אחים שלי יקרים

יש איזו שיטה שפועלת עלי טוב מאוד רציתי לשתף אותכם אולי זה יעזור פה גם למישהו.

כמובן שהשיטה הזאת מועילה רק בשביל להפעיל את המנוע שקפא בשלג, אבל בשביל להסיע את המכונית חייבים לעשות את השיטות שמציע הפורום הזה.

אני יספר לכם איך זה היה אצלי ותעשו עם זה מה בא לכם.

הייתי בחור ישיבה באותה התקופה (כיום אני נשוי), חודש אלול. ימי הרחמים והסליחות.
בכללי אף פעם לא הייתי צדיק יותר מידי, ותמיד יש לי איזה שהוא חור קטן בלב, איזו שהיא הרגשה שאומרת "אתה אבוד. לא מעניין אותך כלום אין לך שום רגשות ליהדות. לא מעניין אותך מה בורא עולם חושב עליך. לא מעניין אותך שבורא עולם בוכה מהדברים שאתה עושה". המשפטים האלה תמיד קיימים בתת מודע שלי...
אבל אני כמו שאני בדרך כלל לא מתייחס למשפטים כאלה... "תורת ההתעלמות".

קיצור אני עומד שבוע לפני ראש השנה, כל החברים ירדו לומר סליחות "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה", ואילו אני יושב בחדר וגולש בפלאפון באתרי פורנו, אני מתאר לעצמי שאתם מכירים את התחושה הנוראה שהיתה לי באותו הזמן. אבל פשוט לא הייתי מסוגל לקום וללכת לומר סליחות. הייתי שבוי לגמרי. מעשית ומחשבתית.

אבל "כשאין יותר לאן לרדת כנראה שמתחילים לעלות", ופתאום הרגשתי פיצוץ.
דייייייייי!!! אי אפשר ככה.
איך אפשר להמשיך ככה, עוד שבוע ראש השנה ואני ככה יושב וגולש באתרי פורנו וכו'
אבל לא ידעתי מה לעשות
פשוט לא ידעתי.

ואז נצנץ בי רעיון.
לקחתי דף ועט. נעלתי חזק את הדלת של החדר. והתיישבתי לכתוב.
אני לא יחזור עכשיו על כל מה שכתבתי דבר ראשון כי זה היה לפני 4 שנים בערך ואני לא זוכר. דבר שני כי זה מסתכם בערך ב4 עמודים צפופים.
אבל העיקרון היה כזה:
אבא אבא אבא, אבי שבשמיים שאוהב אותי כל כך, אני רוצה לספר לך קצת מה עובר עלי ובבקשה ממך תעזור לי.
ואז ישבתי ופירטתי את החטאים שלי, והשתדלתי לפרט כל חטא שאני זוכר לפחות מהשנים האחרונות.. כתבתי וכתבתי.
ואז כשסיימתי לכתוב את החטאים, (ואפשר לומר שהדף כבר היה רטוב מאוד) ישבתי וכתבתי כזה דבר.
"אבאלה שלי תדע לך שזה בכלל לא מעניין אותי שעשיתי את כל החטאים האלה, ואני בכלל לא מעוניין לשוב אליך, אבל אבא זה מה שמשגע אותי, לללמממההה למה זה לא מפריע לי למה אני כזה קרש שאני לא רוצה בכלל להתקרב אליך. איך זה שאיבדתי את כל הרגש היהודי... וכו' והדמעות זרמו כמים.
אני פשוט דיברתי איתו על החידלון שלי ועל האפסיות שלי. שידע שזה שאני לא חוזר אליו זה כי אני כזה אפס שלא רק שאני לא עושה למענו, אלא שאפילו רצון אין לי.. זה שבר אותי נורא. אבל זה גם בנה אותי נורא. מאז אני פשוט יודע על מה אני צריך להתפלל. תמיד כשהייתי מתפלל אליו "אבא תעזור לי לחזור בתשובה" הרגשתי שקרן. אבל עכשיו כשהתחלתי להתפלל אליו "אבא תתן לי "רצון" לחזור בתשובה" עכשיו כבר יכלתי להתרפק עליו כמה שאני רוצה. להתחנן אליו, לבקש ממנו.

אחר כך בתוך כל הבכי הזה לקחתי את הפלאפון שלי וניפצתי אותו לרסיסים.
לקחתי רסיס אחד והכנסתי אותו לתוך ניילונית ביחד עם המכתב לאבא ושמתי אותם במקום מוגן. ואת שאר הרסיסים זרקתי לפח. זה עזר בכמה פעמים שרציתי לקנות שוב פלאפון לא כשר שאמרתי לעצמי "חבל, הרי גורלו בסופו של דבר יהיה כגורל ההוא שבניילונית אז חבל להשקיע".

אחרי המכתב הזה הייתי נקי בערך ארבעה חודשים בלי שום צורך בחיזוקים מהצד. תנסו לתאר לעצמכם איזה ראש השנה עבר עלי.

על דבר אחד אני מצטער. שאז לא הכרתי את "שמור עיניך". כי שוב עם כל הבכי וההבנות בגלל שלא לקחתי מכל הסיפור הזה משהו מכונן, איזו שהיא קבלה שתחזיק אותי בהמשך הדרך, לכן זה החזיק רק ארבעה חודשים.

