לא האמנתי שזה עוד יקרה לי.
אחרי שקיבלתי הארה בשבת הגדול תשע"ב שהדרך שלי מובילה לאבדון,
הפסקתי הכל ונכנסתי לתקופה נקייה של חצי שנה.
מה שהחזיק אותי נקי היה הפחד מתוצאות מעשיי, בעיקר בעולם הבא.
אבל כמו שכולנו יודעים, הפסקות ארוכות אינן ערובה להחלמה.
אני משתתף אנונימי בקבוצות הטלפוניות של הצהריים והערב כבר כמה שבועות.
והייתי בשני מפגשים של SA.
אין ספק שזו הדרך להחלמה.
אבל אולי מישהו יכול להגיד איך אני יכול להכנע?
כמו שאני מבין, כאשר תוקפת התאווה , פשוט להרים ידיים ולהגיד, זה גדול עליי.
ואז מה? לקום וללכת? אין מצב שאני מוותר על הכיף שבצפייה בפורנו.
במיוחד כאשר השקעתי זמן ומחשבה בעקיפת פילטרים שאני עצמי שמתי.
התאווה הפכה עכשיו למשהו מאתגר שנותן לה טעם יותר חזק ומפתה.
אבל עדיין אני זוכר שאני חולה...חולה אנוש.וזה שלא הגעתי למקומות נמוכים יותר בחסדי השם,
זה לא אומר שאני מחוסן מהם. ברגע שיגיע מולי הפיתוי החדש אני בטוח שאקפוץ עליו ואשבור כל מחסום.
כרגע המחסום שלי בהחלמה זה לקחת ספונסר.
אני כבר בתשובה 18 שנה ומעולם לא לקחתי רב. תמיד חשבתי שהספרים זה המקור הכי טוב לצמיחה.
הרי גם הרבנים למדו מהם...
אבל כמו שאני יודע שזה הצעד הבא הנכון מבחינתי, אני חושש. חושש שאקח מישהו שיטעה אותי,
ואז אהיה חייב ללכת לפי ציוויו ולהיכנע לו, ולהפסיק לסמוך על כושר השיפוט שלי(שהוכיח נאמנות לתאווה יותר מלנשמה).
אנא השם תעזור לי למצוא ספונסר מתאים שיעזור לי לצאת מהבור העמוק שאני נמצא בו..
