קיבלתי מחבר במייל הסתכלות מאוד מעניינת על פרשת השבוע (וישלח) בזווית של המלחמה בתאווה והכניעה לה' יתברך. אני מביא כאן לתועלת כולנו.



מבואר בחסידות על הפסוק "ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי" שהתורה מרמזת לנו על מלחמת היצר שבכל יהודי, שיש בקרבו שתי נפשות הנוטות לשני כיוונים שונים והפוכים, ואז היהודי שואל את עצמו "למה זה אנכי" שזה בעצם שאלה כללית שמכילה בתוכה כמה מהשאלות שיש לנו: מיהו האני האמיתי? האם התפילה שלי אמיתית כשאחריה אני נמשך להיפך הקדושה? אולי הכל זה רק הצגה? איך אני יכול להתפלל כשיש לי צד כזה?... או במילים פשוטות: נמאס לי מהחיים - "למה זה אנכי".

ממשיכה התורה: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" זה לא שהמשיכה שלך לקדושה אינה אמיתית, אלא שיש לך עוד נפש "נפש הבהמית" שהיא נוטה באופן טבעי [עוד לפני הלידה] לחומריות ולתאוות, זאת לא אשמתך. אתה צריך לדעת ש"ולאם מלאם יאמץ", יהיו בחיים מלחמות קשות ו"כשזה קם זה נופל", יהיו גם נפילות ויהיו וגם עליות. אבל תדע שבסוף "ורב יעבד צעיר" יש לצעיר (הנפש האלוקית) את הכח להתגבר ולשלוט על ה"מלך זקן וכסיל".

"ויגדלו הנערים" שתי הנפשות התפתחו, "ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה", איש בעל תאוה,ואיל "יעקב איש תם", יושב ולומד. "ויאהב יצחק את עשו", והסיבה היא כיון שיצחק ראה את המעלות בעשו ובעיקר את האנרגיות הגדולות שאיתם ניתן להשתמש לעבודת השם, ואת החמימות שאם תנוצל בכיוון הנכון היא יכולה להיות אש של קדושה. לכן יצחק רצה לברך אותו, כלומר להעלות אותו לקדושה ולעבודת השם.

אבל דבר אחד הרס את התוכנית של יצחק והוא שהתאווה של עשו הפכה להיות התמכרות... ברגע של חולשה "כי עיף אנכי" הוא "מכר" את בכורתו [את כל מעלתו, את כל מהותו] עבור נזיד עדשים! ברגע זה יצחק כבר לא הי' יכול לתקן את עשו. כל זמן שמדובר בתאווה רגילה, ניתן לתקן אוותה ולהעלות אותה לקדושה, אבל התמכרות זה התמכרות. וכמו שרש"י אומר שכשיעקב שמע מעשו ש"את בכרתי לקח" שעשו מכר את הבכורה ליעקב אז יצחק אמר "גם ברוך יהיה" כלומר שעכשיו יצחק הסכים לרבקה שאי אפשר לתקן את עשו. אבל בכח הברכות שברך את יעקב, יעקב יוכל לשלוט על עשו – ההתמכרות, כל זמן שהוא יהיה דבוק באלוקים והוא ישמור מרחק מעשו, הוא יוכל להתגבר על התאוה. אבל "והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צואריך" מיד כשיעקב יורד מדביקותו לבורא הוא יאבד את שליטתו על עשו.

וכיון שעשו נפל כל כך עד שאין לו תיקון, ממילא הוא הפך להיות סיכון ממשי ליעקב, ולכן הדבר הראשון שיעקב היה חייב לעשות הוא להתרחק מעשו (התאווה) עד קצה האחרון, כי התאווה עלולה להרוג אותו. יעקב כמובן בורח ללימוד ומשם לחתונה, בונה משפחה לתפארת תוך שהוא שומר על התרי"ג מצוות ועל דביקות תמידית בבורא. היינו יכולים לחשוב שהוא כבר בטוח, שום דבר לא יכול לאיים על חייו. הוא סיים את הפרק של ההתמודדות עם עשו (ההתמכרות) בחייו.

אבל בפרשה שלנו מסופר על כך שבסוף יעקב היה צריך להיפגש עם עשו, מה שמלמד אותנו שגם אחרי כל הפרישות והעיסוק בתורה, פתאום באמצע הדרך התאוה יכולה להתגבר ולהופיע עם כל העוצמה ולאיים על החיים של יעקב. כל זמן הפרישות הוא חיכה להזדמנות לתפוס אותו ברגע של חולשה.

