אני יושב על הספה עם המחשב, וכולי מחורפן,
רקע:
אני נקיי ב"ה 40 יום, משתתף באופן סדיר בקבוצות הטלפוניות, מלא רצון להחלים,
[לצערי אני נכה במונחי התוכנית: אין לי ספונסר]
אני גולש במחשב עם תוכנת רימון, לפני חודש נשבעתי שאם אני יסיר את התוכנה של רימון [שמסננת את האינטרנט האלחוטי] אני ישלם לצדקה 500 ש"ח אא"כ אני יקבל רשות משתי חברים מסוימים, בינתיים עברו הרבה מים בנהר, סיפרתי לאשתי על המחלה [והיא עודדה אותי ותמכה בי באופן יוצא מן הכלל] והתחלתי להשתתף בצורה קבועה בקבוצות, אני עדיין לא עושה את הצעדים. [כי אני לא יודע מה זה]
בזמן האחרון המחשב עשה בעיות, עשיתי לו שחזור, וזה שיבש את הרימון, התקשרתי לנציג של רימון הוא לא הצליח לפתור את הבעיה, ואז הוא אומר לי: 'צריך להסיר את התוכנה ולהתקין מחדש', אופסס! מה אני יגיד לו? אם אני מסיר אני יתחייב כסף?
אז הוא נתן לי את הקוד להסרה [והמתין שאני יסיר] ברגע שקבלתי את הקוד ניתקתי לו, וחיכיתי שאשתי תחזור, הסברתי לה שאני צריך שהיא תסיר את התוכנה [היא כבר ידעה על השבועה]
היא חששה, הוא יודעת על הבעיה שלי, אז הסברתי לה שאני מעוניין לפרמט את המחשב ומחר מיד אני יתקין חזרה את התוכנה.
המאבק התחיל כבר אתמול בלילה, מילמלתי לה' בחצי פה שאני מבקש שיעזור לי, לא הייתי בטוח שאני רוצה שהוא יעזור לי,
הגיע הבוקר:
התנהגתי כרגיל, הלבשתי את הילדים ארגנתי אותם, ובליבי בוערת אש, כל רגע אני משנה עמדה: להתקין מיד את הרימון, סוף סוף יש לך גישה לתאווה, תזכור איך היית לפני זה, כמה זמן התגעגעתי אליך תאוה יקרה.
העלתי את הילדים להסעות, ובמקום ללכת לתפילה טסתי הביתה [כמובן קראתי ק"ש שלא יעבור הזמן] חיברתי את המחשב והתחלתי להתלבט, חיפשתי בפורום אם יש מישהו מחובר, לא היה.
התחלתי ללגום מעט פה ושם, וכל הזמן אני מנסה להזכיר לעצמי 'אתה נקי כבר ארבעים יום, לא חבל?'
אחרי שנכנסתי לאתר בעל תוכן מיני במוצהר, המלחמה עברה שלב: 'הרי את הספירה שלך תצטרך לאפס לפי כללי האתר בכל מקרה, אז למה שלא תהנה קצת,
החברותא מהכולל מתקשר, ואני כמובן מתעלם, והוא מתקשר ואני מתעלם עוד פעם,
זה קשה!!!!!, אני מזכיר לעצמי כמה סבלתי בעבר, כמה כמהתי לשינוי, כמה הבטחתי לה' שאני יעשה הכל כדי להפסיק, כמה חייתי בשקר לאשתי לעצמי ולכל מה שזז, כמה זה הזיק לי בלימוד בתפילות,
אני מזכיר לעצמי שעיקר ההחלמה היא לא לחסום את האינטרנט, אלא להבין שהבעייה היא בראש שלי, וכדי לפתור את זה אני צריך למסור את זה לה'
אז בחוסר אונים מוחלט, אני מתחנן עכשיו לה': " אנא! תן לי את הכוח לעשות רצונך, תן לי את הכוח רק היום לבחור במה שאני צריך לעשות"
עכשיו אני יתקין בעז"ה את התוכנה בחזרה, [אני כותב את זה, כדי שאם אני לא יעשה את זה אני יצא פיסטוק]
ועכשיו כמה מילים לסיום:
מעולם לא יצאתי בשלום ממצב כזה , זה תמיד נגמר בנפילה [או בכמה] כל האידיאלים והרצונות הטובים קרסו בקלות מול השיכרון שבמסך,
אבל בחסד ממש לא מובן מאליו-עכשיו כמעט לא צפיתי בתכנים מיניים, וכמובן שלא..... נו אתם יודעים,
את כל זה אני מייחס כמובן לבורא עולם ולעבדיו הנאמנים- החברים בקבוצה, ואני מודה לה' שהציל אותי מפי האריות.
למרות שלא התחלתי עם הצעדים [ואני בהחלט מעונין] עצם העובדה שאני בתהליך של החלמה, שיש לי כיוון לצעוד בו, שיש קבלות על אנשים שהיו במצב שלי והרבה יותר גרוע, והצליחו בדרך הזאת- זה מה שעושה את הניסיון/התקפת סם הזאת שונה מכל ניסיון/התקפה שהיה בעבר. פעם לא האמנתי באמת שאני יצא מזה, אז בתת מודע שלי אמרתי לעצמי: 'מה זה משנה אם עכשיו תתגבר? הרי ממילא מחר תיפול, או מחרתיים, ואם לא אז, אז בעוד חודש,
אבל עכשיו אני רואה אור בקצה המנהרה, אור חלש אומנם אבל הוא לא מתעמעם, והוא מתחזק ככל שעוברים הימים, יש תוכנית, צריך עבודה רבה, אבל יש משהו.
עכשיו אני יתקין את הרימון [אני מצהיר עוד פעם כדי שלא יתגנבו לי מחשבות] אני מאוד ישמח אם יש חברים שיוכלו לשלוח לי מספרי טלפון כדי שאני יוכל להתקשר במצב כזה [יש לי שתי מספרים של חברים מחו"ל ולא רציתי להעיר אותם]
יאלה! להניח תפילין להתפלל ולטוס ל"כוילל"
תודה חברים על ההשתתפות.
[למרות שיש כאן סוג של ניצחון גובר והולך (טוב אל תצחקו: מיני ניצחון) סוף כול סוף היה כאן נפילה לפי הכללים, צריך לאפס את הימים?]
