הלוחשות לסוסים: חרדיות רוכבות אל הגמילה

הן חרדיות והן מכורות: לצ'טים עם גברים, לאוכל, למין או לקניות - והן מדברות על זה. בין קיבוץ צרעה לאשתאול, רב אחד וכמה סוסים מסייעים להן להיגמל: "נשים חרדיות סובלות בדיוק כמו כל בן אנוש אחר"

אי-שם בין קיבוץ צרעה לאשתאול, אני עומדת לפגוש נשים חרדיות בתהליכי גמילה מהתמכרויות שונות, כשהן רכובות על סוסים, וגם רב. שום דבר במשפט הזה לא נשמע הגיוני. במגרש החנייה המאולתר, שאליו כיוונו אותי, מחכה לי קאובוי צרוב שמש. "אני הרב איתן אקשטיין", הוא מציג את עצמו. ועוד לפני שהספקתי לעדכן מחדש את ההגדרות שלי ל"רב", הוא כבר רוכב אל החורשה הסמוכה, שם המתינו לי קבוצת נשים חרדיות על סוסים.
.

אם מקובל לחשוב שהמרחב החרדי "נקי" מתופעות של התמכרויות שונות ומשונות - הנשים של מרכז "ריטורנו" מספרות סיפור אחר: אחת התמכרה למגשים מיניים עם גברים זרים, האחרת מתמודדת עם בעל מכור לסקס, ויש גם התמכרויות לאוכל, סמים, עבודה, אינטרנט - ושאר חוליים רעים שחלקם לפחות לא שכיח במגזר הזה כלל.

"אני שרי, ואני מכורה לצ'טים עם זרים"
שרי היא מפקחת חינוכית ומרצה מבוקשת, בת 40 ואם ל-8 ילדים, תוצר קלאסי של החברה החרדית הירושלמית, אבל עם טוויסט קטן ועוכר שלווה: התמכרות לצ'טים עם גברים. אלה הביאו למפגשים ליליים לא וירטואליים ולסחרור נוראי. "אני אישה חרדית, מכורה, נקייה שנתיים וארבע חודשים", היא אומרת, ומבטה פוגש את עיניי בלי למצמץ. "התמכרתי לפגישות עם גברים זרים ברשת. הגעתי לטיפול רק אחרי שההתמכרות שלי נחשפה.
 
"בפעם הראשונה, נכנסתי כדי לראות מה זה צ'ט", היא מסבירה. "כאשת חינוך רציתי להבין למה מתבגרים נמשכים לזה. בהתחלה את פוגשת את רוב המשתתפים שהם ממש לא ברמה, הם אפילו דוחים אותך. אבל אז את מכירה גם אנשים מאוד אינטליגנטים, משכילים, בעלי עומק - ונשאבת פנימה. עד כדי כך, ששכחתי למה בכלל נכנסתי. ככה עברו שנתיים 'בפנים", היא מספרת.

שרי מצאה את עצמה יושבת לילות שלמים מול המחשב, ומנהלת חיים כפולים. ביום היא הייתה אם חרדית למופת, מרצה מבוקשת ורבנית, ובלילה - מצ'טטת ללא עכבות. "כל קו אדום שהצבתי לעצמי - נפרץ, בסופו של דבר", היא אומרת. "לאט-לאט התחלתי לאבד שליטה. נכנסתי למערבולת שלא ידעתי איך לצאת ממנה.

"האמת שניסיתי להיגמל מיד בהתחלה. ברגע שהשיחות הפכו להיות אינטימיות, ישר הרגשתי שזה לא לעניין. אבל היה לי מאוד קשה לעשות 'סטופ'. אני, שחצי עולם פנה אלי והתייעץ איתי, הבנתי שאני בבְּרוֹך. ניסיתי לעזור לעצמי, הוספתי ברוחניות ובלימוד תורה, אבל עדיין לא יכולתי להפסיק.
 
"ביום כיפור אמרתי שאני פותחת דף חדש ומתנתקת. זה החזיק מעמד כמה שעות, אחרי חצות כבר הייתי שוב בצ'ט. פניתי לרבנים שהם אנשי מקצוע, וקיבלתי המון תשובות מעורפלות: אמרו לי 'תתגברי', 'תפני לייעוץ', למי? למה? אף אחד לא סיפר שיש מקום שמטפל בהתמכרות. הנס שלי היה שהגעתי לכאן", היא מספרת.

