בעקבות תגובות החברים לפוסט הראשון בנושא, רציתי לכתוב על עניין נוסף שקשור מאוד לנושא.
מסופר על גדולי ישראל שעמדו על דקדוקי ההלכה בכל מחיר:
(אני מביא כאן 2 סיפורים שאני מכיר ואני בטוח שיש עוד)
1. החפץ חיים נלקח יום אחד ווכנס לתא מעצר.
הגיע אליו לתא עו"ד על מנת לעזור לו להשתחרר.
החפץ חיים בכלל לא הסתכל עליו, מכיוון שאין מסתכלים בפניו של רשע.
2. כשבן גוריון הגיע לבקר את החזון אי"ש על מנת לדבר איתו בנושא הגיוס,
החזון אי"ש הוריד את משקפיו וכשבן גוריון שאלו לפשר הדבר
הוא ענה לו בשיא הפשטות: אסור להסתכל בפניו של רשע.
ד"א המשך הסיפור לא כ"כ מוכר:
הבת של אחד מחברי הממשלה כששמעה את הסיפור
החליטה שהיא רוצה שיהיה לה בן כמו החזון אי"ש ואכן היא זכתה לכך.
אני למדתי משני סיפורים אלו שלמרות שגדולי ישראל הם אלו שמהווים דוגמא לכלל ישראל, הם לא חששו "לא לכבד" את האחרים במחיר דקדוק ההלכות.
אני התוודעתי לשני הסיפורים האלו עוד לפני כמה שנים טובות ועוד אז היה לי "ייצר הרע" להמשיך ול"החניף" לכאלו ואחרים גם כשנתתי לאחרים להשמיע לי לשון הרע וגם שנתתי לדברים אחרים לקרות.
אז ייתכן שיש לי "ייצר הרע" לדבר הזה ואני עוד לא בדרגתם של גדולי ישראל.
אבל כיום שאני מודע למחלתי,
ואני יודע שכל פעם שיש לי איזה נדנוד לכיוון של "התחנפות" לנשים בעבודה בדיבור, הסתכלות או קרבה
שגורם לי לקהות חושים בדברים שממש מסוכנים לי -
אני יודע שזה אחד מתסמיני מחלתי ועלי לעמוד על המשמר
ולא להשתמש בדברים שאני אלרגי להם יותר מכל אחד אחר, כי מדובר בחיים שלי !!!
ונראה לי שאדרבה - ישנם כאלו שמעריכים יותר התנהגות כזו, של שמירה מקרבה כלשהי, מאשר התנהגות הפוכה לה.