דרך אגב לפני כניסתי לחופה ישבתי וקראתי את המכתב הזה שוב...
אפשר לומר שהמצב שלי אז די תאם את זמן כתיבת המכתב, וכשקראתי שוב את המכתב פשוט בכיתי שוב כמו ילד קטן מהעוצמה של נכונות הדברים...
ברוב תמימותי זרקתי אזז את המכתב לפח. חשבתי שאחרי החתונה אני לא אזדקק לו. הייתי תמים.

אבל עכשיו אני מבטיח.
אני פה ואני ישאר פה עד שאני יהיה נקי.
ומי שיכול לעזור לי אני יודה לו מאוד

אח שלכם

ברוכים הבאים אח יקר
אשריך על הצעד החשוב שעשית לפני כ4 שנים! אני בטוח שה' זוכר זאת לטובה, לא סתם הוא חשף בפניך את שמור עיניך..
אתה יכול לזכות לחווית הנקיות הזו עוד הרבה! בקביעות! בכל יום! אך זה ידרוש פעולות קבועות הנעשות רק להיום!
בדרך הצעדים אני רואה שאני עובד על שורשי התמכרותי, אני רואה עד כמה כל נפילותיי היו בריחה נטו! חוסר יכולות עמידה מול קושי החיים וההתמודדות מולם
כל זה יכול לפתור לך הרבה מהשאלות כמו, איך זה שאע"פ שהתחתני עדיין המשכתי ליפול וליפול?????
אם הגעת להכרה שזהו!זו שאלה אצלי של חיים או מוות! אני חייב להחליט! אתה עשוי לקבל כאן החלמה כמו שלא ידעת מימך!
עלה והצלח

תודה לך יעקב, התרגשתי. החזרת אותי אל המלחמות האישיות וההחלטות 'הסופיות' שלי עם התאווה. הייתי הראשון מבין כל החברים שלי שהתחתנתי, עקפתי בני משפחה מבוגרים יותר ממני. כל כך רציתי לגמור עם התאווה. כמה זרקתי וניפצתי.

מדהים לראות כמה רצון היה לנו, וכמה הוא חסר משמעות מול התאווה, כמה היא יותר חזקה מאיתנו. למדתי בהחלמה שיש כמה סיבות לחוסר ההצלחה של אז. לדוגמא, המלחמה - כיום איני נלחם,  אני נכנע. מקבל את מי שאני ומשתדל לפעול לפי זה - אדם סוכרתי לא צורך סוכר. נקודה. כשיש לו 'היפו' הוא מקבל אינסולין.

בנוסף, למדתי שלבד לא טוב לי, בשימוש קיבלתי לבדי את כל הקבלות וההחלטות, בהחלמה, לא עוד. כל 12הצעדים - התוכנית שהצילה את חיי - נכתבו בלשון רבים: הודינו, הגענו, החלטנו... תמיד עם עוד מישהו.

היום את המכתבים הללו שאני כותב לאבאל'ה שבשמים אני מראה לכולם. זה עובד.

בהצלחה. היום.

תודה לך יעקב ש.
מאוד התרגשתי.
בהתחלה כאב לי החלק בסיפור שבו קרעת את המכתב. איזה עוצמה היה לקרוא אותו שוב! הלוואי והייתי זוכה לקרוא אותו.
במחשבה שניה.
אני חטאתי פעמים רבות בהתרפקות על נוסטלגיה שלי. השגות מהעבר. מכתבים ורעיונות שכתבתי מזמן.
ולמרות שהמילים הינם אמת. אם זה לא נובע מעומק הלב בצורה טריה ורעננה אז זה יוצא לי מלאכותי.
נסיון לשחזר רגשות מפעם לא יצליח. זה אפילו חלק מהמחלה להשתמש בתשובה כמשהו טכני. כפתור שלוחצים עליו והכל מסתדר.
אמנם חבל על המכתב. אבל אני מאחל לך התחדשות בעבודת השם וחיבור אמיתי מעומק עליו בכל דגע נתון מחדש.

אני כשהייתי בישיבה הייתי כותב בערך אחת לשבוע מכתב. הייתי כותב לעצמי כמה שאני באמת לא רוצה לחטוא ולאונן. כמה שזה מקסם שווא ואני מיד אחר כך מתחרט על זה וכו' וכו'.


היתה לי שקית שלמה עם מכתבים כאלו (אני זוכר שתכננתי לבקש שיכניסו את זה איתי לקבר).

זה לא עזר לי...

הושיעה נא היקר
הסיבה הפשוטה שקרעתי את המכתב חוץ מהתמימות שחשבתי שאחרי החתונה העניינים יסתדרו מאליהם היא, שאם בטעות המכתב היה מגיע לידיים של אשתי המצב היה מאוד לא נעים. לכן עשיתי עם המכתב מסיבת פרידה אמיתית ערב החתונה והבטחתי לו שאני ישמור איתו על קשר אפילו שלא נתראה יותר.
ותדע לך שעד היום כל התחזקות שיש לי אני זוקף לזכות המכתב ההוא. שאולי גשמית הוא לא איתי, אבל נפשית ורוחנית הוא כל הזמן איתי. הוא המדחף שלי.
בהצלחה אחים שלי