לפני יומיים סיימתי בחסדי השם 90 יום.
ולמרות שכבר פרסמתי את הפוסט הזה באשכול של ה90 יום חשוב לי לומר את זה באשכול חדש.
ברשותכם אני רוצה לומר כמה מילים.
דבר ראשון תודה להקב"ה שזיכה אותי להיות נקי כ"כ הרבה זמן, ותודה לכם שעקבתם ליוויתם הגבתם ועודדתם.
אני רוצה לומר שזה אחד הפרויקטים החשובים לדעתי שעשיתי בחיי וזה לא דבר פשוט אבל, בניגוד לכותרת של האשכול בהחלט אפשרי.
הדבר שהכי עזר לי בזמנים קשים הוא זה שהזכרתי לעצמי שבכל רגע התאווה יכולה להעלם שזה בד"כ מה שקרה תוך מקסימום כמה שעות.
דבר נוסף שמאוד חשוב לי לומר לכל אלו שבתחילת הדרך הוא שלא בהכרח שהשבוע השמיני יותר קשה מהשבוע הראשון, להפך.
ומה שהכי חשוב הוא שהכל שווה נוכח ההרגשה המרוממת, הקדושה יותר וההרגשה של השליטה העצמית.
סה"כ שלשה חודשים, אבל הרבה דברים השתנו במהלך התקופה הזו. בדיוק היום הסתכלתי ברשימה של דברים שאני צריך להשתנות בהם שכתבתי לפני סה"כ חצי שנה,
ביניהם -חוסר מיקוד ובלבול, היסחבות, ביטול תורה ועוד. חלק מהדברים ממש נעלמו, חלק אחר השתפר בצורה דרסטית. אני תולה את הכל בשמירת הברית.
ובדיוק היום מסתמן התחלה של עבודה חדשה לאשתי היקרה, דבר שחיכינו לו יותר משנה. ברוך השם.
בעבר היו נסיונות להיות נקי ואז התאווה הגיעה לרמות של קשיי נשימה וכדו' ואמרתי לעצמי "אני מפחד שהולך להיות נזק, אולי "נשחרר טיפה לחץ". ואז אחרי פעם אחת של
"שחרור לחץ" כבר נשברתי והתחלתי מהתחלה
הפעם מה שעשיתי הוא פשוט הגעתי למסקנה שגם אם אני ימות ח"ו מעוצמת התאווה אני את זה לא עושה!
היו רגעים קשים מאוד שהייתי ממש על הסף, היו רגעים גם שהייתי מוטל על הספה בלי יכולת כמעט לזוז ולנשום. אבל היום ב"ה התאווה ירדה בצורה דרסטית אם כי כמובן יש התקפים.
הספירה ממשיכה, כמובן.
92 יום.
ב"ה.