לאט לאט אני מבין שאני כנראה בעל קליטה איטית וזה די בסדר מבחינתי. אמא שלי היתה אומרת לנו בתור ילדים שנפוליון היה נוהג לומר למשרתיו: תלבישו אותי לאט, אני ממהר. אז כיון שאני ממהר להחלמה, לא מפריע לי שאני מתקדם לאט, העיקר שאגיע למחוז חפצי.

במה דברים אמורים? בסוף הספר הלבן (הספר של קבוצות SA לגמילה מהתמכרות למין), ישנה רשימה של שמונה עשרה שיטות ודרכים שבאמצעותם התגבר הכותב על האובססיה לתאווה. מספר עשר ברשימה תמיד הפריע לי ולא הסכמתי לקבל אותו, ובודאי שלא ליישם אותו. כתוב שם שכאשר אני מתאווה לאדם מסויים, מומלץ לי להתפלל עבורו ובכך לשבור את הכח שיש לתאווה עליי. זה היה נראה לי, איך לומר בעדינות? די הזוי. אם אני מתחיל להתפלל עבור אלו שאני מתאווה אליהן, אני נהיה מחובר אליהן וזה הדבר האחרון שאני רוצה. אני רוצה רק לברוח ושהם ייעלמו מחיי, אז לא נראה לי שיש כאן משהו הגיוני. כנראה שהכותב ידע שזה ענין קשה לעיכול והוא מציע שם לנסות את זה ולראות את התוצאות, אבל אני סירבתי לנסות.

היו לי עוד סיבות טובות למה אני לא עושה את זה, והדברים לא הסתדרו לי גם מבחינת הדרך בה גדלתי וחונכתי שלפיה לא ניתן להעלות משהו לקדושה כל זמן שאני נמצא למטה. בקיצור - לא התאים לי והיו לי את כל התירוצים (הטובים!) למה לא לעשות את זה.

אבל לאחרונה יש משהו שמפריע לי מאוד. בכל צהריים תפקידי להוציא את אחת מילדותיי מהגן ולקחת אותה הביתה. הזמן הזה הוא זמן שיותר מתאים לנשים מאשר לגברים, מה שמספק לי הרבה הזדמנויות לכניעה ולויתור. כך הדבר מידי יום, וכבר אין חידוש מיוחד בכך, אלא שלפני מספר שבועות תפסתי בזווית עיני מראה שנצרב במוחי ולא נתן לי מנוח. מידי יום כאשר הגעתי נכנעתי ולא העפתי אפילו מבט אחד לכיוון מושא התאווה, אבל זה לא עזר. הדמות נצרבה לי בראש והפריעה לי מאוד. זה מוזר כיון שלא הרמתי את העיניים ולא ראיתי את הדמות, ואני בטוח שבמסדר זיהוי לא הייתי מזהה אותה, אבל בכל זאת המראה הזה הפריע לי.

ניסיתי שוב ושוב בדרכים הרגילות שאני מכיר מהתכנית שכוללת ויתור וכניעה וכמובן לא להסתכל, אבל התאווה לא נעלמה ואני נותרתי מוטרד. לפני מספר ימים כשהייתי שוב מוטרד מכך, הרמתי ידיים ונכנעתי גם מול ההתנגדות שלי לקבל את ההצעה להתפלל עבור מושא התאווה. התוצאה היתה מדהימה כיון שברגע שהתפללתי עבורה שיהיה לה את כל הטוב שבעולם, לא יכולתי יותר להתאוות אליה. חשבתי שאחרי שאתפלל עבורה ארגיש מעורב והתאווה אולי תקבל קביעות אבל ההיפך הגמור התרחש, וברגע שסיימתי להתפלל הרגשתי שחרור ויכולתי לתת לתאווה להיעלם מחיי.

גם כעת אני לא מבין איך זה עובד, ונראה לי שהתוצאה היתה צריכה להיות הפוכה, אבל אני לא מתווכח עם עובדות, והעובדה היא שזה שחרר אותי. לא היתה לי שום דרך אחרת להשתחרר (חשבתי כבר להפסיק לקחת את הילדה מהגן, ואפילו שוחחתי על זה עם אשתי, אבל זה לא היה עובד לטווח ארוך, כי מה הייתי עושה אם זה היה עם המזכירה במשרד, האם הייתי עוזב את העבודה? ואם זאת היתה השכנה הייתי עובר דירה?), אבל התפילה הפשוטה הזאת מאלוקים שיתן לה את כל הטוב שאני מאחל לעצמי - שחררה אותי. האם התפילה הועילה לה? אני בספק, אבל לי זה בודאי הועיל.

תנסו, לא תפסידו.

תודה סוד.