"היום אני מרגישה צורך להגיד תודה לבורא, שזימן לי את ההתמכרות הזו. העצמתי את עצמי, הפכתי לאם טובה יותר לילדיי, שהיו צריכים לראות את אמא שלהם בצורה הכי מבישה וחשופה, כשכל הפרשה התפוצצה. התקשורת בינינו היום היא הכי פתוחה ומחוברת בעולם. הכלים שקיבלתי שינו לי את החיים, והפכו אותי לאדם הרבה יותר רגוע ומאוזן ממה שהייתי עוד לפני ההתמכרות".

ומה על השידוכים של הילדים?
גם אסנת (57) עשתה דרך ארוכה. היא - אשת עסקים חרדית מבני ברק - גילתה יום בהיר אחד לפני כחצי שנה, שבעלה מכור למין. "השמים נפלו עלי באותו היום", היא משחזרת. "התרסקתי לגמרי. כל מה שבניתי פשוט התפורר. הסימנים אמנם היו שם, אבל אני חייתי את התדמית, ובחרתי להתכחש.

"הלחץ החברתי הוא איום. מה יהיה עם השם של המשפחה? מה עם השידוכים של הילדים? הפחד הנורא הזה שאם משהו ידלוף החוצה, אנחנו גמורים. המציאות הייתה אחרת. דווקא הגילוי נתן לי את ההזדמנות לטפל בעצמי. להתחבר מחדש לזו שהלכה לאיבוד בין העבודה הקשה והרושם. הייתי פשוט איומה לעצמי, יכולתי להתאפק שעות מללכת לשירותים, מלאכול, התעללתי בגוף שלי - והייתי גאה בזה. גאה באלימות שלי כלפי", היא מספרת.
 
"הסיפור עם בעלי הביא אותי לכאן, לשחרר כעסים. לארגן מחדש את סדר העדיפויות, ולגלות כוחות ורצונות שלא ידעתי שקיימים בי. וכן, גם לעזוב את המשרד באמצע יום עבודה, ולעלות על סוס. בחיים לא הייתי מדמיינת את עצמי בסיטואציה כזאת".

"הוא לסמים - ואני למקרר"
שרי ואסנת לא לבד. סביבן יושבות נשים רבות שפתחו תלות איומה בקניות, באלכוהול, בסמים ובעוד כמה התמכרויות, חלקן קשות במיוחד. גם הדס, אישה צעירה שנישאה לבחור חרדי שמכור לחשיש, פיתחה התמכרות משלה כדי לברוח מההתמודדות עם בעלה.

"אני כמו שאת רואה שוקלת 49 קילו", היא אומרת. לדבריה, היא מכורה לטלפון הנייד, לתשומת לב ולאוכל. "בעלי הגיע מבית חרדי, יצא בשאלה והתחיל לעשן חשיש. גם כשחזר בתשובה, ההתמכרות נשארה. קצת אחרי שהתארסנו הוא התחיל לעשן חשיש - וגם אני הצטרפתי. לא הבנתי מה זה. הפעם השנייה הייתה אחרי החתונה, בכיתי שלוש ימים והרגשתי שאני משתגעת. מאז שנכנסתי להריון, לא נגעתי בזה יותר".

עם הזמן, מצאה את עצמה הדס יותר ויותר מול המקרר: "בכל שבת הוא היה עצבני ואגרסיבי, ולקח לי זמן להבין למה הוא מתנהג ככה, עד שהבנתי שהוא פשוט בקריז. הוא לא יכול היה לעשן, והחיים שלי כל סוף שבוע היו גיהינום. פשוט נכנסנו לדפוס של חיים בבריחה - הוא לסמים ואני למקרר".

היום היא מטופלת, לומדת לשים את עצמה במרכז - ולהשתחרר מהתלות באנשים ובאוכל. "בכל פעם שאני בסיטואציה קשה, אני נזכרת בסוס, ובמה שקיבלתי מהטיפול ומהקבוצה, ומפסיקה את הדפוסים הישנים. זה תהליך ארוך, אבל היי, אני כבר על הסוס", היא מחייכת.

