בכל מלחמה צריך להכיר היטב את הצד השני כדי לדעת איך להילחם נגדו.
ב"מלחמה" (או בהתמודדות) עם התאווה חובה לדעת מהו הצד השני, כי בלי זה-לא מתחילה ההתמודדות.

המודעות שלנו שאנו חולים-היא המפתח להחלמה. המודעות שלנו לאופי המחלה שלנו ולדברים שגורמים לה להתפרץ-עוזרים לנו להכין את עצמנו לפני ולעשות את הפעולות הנכונות.


עד כאן הקדמה.

התאווה אצלי מגיעה בכל מיני זמנים.
בעצם-תמיד.
היא מגיעה גם כשמשעמם לי, אז מתגנבת מחשבה ללב-אין לך מה לעשות-ואתה זוכר איזה כיף זה ליפול. יאללה 5 דקות ואתה נהנה כמו שלא נהנית בחיים שלך (בכל פעם מחדש זה ההנאה הכי גדולה בחיים...).
וגם כשאני עסוק, אז מתגנבת מחשבה ללב-אתה כל כך לחוץ ועמוס עכשיו, תעשה עצירה קטנה-ותהנה מהחיים.

הספונסר שלי לימד אותי-שזוהי התאווה-היא "מומחית" בלמצוא את הזמנים שקצת קשה לנו ולדחוף את עצמה שם.
אחרי שהכרתי את הצד השני-נשאר לי רק לעשות את הפעולות הנכונות בזמן הנכון. במצב כזה כל ההתמודדות הופכת לקל יותר.

אני מקווה להמשיך את הימים שיש לי עד עכשיו בנקיות, לדעת את הזמנים שבהם אני צריך להיכנע- ולוותר.

בעזרת ה' כבר 16 ימים. בכל יום רק להיום, בס"ד

תודה לך. גם כשנראה לי שאני מכיר כבר את התאווה הערמומית הזו, מתברר לי שהיא יודעת להסוות את עצמה הייטב, שמתי לב אצלי שלרוב האינסטינקט - הרצון הראשוני המיידי שלי פצוע, חולה.

מאז אני משתדל לא לפעול אוטומטית, אין יותר 'שלוף'. מתייעץ. גם אם אני חושב שאני יודע את התשובה.

שיהא לתועלת לכולנו.

אשריך פנחס היקר
תודה רבה על התובנות הנפלאות!!
ראיתי על עצמי כשהתחלתי לעלות על מנגנוני ההפעלה שלי, היה יותר קל לוותר על רצונות התאווה!! לא משנה באיזו צורה היא תתגלה.. תמיד התאווה תציג את עצמה כפתרון קל וזמין למאורעות החיים!!
זה נפלא לראות שדרך הצעדים נכונה ופשוטה!
שנזכה להתמיד בה

אחד המבחנים שלי על עצמי,
אם יתנו לי 2 דקות לבנות את החלום הכי נפלא שאני יכול להעלות על הדעת,
מה יהיה שם?
בדרך כלל, החלום הוא מה שאני תופס כעצם החיים בעצמם. ושאר העיסוקים הם רק כדי לשרוד.
אבא יקר, תן לי לחיות "ונשמח בדברי תורתך כי הם חיינו ואורך ימינו"... ושהשאר יהיה רק כדי לשרוד.
וגם את התפילה הזאת תן לי לא כדי שאמלא את האגו שלי ברוחניות מעושה
אלא "למענך אלוקים חיים"... שיהיה רק לכבוד שמים.