.. הוא מבין שהחברה שכמוני רגישים למחלה מאוד, ומכיוון שעדיין לא נחשפנו לדברים החמורים, אנו נמשכים לשם.. ומשיכה זו היא לב המחלה, שהוא עולם הפנטזיות והדמיון.
.
צהריים טובים.
אדבר מהרהורי ליבי.
שלושה דברים הביאו אותי להחלמה. האחד - אלוקינו. קישור הזוי שחמותי שלחה לי על פרסומת חרדית של קיום האתר שמור עיניך ועל הצורך בתרומות אליו. השני, כשסיפרתי לאשתי לאחר תקופה ארוכה יחסית של ניקיון. התמיכה הבלתי צפויה והבלתי נתפסת שקיבלתי ממנה עזרו לי לעכל את העובדה שזו מחלה, וממילא להפסיק להיות משותק (למרות שלקח עוד כמה חודשים של 'צליעה' המורכבת מחסימות יסודיות ופריצתם).
והשלישי, ההבנה שלי, בעקבות שיחות עם זלמן ועם חברים נוספים, שזהו, היגעתי לתחתית.
שאין מוצא.
שההבדל ביני לבין 'המכורים הקשים' הוא רק הבדל של התפשטות הסרטן. המחלה היא אותה המחלה. השאלה היא רק עד כמה התפשטו הגרורות, אם בכלל...
יתר על כן, העובדה שהיו שם אנשים 'שהיו שם', והם חזרו ואמרו לי: החיים שלי התרסקו, אבל יש פיתרון, גרמה לי להאמין בקיומו של הפיתרון. להאמין שאכן הוא מדבר אלי. עובדה, הוא דיבר אל אנשים שהגיעו הרבה יותר רחוק ממני.
כל החיים שלי, כשקראתי ספרי חיזוק או כששמעתי עצות רוחניות, אפילו של הרב יהושוע שפירא עצמו, אגב, משהו בתוך נפשי תמיד אמר:
טוב, זה יפה בשביל האנשים האלה, שקצת נופלים פה ושם, אבל אני? לאן שהגעתי? רמת הזיוף, השנאה והתיעוב העצמי שלי לא אפשרו לי להאמין שאכן יש בעצות ובחיזוקים האלה כדי להחיות את נפשי. אז ניסיתי, אבל במעין יאוש מריר, שהחזיק עד להתפרצות הלא צפויה הבאה...
רק כשנפגשתי באנשים שבורים, שנבנו מתוך השברים. אנשים שניתן לומר עליהם שהם 'מיוחדים' במובן הזה, שהם מקרינים 'משהו אחר', קיבלתי את האמון הזה.
אנשים כאלה, די דיינו, הם האנשים שהגיעו לתחתית. אנשים שעשו הכל, וחזרו.
על כן, קודם כל, אני לא מזדהה עם עצם הרעיון.
דבר שני, לצערי אחלוק עליך, בתור אחד שההתמכרות שלי התבטאה באופן דומה להתמכרות שלך (בלא צורך במגע חי), נדמה לי ששלב המהפך היה כאשר הגעתי לתחתית. ברגע שהבנתי שזהו, החיים שלי שבורים. האישיות שלי קורסת. נקודות האיכות שאני נאחז בהם כל כך בחוזקה מהוות חלק מהבעיה הכוללת שקוראים לה: נתן. ברגע הזה, עברתי מהפך.
החל מהרגע הזה, שוב תיאור שהוא לא נראה לי 'מפתה'. אדרבה, העובדה שלא הגעתי לאן שהם הגיעו נראה לי 'חסד אלוקים'.
בתקופה הראשונה של ההחלמה, אמרתי לאשתי כל הזמן שאני מרגיש שהאישיות שלי כולה נמצאת 'על כרעי תרנגולת' בגלל שפתאום הבנתי שאף אחד, אבל אף אחד, לא ערב לי שמחר - לא אמצא את עצמי שם, בתל אביב או בכל מקום אחר.
עובדה, החברים אמרו לי שהם הרגישו בדיוק כמוני, וכעבור זמן מה הם מצאו את עצמם שם.
על כן, החלוקה 'למכורים קל' ו'מכורים כבד' היא חלוקה שאיני מקבל אותה כלל.
אם אדגים זאת בבוטות: האם יש הבדל בין אדם שמכור לחשיש לאדם שמכור להרואין?
ארמוז, ואשמח לדבר אתך על כל בפרטי, שאם אתה מרגיש שמה שאתה שומע ולא עשית עדיין 'קורץ' לך, זה אומר שהקב"ה מזמן לך בחינה מחדש של עוצמת הצעד הראשון...
יום טוב
נתן