אצלי זאת גיסתי. (להחליף אשה? ולבדוק שאף א' מאחיותיה לא....)

אצלי זאת גם גיסתי, (וזו תופעה מוכרת בין מכורים..) ואני לא שוקל להחליף גיסה...
מתפלל עליה, וזה משחרר.

אצלי זה גננת, שלמרות כל הפעולות שעשיתי עדיין אני מרגיש שזה מטריד אותי,
אני אנסה את מה ש"סוד" מציע, ונקווה שהיא תהפוך לאווזה לבנה.


_{[ברכות כ' ע"א (מתורגם מארמית)
רב גידל היה רגיל שהיה הולך ויושב בשערי טבילה, והיה מדריך את הנשים הבאות לטבול כיצד יש לטבול. אמר לו חכמים: אין כבודו חושש מיצר הרע? אמר להם: הן נדמות לפני כמו אווזות לבנות (קאקי חיוורי).]}

אני סובל יותר מכולם: גם הגיסה וגם הגננת.

השיטה הזאת מעניינת. אולי ההגיון הוא שבעצם אנחנו יודעים בתת מודע שהקשר שאנחנו חולמים עליו הוא שלילי לשני הצדדים? ולכן ברגע שאנחנו חושבים על הטוב בשבילן, החלום נעלם?

לעניות דעתי, השיטה לא תעבוד אם היא פעולה בודדת אלא רק כחלק מהכניעה כולה. אם אנסה להחליף את הכניעה בתפילה - סופי שאכשל.

רק כאשר אני נכנע ומוותר ופונה אל אלוקים שיעזור לי ועדיין נותר מוטרד - אז אני יכול גם להתפלל ולקבל שחרור.

ההסבר לכאורה הוא שהתפילה עבור אדם נוסף היא רובד נוסף ועמודו בכניעה. קיבלתי מחבר במייל הסבר ארוך על הנושא ואשתדל לפרסם בהקדם.

לא רוצה להתלוצץ,
אבל היום הכלב של השכנים הטריף אותי עם נביחות,
הסתפקתי, האם להתפלל עליו?
אם העליתי לכם חיוך על הפנים, והיה זה שכרי. 

תתפלל על השכנים.

מכיר את בעייתך. גם אני התמודדתי איתה. הבעיה היותר גדולה היתה להסתיר מהילדים שיחשבו שיש להם אבא חזק ולא יכנסו לסיוטים מאבא שבורח מכלב... (כמה שזה נשמע מבדח זה אמיתי!)

;D

חבר'ה זה לא מצחיק, ספונסי שלי כבר הרתיח שמן כדי 'לטגן' כלב של שכנים בבניין... אל דאגה בסוף הוא עשה צעד 9 (עם הבעלים והכלב)  הוא קנה להם שקית של אוכל לכלבים...

אסירות, אני לא יודע למה אבל הייתי רוצה להיות חבר של הספונסי הזה,
דבר אחד נראה לי, שככל שהאדם משוגע יותר, ומסוגל לעשות דברים מטורפים יותר, על פי רוב הוא גם מחלים יותר
אני למשל בהרואיות יתר היית קונה להם דוגלי, ומקלל אותם באבות אבותם בפנים.

מוישל'ה, אתה צודק. הוא באמת מדהים, אני שמח שהוא חבר שלי (אחרת השמן היה מטוגן...) אנסה להפגיש ביניכם.

בספר הגדול עמוד 143 בסיפור האהוב על אסירותודה מסופר ואני מצטט:
אני זוכר שפעם גם עשו אבחנה פסיכיאטרית לכלב... (ע"ש ותמצא נחת)
מומלץ בחום
מוטי
   

בס"ד

סוד הכניעה תודה רבה אני חושב שמה שאמרת זה דבר מדהים וכלי ענק לכל דבר בחיים.
קח לדוגמה סתם אדם שעושה דברים שאתה לא אוהב שעושים מטייל עם הכלב ברחוב והכלב מלכלך וכו'
אם אתה מתפלל עליו שיהיה לו טוב אז "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" ואתה תרצה שיהיה לו טוב ותאהב אותו כבר לא תרצה לקלל אותו או כל לעשות כל מיני דברים מוזרים לכלב שלו.
ניקח את זה לעניינו אם אתה רוצה שיהיה טוב לאותה אישה, אתה לא תרצה לחשוב עליה מחשבות לא ראויות ולשים אותה במוח שלך במקומות שפלים ח"ו ק"ו שלא במציאות וכך יוצא שאתה בע"ה תזכה להיפטר ממחשבות לא נכונות עליה.
בע"ה שנזכה להתפלל לרק לטוב על כל האנשים האלו ובכך גם לא נתאווה אליהם ח"ו או כל דבר לא טוב אחר.