אם מישהו ראה את הפוסט הראשון ראשון שלי אז ככה אני ינסה להתבטא בצורה כמה שפחות בוטה כדי שלא יצנזרו ובכל זאת אני חייב להעביר את הנקודה

אם מישהו כאן יכול להפנות אותי לכתבות בנושא או שהוא בעצמו פסיכולוג או משהו שיכול להסביר לי מה זה אומר עלי אם אני רואה סרטים הכוללים בתוכם מאזוכיזם.

אני בטוח לגבי שזה הופיעה אצלי עוד מגיל ממש קטן אולי אפילו נולדתי עם זה אבל אני זוכר את זה אפילו בגיל 4-5 וזה מתסכל ומגעיל אותי שאני רואה את זהו ואני חושב שכמו שהגדירו את זה בספר מסוים בגלל שאני נמשך ספציפית לזה...

אז זה כמו האירואין המיוחד הפרטי שלי... זה הרבה יותר חזק מאשר אצל אנשים אחרים כי זה כאילו הדבר שמטריף אותי. אני פשוט חייב לדעת מה זה אומר עלי, ומה לעשות אם זה, זה כל כך לא נורמלי ולגיטימי, זה מגעיל שהעולם הנאור נותן לזה חופש אם זה בהסכמה...

תודה מראש.

חבר יקר,

אותי הטריפו הרבה דברים שנמשכתי אליהם. למשל העובדה שנמשכתי לבנים. מה זה אומר עליי?

בסוף הגעתי לטיפול פסיכולוגי. אני מודה לה' על הטיפול כי זה עשה לי סדר בראש בדברים האלו. בפועל הטיפול לא עזר לי להפסיק את ההתמכרות - בשביל זה הייתי צריך את שתיים עשרה הצעדים, אבל זה עזר לי להבין את עצמי ואת כל הבלאגן של הסטיות שלי.

האמת היא שכשאני קורא את שני התגובות אני חושב שאני משוגע אמיתי.
א. גם אני נמשכתי לבנים (ואולי אפי' היום עדיין יש לי משיכה קטנטונת לעתים רחוקות מאוד מאוד)
ב. המאזוכיזם משגע אותי.
זה מפריע לי מאוד גם בשגרה.

שלום חבר,

שמעתי פעם חבר ששיתף על הסטיה שלו. היה זה גם סוג של מזוכיזם שנשמע מגעיל.
שאלתי את עצמי: מה הוא נהנה שם? מילא להנות מריגוש מיני פיזי, מפורנו, מפנטזיות, אבל מסטיות ומזוכיזם?

אבל מצאתי גם את עצמי לפעמים פונה לסטיות.
מצאתי את עצמי צופה בסוג מסויים של סטיות, והתחלתי גם להנות מזה! וכמובן לחפש את זה עוד ועוד...
הרגשתי לפעמים רצון לצפות בפדופליה. ב"ה שלא התקדמתי עם זה.

חשבתי לעצמי, שהפנייה למקומות האלה היא בעצם הבריחה הגדולה ביותר. בריחה מעצמינו. יותר מכך. אנו רוצים לעשות את הדברים ההזויים ביותר, ולהרגיש שאנחנו עדיין "מקובלים" בעולם. נכון שזהו אבסורד, כי הרי אנחנו מרגישים בזויים, גועליים, ו"אם הם היו יודעים מה עשיתי...". אבל המעבר החד הזה מספק לנו את הריגוש.

מה זה אומר עלי?
אני חושב שזה אומר עלי שאני צריך לעשות חשבון נפש יסודי, נוקב, ובעזרת אלוקים וחברים גם חסר פחד. פשוט "לעמוד מול הפיל הפראי" [הספר הלבן].
או אז אולי אבין שאני יכול להפסיק לברוח.

מה יהיה עם מה שנצרב במוחי?
מי שענה לחברינו היקרים בקשייהם השונים, הוא יעננו.

תרשו לי להציג זווית טיפה שונה מהמקובל כאן. אשמח לשמוע את דעת הוותיקים בנושא.

הנשמה היא אין סופית, הנפש מרגישה מועקה וצמצום מכל גבול גדר וסייג. קלסטרופוביה!

המענה האמיתי הוא לימוד התורה, כי חכמת האלוקות היא אין סוף... והיא מספקת לנפש את הדרור המיוחל... אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתורה...

המענה המזוייף הוא להתעסק עם הגבולות עצמם ולנסות לצפצף עליהם. זהו תענוג נפשי אדיר אך מזוייף. זהו תהליך שמדמה פריצת גבולות.

