שלוו לכולם
יום14 לנקיון
אני חווה ב48 השעות האחרונות התקפה בלתי פוסקת
אני עומד בה
ויעמוד בה גם מחר
אבל אם זה המצב הקבוע שבו אני הולך להיות
עד שאגיע לפורקן
זה לא תענוג גדול
זה כמעט כמו מקודם
זה שאני לא מממש לא עוזר
בלא לחשוק 

אני עושה הכל כדי להלחם
קורא את ספר ״הכוזרי״
זה עוזר כשאני קורא
אבל כשאני מפסיק היצר עובד

ברגע זה כח הרצון גובר על היצר
אבל אני רוצה להפסיק להרגיש כך
מה עושים?

אין לך מה להילחם.
אם אתה מכור-המלחמה נועדה מראש לכישלון. אתה צריך להיכנע בפני הקב"ה, להבין (באמת!) שאין לך שום סיכוי מול התאווה ולבקש ולהתחנן לקב"ה שיקח ממך את ההתמודדות וינהל לך את החיים.

לך באמת אין שום סיכוי!!! (אם תסתכל על כל הפעמים שבאמת ניסית להילחם ולא הצלחת-תבין את זה ותיכנע).

כדאי לך גם לקרוא חומר על 12 הצעדים ולשתף חברים במה שעובר עליך.
כולם כאן חברים שלך, שמתקדמים איתך בדרך להחלמה-אנחנו כאן כדי לחזק אחד את השני!

שלום ידידי,
התשובה פשוטה מאוד, בהתחלה זה כך וזהו בדיוק הקושי להפסיק אבל אחרי זמן אתה משוחרר מהתאווה ומרגיש נקי ושולט. (הרגשה נפלאה)

ידידי היקר!
בחרוזים אני לא כ"כ טוב, אבל אני אומר לך איך זה אצלי,

אם אני נלחם זה לא נרגע לי,להיפך זה מתחזק עד שאני קורס.
כיום בזכות התוכנית והחברים למדתי ואני לומד כל הזמן לא להלחם,
אני יכול להלחם ולנצח רק בדברים שיש לי בחירה, ליפול בתאווה אין לי בחירה לכן אני מכור.

מה זה אומר לי לא להלחם?
אם אני מרגיש התקפה, אני מרים טלפון לחבר נכנע בפניו לקב"ה, אם זה ממשיך אני ממשיך להתקשר, אני ממשיך להכנע, אני מנסה לעשות פעולות הפוכות וכו'
מה שאני למדתי שאסור לי הוא להתחיל להתלבט ביני לבין עצמי אם ליפול או למעוד או שלא, אולי בטווח הקצר זה יחזיק אבל בטווח הארוך אני יקרוס.

עוד לקח חשוב שלמדתי-
כל פעם שהתחלתי למעוד, קצת יוטיוב, קטעים בסרטים, מבטים ברחוב וכדו'
המאבק התגבר והתחזק, וכל התחושה הטובה של הסיפוק והשמחה שבהחלמה פינתה את מקומה לדיכדוך ועצבות.
למדתי על בשרי שההנאה הרגעית של לגימונת לא שווה את התחושות הקשות אח"כ.

כל הכבוד שאתה עומד בהתקפות, ואני מאחל לך שהם יעברו במהירות ובשלום, ובמקומם יבואו שמחה ושלווה.

לא יודע איך זה אצלך, אבל אצלי זה מעולם לא עבד ככה. אני נקי שנה ולא מרגיש משוחרר מהתאווה ובודאי שלא מרגיש שולט. אני כן מרגיש נקי - רק להיום - וזאת אכן הרגשה נפלאה.

מה שכן, בעבר כאשר ניסיתי להילחם בתאווה, אז כל פעם שהיתה הקלה הייתי משוכנע שניצחתי ואז הרגשתי באמת שולט ומשוחרר - עד ההתרסקות.

למדתי בתכנית לא להילחם כיון שהמאבק נידון לכשלון ידוע מראש. אלפי פעמים נאבקתי - אלפי פעמים הפסדתי. כעת אני נכנע מראש, נותן לאלוקים לנהל את חיי ומתחנן אליו (מיד כשהתאווה מתחילה לבצבץ) שיקח ממני אותה. אני יורד על הברכיים לעתים די קרובות, ומתקשר לחברים הרבה. אני משתתף בקבוצות באופן קבוע, ובעיקר נכנע.

שלום חבר יקר.

אני גם קרוב ליום ה-14 לנקיות.
לא מרגיש (עדיין) התקפה בלתי פוסקת. אך אני יודע שהיא תגיע. אם לא היום אז מחר. ואני מפחד מזה.
כרגע אלוקים נותן בי כח לעמוד בה. אני לא יודע אם אעמוד בה בעוד רגע, ודאי שאינני יודע לגבי מחר.

אני יכול בכל רגע לפנות לתאוה. או להלחם בה.
כרגע, אני בוחר בדרך השלישית. שומע וקורא על התקוה שאחרים נותנים לי ובוחר ללכת בדרכם: לצאת מעצמי ולבקש את הכח מאלוקים.

במשך הזמן למדתי שהתאוה באה בגלים. לפעמים הגל חזק, ולפעמים עוד יותר חזק. אני צריך לבקש מאלוקים סבלנות שהגל יעבור, ולזכור שיהיה לי קשה יותר אם אכנע לתשוקה ואשתמש.

בהצלחה לכולנו.