תסלחו לי חברים על השאלה (אין לי שום עניין לעורר מהומות) אבל זה נושא שמציק לי לא מעט.

כשאדם מתקשר לקבוצה ו/או עולה כאן בפורום ומשתף על נפילה וכולם "מעודדים" אותו האין זה דומה במידת-מה למה שמתרחש בכנסיה להבדיל?

מגיע המאמין לכומר "מתוודה" והכומר מכפר לו על כל עוונותיו?

אולי תואילו בטובכם לסבר את אוזני מה פיספסתי פה

אולי בגלל שזה לא בגדר עוון אלא כישלון אישי,
והשיתוף הוא תיקון ולעומת הכישלון.
הלא כך?

א. כאן לא מדברים על חטאים.
ב. כאן אף אחד לא "מכפר".
ג. מה אכפת לך אם זה כמו בכנסיה?

גד, אני חושב שמתנת היה מצפה אולי שפחות יבינו ויעודדו את מי שנפל אלא יותר יגערו בו ויכעסו עליו אולי כדי שלא יקבל לגיטימציה כביכול למעשיו
אבל אני חושב שבתהליך החלמה כן צריך את העידוד וההבנה כמו ילד שמתחיל ללכת ונופל וכי נכעס עליו או שנעודד אותו?
מתנת, תקן אותי אם אני טועה

אחד יחיד ומיוחד

באיזשהוא מקום אמרתי לעצמי לפני הגל האחרון: "קדימה, תן דרור. יקבלו אותך איך שאתה ואפילו יעודדו"

ואם היית יודע שלא יבינו אותך לא היית נופל?
אני לא הייתי חוזר לכזה מקום, בכנות.

גם לי יש כל מיני סיפורי סבתא למה כדאי לי ליפול אבל הכל תירוצים. אף אחד לא נפל בגלל העידוד של החברים (וגם לא בגלל דחיה של חברים).

ממה שאני ראיתי, אף אחד לא עודד חברים שנפלו להמשיך ליפול. עודדו אותם לקום. פספסתי משהו?

כמו שאמר סוד,
העידוד הוא על ההחלמה ולא על ההחמרה במצב.
את העידוד על ההחלמה תוכל לקבל גם לפני הנפילה,
לא צריך ליפול בשביל זה.

לדעתי הפיספוס הוא במטרה שלך כאן. תמיד תוכל לקחת את מה שיגידו לך למטרותיך, אנו אלופים בלסלף את המציאות לרצונותינו, זו בדיוק הסיבה שאנו נדרשים  למסור אותם... לא יעודדו, אז יהיה מי שיאמר ששופטים אותו, יעודדו, סימן הוא שנותנים לו לגיטמיציה...

השתמשת לפני הפורום, ואם לא תתעשת תשתמש גם לאחריו. אני באופן אישי מבין אותך ומצטער בצערך, יכול לספר לך מה עבד לי. לא יכול למנוע ממך להשתמש.

רצונו יעשה בחייך. זכור לשם מה באת לכאן. להחלים. והחלמתך אינה תלויה באחר בתנאי שתנקה את ביתך ותבטח בבוראך.

בהקשר הזה (אסירותודה),
קראתי היום בספר הלבן,
לא פלא שלא הצליחו לעזור לי בעבר,
כי אני לא עזרתי לעצמי.
אחרים לא יעשו את העבודה בשבילי.
לומדים לקחת אחריות.
בהצלחה

ת'אמת שבתגובתי הקודמת אולי נשמעתי כאדם שמחפש "צידוקים" לנפילתו. ת'אמת אני אישית לא מאשים אדם (גם לא את עצמי. זה מדי מסוכן עבורי) בנפילתי. אני יודע שזאת המחלה ומשתדל להפיק לקחים.
ו-כן! אדם יקר. עדיף לי לשתף על עליות ולא ירידות. אבל לא זה היה מרת הפוסט. שאלתי העיקרית היתה האם מעשינו כאן לא דומים, במידת-מה, לקורה אצל הנוצרים?

בעיני לא מדובר בחטא וכספונסר איני מכפר, ולשיטתך גם אתה 'מתוודה' בעל חטא ביום הכיפורים... לתשומת ליבך גם הם לובשים מכנסיים...

מתנת הנקיון,

אתה מדמה את הוידוי שאנחנו עושים עם חברים, לוידוי אצל כומר.

הוידוי , מסירת צעד 1, או כל חשיפה שלנו היא עוצמתית היא שמה לך מראה מול העינים.

לגיטימציה? מאד דכר שמיה?

אנחנו מעודדים, כדי שאף אחד לא יעיז לחשוב שעדיף להסתיר את הנפילה. אנחנו מעודדים כי הוידוי זה הצעד הראשון בהחלמה. אנחנו מעודדים כי כשאדם מספר שהוא נפל, אנחנו שומעים כאב.

אם גם אצל הכומר יש כאב, חשיפה, ראייה מפוכחת של המצב, כניעה ומסירה לקב"ה אז אני מוכן להיות כומר.

תודה אסירות. אכן תשובה לעניין שמספקת פיתרון. מסכים עם כל מילה. רק הערה קטנה כשאני מתוודה ביו"כ אני עושה זאת מול הבורא בדרך הנכונה. לא מול אנשים. "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". אך שוב כדברך לא מדובר בחטא ומשכך גם לא בווידוי. ולכן השאלה לא מתחילה.

יישר כוחך על הבהרת העניין.

ועובד. כן. אצל כומר זה דומה בהכל פרט לנקודה היסודית שהיזכרת (למי שעדיין חושד עצמו כחוטא)

יישר כוחך עובד.

גם כאן... בנוסף, ביו"כ יש וידוי בלחש, ויש גם את הוידוי בחזרת הש"ץ, בקול...