הפספוס הוא שזה ההיפך מפריצת גבולות, זה גילוי של הסיבה האמיתית של הגבול עצמו! כי מעבר אליו שוכן המוות!

בעוד שלומד התורה מגלה שהגבול עצמו הוא חלק מהאין סופיות, החוטא-מכור מגלה שהאין סופיות מצדיקה את הגבולות. זה הבאסה של החוטאים!

ולכן לעניות דעתי הסטיות הנ"ל לא מעידות על רשימה ארוכה של דפקטים בהכרח, רק שזה בא ממקום של צורך נפשי וצמא לאין סופיות...

כמובן שאין כאן לגיטימציה לאף סטיה, אך עלינו לדעת שחוץ מעמלק עצמו לכל דבר יש שורש טוב, והתוהו ובוהו שואף כל הזמן לחזור לאחדות ה' בבריאה!


האם זה מנחם?

מבלי להיכנס בכלל לנושא של הסטיות, אני חייב להעיר על הכיוון הכללי של ראיית ההתמכרות כחטא וממילא ראיית הפתרון בלימוד התורה.

ההתמכרות איננה חטא אלא מחלה, ומחלה לא מרפאים בלימוד.

כל זמן שחשבתי שאני חוטא - המשכתי להשתמש בתאווה. כאשר הבנתי שאני לא חוטא אלא חולה - התחלתי בדרך ההחלמה.

זה לא נושא צדדי אלא נושא מהותי מאוד ונשפכו עליו פה הררי פוסטים ותגובות.

ערב טוב סוד

אמת שהקטע של התמכרות הוא כבר מחלה, זה מדעי והפתרון הוא לא (רק) להתחזק בלימוד.

אבל הכאב כאן הוא כאב אחר, זה לא כאב ההתמכרות גרידא.

קשה לנו לפעמים עם עצמנו, מי אנחנו? איך הגענו לזה? איפה זה התחיל? או בשפה ישירה יותר מאיפה נולדת כזו סטייה?

אני רק רוצה לתת מענה לשורש התחלת הבעיה, והסיבה שמלכתחילה נפלנו להתמכרות...

כי כמה שנרגיע את המצפון שכיום אנחנו חולים, צריך גם להרגיע אותו על השלב שבו מעלנו לכאו' בכח הבחירה.

על זה תירצתי, שזה מוטבע בנשמתינו לרצות להיות בלתי מוגבל, והפירוש הלא נכון הוא התאווה שהובילה אותנו בסוף להתמכרות...

יש סטיות ויש סטיות...
חלק מהם סוחבים מגיל מאד צעיר משום איזו טראומה שעברנו בילדות וזה מה שניקרא פיצוי רגשי על איזשהו חוסר מהילדות וחלק מהם פשוט מנפש שלא רואה שובע מדברים "קונבנציונליים" ומחפשת ריגושים סם חדש וחזק יותר וחלקם מהסטיות נמשכות בכלל מגלגולים קודמים שיש צורך לפעול תיקון ובדור שלנו אדם יכול להתמודד עם שלושת הסיבות הללו.

כמובן שהתורה יכולה לעזור ולתת תרופה לנפש עייפה אבל זה לא מספיק וחייבים לשלב טיפול קונבנציונלי.

הנקודה החשובה ביותר לדעתי היא הרצון לטפל בבעיה באמת לרצות לטפל בבעיה אז התשובות יגיעו.

שלום אריאל!

גם אני נמשך מאוד לסאדו מאזוכיזים. כשהייתי צופה בפורנוגרפיה, בשלבים המתקדמים, הייתי צופה רק בסרטים מהסוג הזה. רק זה "עשה לי את זה". (וכן, גם אני זוכר סיטואציות מגיל מאוד צעיר, בערך שבע שמונה, שהייתי נהנה מדברים מהסוג הזה).

מה זה אומר עלי? לא יודע. כמו שסוד רמז, אולי תוכל לגלות את זה בטיפול פסיכולוגי (ואולי לא). אבל אני לא יודע אם זה כל כך חשוב. העיקר הוא שיש כאן התמכרות, וצריך לטפל בה.

לדעתי, לא כל כך משנה אם אתה מכור ל"טיים", ל"מרלבורו", או ל"פרלמנט".

בהצלחה בכל אשר תפנה!

בס"ד
אריאל היקר!
מזדהה מאוד עם השאלה הזו
(ועוד יתר מהמקום המשותף)
הכינוי שלי מעיד כאלף עדים כמה זה מטריד אותי
יהי רצון שנזכה להיות עבדי ה' אמיתיים
ושנגלה בעבודת ה' את מה שנראה לנו לחפש בתאווה...