יעקב לא רימה את עצמו ועשה את כל מה שהוא יכול לשמור על עצמו ועל משפחתו, אבל ביחד עם זה הוא ידע שזה לא מה שיציל אותו. הוא עשה את מה שכל אחד מאיתו צריך לעשות ברגעים הקשים שלנו. הוא נכנע לה', "ויאמר יעקב אלקי אבי . . קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" אני מכיר שכל מה שיש לי זה ממך, התקופה שהצלחתי להתרחק מהרע זה הכל בכח שלך, אתה חייב לי שום דבר. "הצילני נא . . מיד עשו פן יבוא והכני אם על בנים", עשו מסוגל להרוס את כל מה שנבנה בכל השנים האלו, ואין לי שום כח עליו חוץ ממך "ואתה אמרת היטב איטיב עמך", אני סומך על ההבטחה שלך ועל הכחות שלך.

ובעזרת השם יעקב התגבר על "שרו של עשו" הוא התגבר על המלאך של עשו, על חוקי הטבע, ולכן הוא קיבל את השם ישראל, "כי שרית עם אלוקים . . ותוכל" הצלחת להגבר על הטבע בכח הא-ל. ישראל אותיות שר-אל. ואז כבר לא היה לעשו הכח להזיק לו.

ואחרי שעשו ראה שיעקב יכול לשלוט עליו בכח האלוקים, הוא חשב שיש לו עוד עצה אחת, אולי אני יכול להשכנע אותו לגור איתו, ולא לחיות בפרישות. הרי הצלחת להתגבר עלי אחי, אני לא מסוגל להזיק לך, אז "נסעה ונלכה" נלך ונחיה ביחד, כבר אין צורך לפרישות...

אבל יעקב לא התפתה, והתחמק ממנו "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה שאר לפני . . עד אשר אבא אל אדני שעירה", נשארה לי הרבה עבודה עד שאוכל לחיות איתך, כל זמן הגלות עד ש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" אני לא יכול לסמוך על עצמי, אני חייב לשמור מרחק. אבל בסוף אני יבוא אליך, אני יהפוך אותך לקדושה כמו שרש"י מפרש "ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"

סוד. תודה!

אני לא נוהג להגיב למה שכתבת כי אני לא תמיד מבין מה אתה כותב (אתה כותב מתוך שלל הצעדים ואני בקושי בראשון).

הפעם מאוד נהניתי לקרוא וללמוד.

העתקתי את זה למחשב שלנו.

תודה על דברי התורה, לימדו אותי להתייחס 'להתמכרות' אחרת לחלוטין. לפני שנתיים, במהלך סעודת שבת שארגנו חברים מכורים,  קם מכור ואמר רעיון דומה, הספונסר שלי, דמות תורנית משמעותית, נקי עשרים שנה, קם בהתרגשות ממקומו וזעק, אל תקרא לי עשיו, אני לא עשיו, עשיו הוא 'רושֶע'... אני מכור.

עשיו לא ניסה לתקן דרכיו לשניה, את הבכורה הוא לא העריך ולא רצה, הוא השליך אותה רגע אחרי שעבר על שלושת העברות החמורות בתורה ביום קבורת סבו הגדול. לא נכתב בשום מקום שהוא ניסה לעצור את עצמו, ההפך כל מהותו היתה לאחז את עיני יצחק אביו. בלי שום רצון לנהוג אחרת.

הפעם היחידה שכאב לו היתה כשהוא לא קיבל את הברכות שניסה להשיג ברמאות - שנים הוא מעשר את המלח המים והקש... קרא לאהליבמה יהודית...

זו גם הסיבה שעל יצחק נכתב 'ויאהב', כנפעל, כל הזמן הוא עשה פעולות לעורר אהבתו כלפיו כדי להצילו מחטאיו, זה לא הצליח כי לא היה 'פרטנר' בצד השני, שקיעה מוחלטת כנציגו של הרוע בעולם.

וואו
וואס מיט שבעים פנים לתוה"ק

הרעיון שאהבתי לא בא לומר שאנחנו עשיו או שעשיו היה מכור במובן שאנחנו מכירים. הנקודה שאני התחברתי אליה היה לנסות לראות מה אני יכול ללמוד מהסיפור בפרשה. גם כאשר אני קורא על משה רבינו אני לא חושב שזה אומר שאני משה אבל אני כן צריך לראות מה אני במצב שלי יכול ללמוד מכך.

ברמה הזאת - יש לי המון מה ללמוד מיעקב ועשיו.

במחשבה שניה, זה יותר מתאים לאשתי. ההתמודדות מול המכור... אולי להעביר לאס אנון...

ר' אסירות (כן אני יודע שאתה... אבל זו צורת פתיחה מקובלת בחוגינו)
נראה לי שהבנתי אחרת את כוונת המאמר
הרי התורה לא באה לספר סיפורים יפים
ועשיו ויעקב אמנם שהיו אנשים אמיתיים סיפורם נכתב כדי ללמד אותנו איך היחס לרע, להתמכרות לרע, או להתמכרות בכלל,
וכיוון שעשיו מייצג את הרע ויעקב מייצג את הטוב או את האדם המתייחס לרע המוחלט (כי הרי כידוע אין רע מוחלט ובבא היום הכל יבוא על תיקונו כולל ההתמכרות)
ולכן ניתן ללמוד מיעקב את ההתייחסות לרע
ומנקודה זו לענ"ד מתחיל הד"ת שקיבל ידידנו הסודי למייל.

