את זה כי לא נעים לי להרגיש כאחד שמתיימר לכתוב מאמרים, זו לא הייתה כוונתי. ומחמת זה, אני באמת רוצה תשובות לשאלות מכם הותיקים, ואינני מסתפק בתשובות שהצבתי, וגם לא בשאלות שהצבתי.
תודה!