אני נקי מיום ראשון בצהרים.
מאז נכנסתי לפורום, קראתי, הגבתי והרגשתי מחובר לחברים היקרים. זה עזר לי להימשך פחות "לשם"...
בימים האחרונים הרגשתי טוב, גם ברחוב כמעט ולא ענינו אותי מושאי תאוה, והרגשתי שאני לא רוצה תאוה בחיים שלי.
זכרתי את מה שכתוב בספר הלבן, שייתכן ובתקופה הראשונה נרגיש כאילו מישהו "כיבה את המתג", זה בגלל שאנחנו "שבעים" ונכנעים על "בטן מלאה".

זהו.

היום היא הגיעה שוב.
התחלתי "להתענין", בדברים שמסביבי, אמנם רק רצת, אבל אני מבין שהתאוה עומדת בדלת. לא דופקת, פותחת לבד.
אני מודה לאלוקים שאני מזהה את זה עכשיו, ומתפלל להמשך הנכונות לעשות את הפעולות כדי להשחרר מהאחיזה של התאוה.

תהיה חזק אחי היקר!!!!
אני גם סובל מזה שאחרי ימיים שאני נקי אני מרגיש ג'וקר..

גם אני "שם"... חסר אונים מול התאווה.
מקוה ומתחנן לעוד יום נקי!

משמח לראות את הזיהוי המוקדם. גם לי עוזר לזכור שהמפתח שנמצא בידי הוא נכונות. ולחשוף ולהחשף זאת חתיכת נכונות. לא כדאי לשמור מאומה בבטן.

בהצלחה בהמשך.

תודה לכל החברים.
התמיכה הזו היא ההרגשה הטובה ביותר מול התאוה.

מתפלל ומקווה להמשיך עם הנכונות.

שלום חבר

בספר הגדול כתוב שלפעמים אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו בכלל לא רוצים תאווה והכל יותר נפלא בלעדיה, אבל זה כמו ילד ששורק לעצמו כדי לא לפחד בחושך.

השלב הראשון שלי בכניעה הוא ההבנה שהתאווה היא כאן, היא חזקה, היא עוצמתית והיא ממלאת לי חללים בנפש. רק אחר כך אני יכול לנסות להבין שזה לא פתרון טוב ולעשות את הפעולות הנכונות.

גם אצלי זה ככה.
התאווה מופיעה לשבוע-שבועיים ונעלמת לשבוע-שבועיים לפעמים קצת יותר.
כל פעם שהיא נעלמת כמו דפוק אני חושב שזהו אין יותר את התאווה הזאת
ואז היא תופסת אותי שוב. זה טריק של יצר הרע שתחשוב שהוא עזב אותך
ואז הוא תוקף אותך כשאתה לא מוכן.

הייתי שבועיים-שלוש בלי התאווה הזאת כמעט בכלל לא הרהרתי לא כלום.
מלפני שבוע וחצי בערך התאווה קצת חזרה התחילו לי ההרהורים.
ב"ה אין לי מושג איך אבל ה' יתברך ברחמיו הרבים זיכה אותי לעמוד בנסיון
ולאל הישבר במשך השבוע וחצי הזה.

עד עכשיו.... עכשיו הייתי די קרוב לנפילה... הייתי פחות או יותר בדרך אליה...
אבל ב"ה ה' זיכה אותי לאמר די ולהפסיק. ב"ה עכשיו עמדתי בזה,
לא ידוע כמה אני אצליח. מקווה שה' יעזור לי.