ר' צדוק הכהן מלובלין כותב באחד מספריו, שכאשר אדם נופל כל הזמן באותה מידה רעה בנפש (אצלנו, תאווה) זה אומר שהיצר הרע תוקף דווקא שם מכיוון שזוהי המידה שבה האדם יכול הכי הרבה להשפיע בעולם. הרב קוק מספר על עצמו שבהיותו קטן הוא היה מאוד קנאי, ואת סבלנותו ואהבתו לכל יהודי באשר הוא, הוא קיבל אחרי עבודת מידות דווקא על זה ומכאן דורנו זכה לרב קוק כפי שהוא היה.  שנזכה כולנו להשתמש בתאווה למען ה' יתברך, באהבה הקטן.

שנזכה כולנו לוותר על התאווה למען ה' יתברך!!

בס"ד
חיזוק מחזק בהחלט...
אך השאלה שלי רק זה
איך נשתמש / נוותר על התאווה למען שמו באהבה?

מפאת חביבות העניין אביא את לשונו הזהב של ר' צדוק הכהן מלובלין (בספר צדקת הצדיק אות מ"ד)

"מי שיש לו תשוקה גדולה לתאות הגוף אל יתעצב בזה לחשוב כמה פגום הוא שיש לו תשוקה כל כך. כי אדרבא הוא כלי מוכן לתוקף אהבת ותשוקת דרישת האמת. וכמו שנחמו ההוא סבא [אשר הוא אליהו לדעת יש מפרשים בתוספות פרק קמא דחולין (ו.) ושמעתי דכן הוא האמת ודקושיית תוספות שם אין כאן מקומה] לאביי (בסוכה נב.) ועל זה אמרו לעתיד לבוא צדיקים נדמה להם יצר הרע כהר ורשעים כחוט השערה ואינו שקר רק שניהם אמת כי לאלו תשוקתם ותאותם עצומה ביותר.

יש בספר הזה המון מהפיכות, אולי נפתח אשכול לשיעורים מר' צדוק ?