המיליטנטים שבנינו בוודאי נאחזים חלחלה רק בגלל הכותרת. מה פתאום הפסקת אש? צריך לגמור אותם אחת ולתמיד. לקעקע אותם, לטחון אותם עד דק.

טוב אני לא אכנס לסוגיות צבאיות, אני לא ממש מבין בזה. ודרך אגב, גם אותי זה מעצבן בדיוק כמוכם.

אבל לי יש שאלה:
שנים רבות סיפרו לי שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. רק אם יש לך את הכוח והיכולת הנפשית לעמוד בניסיון, רק ורק אז הקב"ה מזמן לך את הניסיון כדי לתת לכך הזדמנות לתרגל את עבודת המידות שלך, ולהוכיח את אהבת ה' ויראת השמיים שלך. 
נו נו... ניסיתי קבלות, ניסיתי נדרים וחרמות, ניסתי עונשים וקנסות, ניסיתי טבילות ותפילות, ניסיתי מוסר וחסידות, ניסיתי ר' צדוק, ניסיתי ר' נחמן, ניסיתי ספורט ניסיתי מסג'. ותמיד תמיד בסוף היום מצאתי את עצמי מושפל, מדוכא וחסר אונים.
אז הגעתי למסקנה שאולי באמת הקב"ה כן נותן לאנשים ניסיון שהם לא יכולים לעמוד בו. אולי? אבל למה?

לקח לי 20 שנה עד שהבנתי שאני מחפש את המטבע מתחת לפנס. התאמצתי נורא, באמת התאמצתי, אבל שוב ושוב מצאתי רק חול.
למדתי שהניסיון שלי נמצא בכלל במקום אחר. אני טוחן מים ומכלה את כל כוחות הנפש שלי במלחמה נגד ארגון טרור גמיש וחסר אחריות ומעצורים. ולטרור הזה מצטרפים בשמחה חלקים ממני, שדוחפים וממריצים אותו.

כשהתחלתי את הקבוצה הטלפונית, כל הנושא היה התאווה והמלחמה בה. מאבקים, ועוד מאבקים. זה היה קצת שונה מכל המאבקים שניהלתי כל החיים, כי זה היה ביחד עם אנשים טובים ונחמדים כמוני.
עכשיו היינו קבוצה מתגבשת. אבל מהר מאוד למדנו שאנחנו כולנו נלחמים מלחמה אבודה. המלחמה הזו – זה לא הניסיון שלנו. וכשנלחמים בניסיונות לא לך, הכישלון מובטח. הוכחנו לעצמנו מאות, אלפי ועשרות אלפי פעמים (במצטבר בין כל החברים) שהקב"ה לא נתן לנו את הכוח והיכולת להתמודד מול התאווה. מהסיבה המאוד פשוטה- זה לא הניסיון שלנו.
ב"ה הקב"ה ברוב רחמיו, ובחסדו הגדול כי גבר עלינו, סימן לנו בפנס בוהק בחשיכה את הכיוון, את המקום שבו נמצא הניסיון שלנו. הוא סוף סוף הראה לנו את הניסיון שכן יש לנו את הכוח והיכולת לעמוד בו.
עכשיו הוא אומר לנו תעזבו את ה- F16 בצד, תכנסו לשורשי הסכסוך, תנסו להבין את הצד השני. מה דוחף אותו לטרור? מה האינטרס שלו ב-100 שנות עימות מזוין?

כשנכנסתי לחדר הדיונים בקעמפ דיויד, הייתי המום ממה שראיתי. תפסה אותי חלחלה, הפחד והאימה שיתקו אותי לגמרי. את מי לדעתכם מצאתי יושב וממתין לי בצד השני של השולחן? את מי?
לקח לי כמה רגעים להתעשת ולהבין שמצאתי את עצמי ובשרי יושב שם וממתין לי. יושב שם עם מגילות של טיעונים וטענות.
כל השנים הללו הצד השני זה היה אני, אני בעצמי.

כעת, הפסקתי להאשים את היצר הרע, את השטן, או את השכנה, את האינטרנט או השכונה.
הצד השני – זה אני, אני בעצמי, אני עם כל השאיפות שלי לקדושה, אני עם הרצון העז להפסיק להתאוות, אני בעצמי מבצע בתוכי פיגוע התאבדות שוב ושוב.

למה? מה שורש הסכסוך? למה אני מסוכסך עם עצמי? למה יש לי כל כך הרבה טינות? ממה אני מפחד כל כך?
עכשיו למדתי להבחין בכל המרעין בישין בשק שעל גבי, איתו אני מסתובב כבר 20 שנה. שמתי לב שהשק הזה רק מתמלא ומתמלא... כל יום אני מוסיף עוד סיבה טובה לסכסוך המתמשך.
השק הזה לחץ על מקומות לא נכונים. ואז הפיגוע היה בלתי נמנע. כל החסימות לא עזרו, גם השב"כ לא עזר, גם לא המוסד. המחבל ידע להגיע ברגע הנכון ללב הבירה, ולהזכיר לי שוב ושוב שהסכסוך חי בועט, וכשצריך הוא בועט חזק.
אין לי דרך לנצח את הטרור, אני חייב ללמוד לדבר איתו. פתאום הבנתי שהניסיון שלי נמצא בכלל במקום אחר. אני לא נועדתי לשדה הקרב. אני נועדתי לשיחות שלום. שלום עם עצמי.

