מאחר והרבה אמרו לי שלפעמים טוב פשוט לפרוק פה את מה שעל הלב אז זה מה שאני עושה.
יום ראשון תמיד היה לי יום קשה, עוד מהתיכון והצבא היה לי קשה להתחיל משהו אחרי שבת מנוחה.
אחרי חנוכה הקושי הזה מתגבר מאחר ושבוע היינו במין אופוריה מטורפת.
בנוסף לזה הבת שלי בכתה היום במעון והסתכלה עלי במבט מאשים של "למה אתה משאיר אותי פה לבד" שבה לי לבכות.
התאווה חזקה כתמיד ואני לא מסוגל להביא את עצמי לידי מעשה בדרך לפתרון. התפללתי על כך הבוקר בשחרית, פשוט אמרתי לקב"ה שייתן לי את הכוח ופשוט ייקח אותי לקבוצה.
צריך לחזור לעבודה, ללימודים, להתמודדות היומיומית עם התאווה, דברים שבשבוע חנוכה לא היו חזקים מדי והיתה בי מין שלוות נפש ואושר גדול שפשוט נעלמו היום.
זהו, מקווה שיהיה יום טוב לכולם, למשפחתי ולי.
שבוע טוב ועדיין חג שמח.