הרב שלוחש לסוסים
על המחזה הסוריאליסטי של נשים חרדיות על סוסים אחראי הרב איתן אקשטיין, יו"ר ארגון "ריטורנו". במוסד שהקים ב-1989 מטופלים מכורים מכל סוג ומין, בהם גם חרדים וחרדיות.

ביום-יום מנסה הרב לסלול למטופליו דרך של הבנה והכלה במגזר החרדי. "יש שינויים, בסך הכל זה תהליך. פעם גם היו מחביאים ילדים עם פיגור שכלי, והיום זה כבר לא אישיו.

התמכרות זו מחלה. מחלה רגשית, ויש לה דפוס קבוע: אנשים עם קושי רגשי, לרוב מהעבר, פוגשים כסף, אלכוהול, סמים, תאווה, או כל דבר אחר שמספק פיתרון זמני, ואלה משחררים במוח את הדופמין, חומר הסיפוק וההנאה - וכמו כדור נגד כאב ראש, מושא ההתמכרות חוסם את התחושות הקשות".


אבל השאלה מתבקשת: איך זה קורה במגזר החרדי, הסגור לכאורה מפני השפעות חיצויניות?

"נשים חרדיות סובלות בדיוק כמו כל בן אנוש אחר. ילדות שחוו בעיות משפחתיות, פגיעות מיניות, קשיים חברתיים, גדלו והתחתנו. ואז הן מגלות שיש משהו שעוזר להן לשכוח, לברוח ולא להרגיש. וכמו כולם, מי שנפגע - הוא פגיע. אצלן זה מתבטא בעיקר בהפרעות אכילה ובדיכאון. עכשיו יש אינטרנט, אז הצטרף עוד שחקן לזירה. הריגוש משחרר בגוף את החומרים שמרגיעים אותו", הוא אומר.

למה דווקא סוסים?

"לא חייבים סוסים. סוסים זו אופציה אחת, אופציה מצוינת". בין שלל כישוריו הרב אקשטיין נחשב למומחה לרכיבה מערבית. "הסוס הוא ברומטר מצוין למצב הרגשי של הרוכב, כי ההתנהגות של הסוס משקפת לזה שיושב על האוכף את התחושות שלו. אדם מורכב משני חלקים ה'אני' והחלקים הרגשיים. האתגר הוא לדאוג שה'אני' יהיה אחראי על הרגשות, כשאצל מכורים באופן מיוחד, יש יוזמות הרסניות. רגשות יכולים לקחת אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם, בדיוק כמו הסוס".

הרב אקשטיין מסביר כי כבר בחוסר אונים הראשוני המתלווה להתמודדות ההתחלתית עם הסוס, יש רכיב טיפולי מובהק. "אחרי חצי שעה של רכיבה, אפשר כבר להפיק מהשיחה
מה שחדר סטרילי של מטפל יעשה בחצי שנה. הפתיחות לדבר על רגשות קשים, על חוסר אונים, עולה מיד כי הכול כבר צף לפני חמש דקות, כשהם היו על האוכף. פט פרלי אומר: 'מה שאתה מרגיש וחושב - הסוס פועל'", אקשטיין מצטט את "הלוחש לסוסים" הרשמי.

אז איך גורמים לאישה חרדית לעלות על הסוס?

"העולם משתנה. ממש לאחרונה העברנו קורס מדריכי רכיבה מערבית טיפולית לאברכים חרדים. רבנים בישיבות משתמשים בכלי הזה במסגרת טיפולים שונים. זה באמת לא מחזה שכיח במגזר, אבל זה גם היתרון שלו. אפשר גם לעשות הרבה 'עבודה' עם הסוס מהקרקע, מבלי לרכב עליו: להתקרב אליו, ללטף אותו. המפגש עם חיה לא מוכרת, מרגשת ומפחידה הוא נפלא. זה יוצר קילוף מהיר של שכבות הבצל שעוטפות אותנו, וחושף מיד את מה שרובץ מתחת".

מקור:
www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4315935,00.html

מכיר באופן אישי את הנפשות הפועלות. מקום מדהים ונשמות יקרות.