מסכים עם מוישלה,

אף אחד לא בא לומר שאנחנו עשיו, ברי זה ברור שאנחנו עם ישראל בני יעקב!
רק בהטעמה של הסיפור חיים שלנו, אפשר לקרוא את זה כרמז מתוך פרשת השבוע.

למי שיש טיפה סבלנות, כתבתי מאמר מקודם בדיון של מלחמה או הפסקת אש,

לפי התאוריה שלי אפשר לחבר את ההתמכרות עצמה לעשיו. ואכמ"ל.

אחלה שבוע לכולכם !

שבוע טוב חברים יקרים

המסר שלי מפרשת השבוע הוא שלכאורה יעקב שתיקן את אחת התפילות, לשם מה היה צריך להוסיף ולהתכונן עם דורון וכו' מדוע לא הסתפק בתפילה ? אלא התשובה פשוטה "אמונה בלי פעולה היא אמונה מתה" , הוא היה חייב לעשות מעשה במקביל לתפילה שלו לאלוקים, תפילה לא מספיקה אם היא מסתיימת בכך , צריך איזשהוא פעולת כניעה בנוסף.

אוהב אותם וצריך אותכם
גודל בדרך

סוד יקר, אכן אינני כל מי שאני קורא עליו בפרשת השבוע, לא יעקב וגם לא יוסף הצדיק בפרשת השבוע הקרוב (וישב) אולם אחרי המאמר הזה, הספק שלך האם כדאי לכתוב דברי תורה הקשורים אלינו ישירות מקבלים משנה תוקף.

התמכרות היא מחלה. ערמומית מבלבלת ורבת עוצמה, האינסטינקט שלנו ישאר גם הלאה לומר שאנו חוטאים. ברגע שאנו לא מקבלים את המעשים שלנו כמחלה זה מסוכן לנו. לדוגמא - אם עשיו מכור, הוא לא יענש. ואם הוא כן נענש אז גם אני אענש. ואם אמשיך לפחד מהעונש אמשיך להשתמש.

לסיום, ליעקב יש חשבון 'לסגור' עם עשיו - עד אשר אבוא אל אדוני שעירה... ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו... למכורים אין שום חשבון פתוח. הם צריכים להיות נקיים. היום.

אכן דיון לא פשוט.

אסירות צודק שצריך להיזהר מההקבלה לחוטאים. כי האינסטינקט ממשיך לדפוק על המצפון.

סוד צודק שאפשר ללמוד ממהלך פרשת השבוע את סיפור חיינו.

במקרה הנוכחי התירוץ פשוט, עשיו הוא הדבר אליו מתמכרים. הוא התאווה, הוא הרוע, הוא היצר הרע. ההתמכרות היא אליו. ולכן אני לא העשיו שבסיפור.

הדיון עדיין רלוונטי לשאר מקומות, האם כדאי לתת משקל להתחזקות מהמסר שעולה מסיפור התורה?

או לברוח כמו אש מכל דימוי שמעמיד אותנו כחוטאים. עד כדי לא להגיד תפילה זכה....

לכאורה, אין תשובה חותכת. זה עניין של סגנון, אופי, נערווען, ומצבי רוח.

אסירותודה,

אכן, זאת אחת הסיבות (ישנן עוד כמה) שבגללן העדפתי לא להיכנס בכלל לדברי תורה בפורום. יש כאן מימד חיובי אבל יש גם מימד מסוכן ולא פשוט.

כמובן שמי שנמצא במצב שיכול לראות את הטוב ולא להתייחס לשאר הדימויים אזי ייטב, אבל רבים יכולים להינזק.

ווואו!
אם בארזים נפלה שלהבת!
"סוד" , תענוג לראות את דברי התורה שלך,
מסתבר שהפסדנו הרבה בעידן שבו התנגדת לוורטים בפורום [כי כמובן ההתמכרות שלנו לא דתית וכו']

יורשה לי להעיר, ממה שאני זוכר המושיעים לא ילכו להר עשיו להשיבו למוטב אלא לפוצץ לו את הצורה.
[וְנָתַתִּי אֶת-נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם, בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם, כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי; וְיָדְעוּ, אֶת-נִקְמָתִי--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.]

לפוצץ לו את הצורה ולהשיבו למוטב זה בדיוק אותו הדבר.

אתה יודע איזה בושה - גהנום יהיה לו כשהוא יבין מה עולל לבנו יחידו של בורא עולם במשך אלפי השנים ?

יהיה לו תשובה גהינום!!!

להפנים - שאני לא רשע אני מכור...