ופתאום אני קם יום אחד בבוקר ושם לב שעברו כבר כמה חודשים טובים, ולא, כבר מזמן לא היה פיגוע.
הפסקת אש זו האסטרטגיה שלי-  אני עכשיו בשיחות שלום. השלמה עם עצמי.
----
התנצלותי הכנה לחברים שהאנלוגיה לעיל גורמת להם אי-נוחות. אנא מכם זכרו נא שבמאבק הזה המחבלים זה אנחנו. אין לנו ברירה אחרת. ניסינו הכל.

עובד
תודה רבה על הפוסט הנפלא  ועל חזרתך לפעילות מלאה בפורום היה חסר פה את הותיקים ב"ה מתחילים לראות אתכם וזה משמח
שוב פעם תודה

וואו כמה אנחנו צריכים בעלי לשון סיפרותית כמוך להעביר מסרים, מסרים בצורה כזאת עוברים (לי) ישר ללב!
תודה, בתקווה שתמשיך בזה
רק הערה קטנה, לגבי המאמר חז"ל שהבאת, תינוק שבחיתוליו גנבו אותו ולא יודע שהוא יהודי, וכי נאמר עליו שזה נסיון שהוא יכול לעמוד בו??? לא בטוח בכלל. אלא גזירה היא מן שמיא. ויש להקיש את זה לכל מיני מקרים, וכמו שאתה אומר אולי לא במקרה שלנו.
שנצליח להיות דיפלומטים טובים עם ה' שיפתור את הסכסוך!

תודה לכם יקרים,

אני כידוע לכם צריך תמיד לקבל את האישרור של הסביבה לכל מה שאני עושה.
אז העידוד שלכם מועיל לי מאוד. זה מועיל, כי זה מעודד אותי לכתוב, ולכתוב זה מועיל לי. כמו שכבר כתבו, אמרו, וחפרו ספונסרינו המסורים....

פוסט משובח ונחוץ ביותר.

כאשר אני מגלה שאני האויב של עצמי, אני יכול לנסות להבין באיזה כלי נשק אני משתמש נגד עצמי (טינות, כעסים, גאווה וכן הלאה) ואז לדאוג למפרקי מוקשים מתאימים ולשאר "כיפות ברזל".

תודה על הדברים.

ענק. לא יאומן שהיה מי שטען בנחרצות שאין לו מה לכתוב... הנרי קיסינג'ר מתהפך בקיברו. עכשיו לך לתאר את הסכם האסון של אוסלו בוואי פלייטישן...

נ.ב. החבר'ה בוויט האוס נרגשים לקראת סיומה של המלחמה הקרה...

הגעתי לפוסט הזה עם מרשם רופא.. דוקטור זלמן כמובן!!!!
אדיררררררררררררררר!!!!תודה לך יקירי!!!תודה!!

רק תמשיך..

תודה לך moved על המאמר היפה
אבל כדי שגם אני אוכל להבין אולי תוכל לחזור במילים פשוטות, מה התשובה על השאלה ששאלת?
איך זה שה' מעמיד אותנו בנסיון שאין בכוחנו לעמוד בו???

יהודי כאוב ואהוב,

אנחנו לא מצליחים לעמוד בניסיון מול התאווה - כי ה' לא נתן לנו כוחות מול הניסיון הזה- כי זה לא הניסיון שבו הוא רוצה שנעמוד.

אנחנו כן מצליחים לעמוד בניסיון של התמודדות עם השורשים הנפשיים שגורמים לנו להזדקק לתאווה. השורשים הללו הם פחדים, טינות, תיסכולים, חוסר סיפוק ועד מרעין בישין. ה' כן נתן לנו את הכוח להתמודד עם השורשים הנפשיים הפגומים שלנו- כי ההתמודדות עם השורשים הפגומים הללו זה כן הנסיון שלנו.

ואידך זיל גמור, לך ב-12 הצעדים ותמצא שלווה לנפשך הדאובה, והתאווה תרחק ממך והלאה. 

תודה לך moved, כיף. וליהודי כאוב, חבר יקר המשיל את מחלתינו לסרטן, ואת הפחדים ופגמי האופי לגרורות... אמשיך את רעיונו - כשם שלא נשאל מדוע קיבל מאן דהו סרטן סופני, ונבין שזהו מהות עבודתו, תיקון נשמתו 'וואטבר', כך לא נשאל על מחלתינו.

יש אנשים הסובלים ממחלות כרוניות גופניות כגון, סכרת. קרון צליאק, ויש את הסובלים ממחלות נפשיות איומות כמאניה דיפרסיה וסכיזופרניה, יש גם אותנו הסובלים מחלה בשם התמכרות. ויש כאלו שאצלם האוכל הוא הברוך, או הסמים או האלכוהלו וההימורים ויש כמוני, מי שהתאווה היא האתגר בעבורו. נכון להיום יש תרופה. 12 הצעדים. זה עובד אצל מי שעובד את זה.

מי שיכול להיות כנה עם עצמו, ונותן מעצמו חצי (לפי דר' בוב - השותף המיסד של A.A.) מההתלהבות שחיפש תאווה, לא יכשל, ולא, אין הכוונה לזבנג וגמרנו. בכל פעם, בכל יום. היום. ההבטחה היא שלא תיכשל.

אצלי בחסד הבורא. זה עובד. אברכך שתצליח אתה, וכל מי שסובל.

עובד יקר! אתה אכן עובד! אוהו! לשון מליצית שכזו! ומאמר עמוק מאין כמהו! ככל שהלשון יותר מליצית כך הלקח מופנם יותר. (אצלי עכ"פ).

יישר כחך ותחזקנה ידיך!