מוזר מוזר מוזר... אני זוכר את הפעם הראשונה שוואלה הצלחתי להחזיק שבוע בלי לאונן.. שבוע בלי לצפות... זו היתה הרגשה מטורפת.. אפילו כתבתי כאן שבאלי להזמין אולם ולארגן חפלה... זה אשכרה שבוע!!!
אני זוכר גם בפעם השניה שהחזקתי שבוע.. הרגשתי טהור.. חשבתי לעצמי... שאם אני כ"כ נקי וצלול אחרי שבוע מה יהיה אחרי שבועיים?שלושה?חודש???שנה??אווו אלוקיי תן לי לדעת את חיי...

עכשיו... ברגעים אלו... אני חוגג שבוע... אבל לא.. לא מרגיש טהור... לא מרגיש נקי... לא מרגיש יא מאמיה.... לא מרגיש סניור דה לפורטה.... לא מרגיש שום שמחה.. התענגות.. אושר...
כלום!!!!יש לכם מושג למה????

אתם לא מבינים כמה זה מציק לי..
סוד קטן:כשהתחלתי.. היתה בי תאווה עצומה... התחלתי לכתוב... ו... הכל מאחוריי כרגע.. ב"ה..

אולי לפעמים צריך לנתק את ההרגשות מהתוצאות.

אם אתה נקי שבוע זה גדול מהחיים, עזוב את ההיי.. הוא לא קובע...

העיקר שאנחנו בהתרגשות מזה.

חוץ מזה, אולי אתה מתחיל להתרגל לדרגה הזאת?

ולקרבן אחי היקר
הספונסר שלי לימד אותי שרגשות הם כמו בועות שמתנפחות ולבסוף מתפוצצות..
אצטרף לדברי הושיעה.. אין לך מה להיתפס ברגשות בהחלמה..
המשך בדרך בעקביות ועוד תגלה דברים חדשים..
אשריך נשמה.. בהצלחה

אולי בגלל שעכשיו אתה בכיוון הנכון,
העבודה שלך עכשיו היא מתוך חוסר ריכוז בעצמך,
לא בשביל שאהנה מרגע מתוק,
היה לנו מספיק מזה בזמן המחלה.
עכשיו אנו פועלים באמונה שעושים את הדבר הנכון.
וההרגשה תבוא בהפתעה אולי...

בהצלחה,
וכל הכבוד על השיתוף הכנה!

מאד מזדהה עם ההרגשה של "תלוש" לאחר תקופת מפוכחות קצרה. בתקופה הקצרה מרגישים טוב, נקיים, רוצים לזנק קדימה, מספיק על כל השטויות, והנה... פתאום זה בא שוב, הרגשת הריקנות... הבדידות... ושוב הדחף לחפש את המוכר, האהוב, המענג...

הספר הלבן מדבר על זה שבהתחלה הנקיות באה בקלות כאילו מישהו "כיבה את המתג", אך התאוה "מחכה בסיבוב".

יש הרבה תקוה במשפט האחרון שלך:
>התחלתי לכתוב... ו... הכל מאחוריי כרגע.. ב"ה..<

זהו השיתוף, החיבור לאחרים, שמוציא אותנו מעצמינו ומפזר את מסך הערפל שהתאוה מורידה עלינו.

מאחל לך ולכולנו להמשיך לעשות את הפעולות הפשוטות האלה ולקבל את האור של אלוקים בחיים שלנו.

אצלי התחושות של ההתלהבות מהנקיות היו שייכות למחלה. כל פעם שהייתי נקי איזה דקה ורבע כבר הייתי משוכנע שהכל מאחריי ואני חוזר לשפיות.

היום הרגש שמלווה אותי עם ההתקדמות בהחלמה הוא אחריות וגם פחד. בעיקר אחריות להמשיך להיכנע כל יום כל היום - רק להיום. וגם פחד, הפחד מלגימה ראשונה שתעיף אותי הישר אל הגהינום של החיים שלי.

תודה לכם אחים יקרים... אבל לך זלמן...!!לא אמרת פעם שאין ממה לפחד???העתיד לא בשליטתי...!!

יש פחד ויש פחד.

לפחד מהעתיד זה לא בשליטתי. לפחד מהלגימה הראשונה זה כן בשליטתי. אם אעשה את הפעולות הנכונות ולא אלגום מירב הסיכויים שלא אפול. אין ע"ז ביטוח אבל זה מאוד לא סביר

(סליחה סוד שגנבתי לך את הבמה)