שלום חברים! אני רוצה לשתף בהרגשה שנראה לי שקשורה לתאווה.

הרבה שנים אני סובל מבעיה. אני לא מסוגל לעמוד בתור בצרכניה. אם אני נתקע בתור אני עומד "על קוצים" ותוקע כל הזמן עיניים מאיימות בקופאית שלא מקלידה מספיק מהר, ובאנשים שלא אורזים מספיק מהר. (וזה לא שאני ממהר לאיזשהו מקום, ממש לא). כתוצאה מזה, אני עושה כל מאמץ להגיע בזמן שאין הרבה אנשים, ואם זה לא מסתדר אני הולך לחנויות אחרות, יותר קטנות, וקונה שם אפילו שזה יותר ביוקר.

בזמן האחרון הבנתי שזה קשור איכשהו לחסר השקט שמגיע עם התאווה (או גורם לתאווה..) אבל אני לא יודע בדיוק איך. נראה לי גם שזה סוג של צורך בשליטה. כשאני בתור, אני תלוי באנשים שלפני, במהירות ההקלדה של הקופאית ובעוד דברים, ומכיון אין לי דרך לדעת כמה זמן זה ייקח, הדברים יוצאים משליטתי וזה פשוט משגע אותי.

האם יש עוד מישהו שחווה את ההרגשה הזו?

שלום לך גד!
אצלי חוסר הסבלנות שתיארת, מתבטא בעיקר בחוסר יכולת לדחות סיפוקים, כך גם התאווה מתגלית אצלי, אני לא מצליח לחכות בתור, לא מסוגל לעמוד בפקקי תנועה, כל המתנה היא כקריעת ים סוף עבורי.
כך גם ה' נותן לי להמתין מעל 8 שנים למציאת אישה מתאימה עבורי, בשבילי זה תיקון לא יאומן!! יום ועוד יום! בעבר זה היה התירוץ הכי מעולה כדי שאמשיך בנפילות
היום אני מבין שאין לי לאן לברוח, וכן! אני עדיין צריך להיות בהמתנה עד שה' יחליט להפגיש אותי עם האחת!!
אז במקום חוסר יכולת לדחות סיפוקים, אני לומד לוותר על הסיפוקים עבור החלמתי!

גד היקר,
זהו אחד הכותרות של התאווה שלי.
חוסר שקט.
ואני מצהיר על כך באופי ההתמכרות שלי בקבוצות...
אצלי זה מתבטא בזה שאני תולש שערות מהזקן שלי אם אין לי פיצוחים, או משהו אחר לנשנש כשאני עושה משהו שאין בו פעולה פיזית, למשל כשאני יושב ושומע שיעור, או רואה סרט עם אשתי.
אני שם לב שאני לא יכל לשבת בלי לנענע את הרגל או היד.
זה מה שנקרא חוסר שקט. חוסר סיפוק. אני מרגיש איכשהו לא במקום האמיתי שלי. לא שלם עם עצמי כמו שאני. אני חייב לעשות משהו אחר כדי לחיות עם עצמי.

לכן יש את הפתרון הרוחני, כדי להתמלא ברוחניות ובסיפוק רוחני, פנימי ועמוק.

גד. תודה. זה אני. בחוות הדעת של הרופא, בתחילת הספר הגדול. דר' סילקוורט מאפיין את האלכוהוליסטים (היינו הך סקסוהוליסט כמוני)  כחסרי שקט, חסרי סיפוק ונרגזים.

הספונסר שלי לימד אותי שזה ה DNA של המחלה שלי. כל הפעולות החולות שלי נבעו מהן. הרצון להיות שקט מסופק ולהרגיע רוגזי, מול קופאיות פקידונים ומה שביניהם, זה מה שכנראה גרם לי לחוש מעבר למתרס של הולכי השניים המסתובבים על פני הכדור הזה.

זה מה שמבדיל את הפעולות הכאילו נורמליות שאני עושה. הספונסר שלי מ AA אמר לי שכשהוא ישב בבר ליד בנאדם אחר ושתה בדיוק את אותה כמות ואותו סוג משקה ששתה שכנו. ולמעשה שתה משהו אחר לחלוטין.

זה מה שגורם לאלרגיה להתפתח.

ראה בהרחבה בספר הלבן, פרק על רעשים בנפש.

תודה חברים.

סוד - תוכל לשלוח לי את זה?

גד
זה אתה?
שתהיה בריא,
כמעט נתתי לך לעקוף.
בעצם
זה יכול להיות אני וכל אחד אחר.
נתפלל שנזכה לשלוה
מוטי

אהלן מוטי. מזל ששמת לב...

שנים חשבתי שהמונח 'חוסר שקט' לא נוגע אלי.
יש לי סבלנות של פיל.
אני יכול לחכות בתור שעות רבות, להמתין בלי לעשות כלום תוך כדי, ולהישאר שליו.
לא אכפת לי מכל הזמן שעובר, אני שר לעצמי בלב, ומחכה.

מאז שהתחלתי את התכנית גיליתי עד כמה אני אכן סובל מחוסר שקט.
אני בקושי מסוגל לשבת בתפילת שבת מתחילה ועד סוף.
אני לא יודע לאן הדחקתי את זה במשך השנים, ומה זה עולל לי, אבל פתאום זה צף ועולה.

ביום ראשון האחרון נסעתי כשלוש שעות למקום מסויים.
נסחבתי באוטובוסים, בצום.
כשהגעתי, התברר שעקב הצום בוטל הדבר שלשמו באתי.
התגובה הראשונית שלי הייתה 'לא נורא, לא קרה שום דבר, ניסע חזרה'.
רק לקראת סוף היום, כשחשבתי על השאלות של בני ביתי, שוודאי ישאלו אותי איך היה, רק אז הבנתי עד כמה אני מתוסכל.

חזק ביותר!!!



אז אולי תרד מהתוכנית? תזכה שוב לשקט המיוחל?

למתנת היקר.
אני מעדיף לסבול כל היום כולו מחוסר שקט, ולא לחזור למקום שבו הייתי.
אני גם מאמין שהתכנית רק הציפה דברים שהיו בי ברובד מסוים, רק לא ידעתי על קיומם.
אומרים שגם בחוסר שקט התכנית מטפלת, אני מאמין.
היה לי אתמול יום קשה, יום שהייתי בו במתח ובלחץ.
פעם הייתי מתחבר לתאווה ונרגע.
התכנית עזרה לי להיות מחובר לבורא.
נכון, אני עדיין לא יודע ולא מספיק מתורגל בהתחברות לבורא. לכן, כנראה, עדיין הרגשתי את הלחץ.
אבל יש תקווה.

ליהודה, כיף לראות מה ארבעה חודשי נקיוןוהחלמה עושים לבנאדם. מהימים שקראת לעצמך יחיאל וטענת שהפורום הוא אשליה...

אברכך שתמשיך להאמין, ולהשלותינו.

יהודה. כמובן שצחקתי. וקיוויתי שתקבל זאת ברוח טובה. חלילה שאומר לאדם לרדת מזה. ברור שאי לאפה ללכת. אין אופציה נוספת. (ואם נפגעת סלח-נא לי.