יש לי כעס על אלוקים.
למה הוא ברא אותי ככה?
אני מכיר את כל המשפטים-"אם יש לך ניסיון, כנראה שאתה יכול לעמוד בו".
זה לא עוזר לי. למה אני צריך להיות מכור? למה אני לא יכול לחיות כמו כל אדם נורמלי?

אני כותב את זה בעקבות מעידה גדולה שהיתה לי אתמול, ושיצאתי ממנה בנס.
אבל למה בכלל הייתי צריך להגיע למצב הזה???

גם אחרי המעידה הרגשתי תחושות של נפילה: עדיף לי ליפול עכשיו, להנות ואז להתחיל מהתחלה (אם יהיה לי כוח).
אם אני לא מצליח לעבוד על הכניעה שלי אז החיים שלי בכלל לא שקטים.

(משוואה: כניעה=שלווה, חוסר כניעה=חוסר שלווה).
בעצם, אם אני לא מצליח להיכנע-אני חי בחוסר שלווה וזה מוביל אותי לנפילות.
אם ככה, למה להתחיל לעבוד? רק כשאדע באמת להיכנע-אתחיל לעבוד. לפני זה-כל העבודה לא שווה כי אני חי בחוסר שקט ואפול בכל מקרה עוד כמה ימים!!!

(אני כותב את זה בלהט, מצטער על הבלאגן)

למה???

"שום דבר - לחלוטין שום דבר, לא מתרחש בעולמו של אלוקים בטעות".

אני לא מבין אותו ולא חושב שזה פלא שאני לא מבין אותו. הוא עושה את הטוב ביותר עבורי גם כאשר הכל נראה רע.

מה שאני לומד כעת (בעיקר מהספרות של אל-אנון לנשות המכורים), זה שאלוקים נתן לנו אפשרות לניצול חיובי של משברים בחיינו.

אני לא רוצה להשמע משעמם
אבל דבר ראשון ראשון מה לעשות ככל שאדם גדול יצרו גדול הימנו. זה אומר דבר אחד שכל אדם באשר הוא היצר שלו יותר גדול וכשרוני ממנו ותמיד הוא נמצא שני צעדים קדימה.
מה לעשות ואנחנו נמצאים פה בעולם בשביל מטרה מסויימת, ולכן ברא בורא כל העולמות את המושג של נסיונות ותאווה. אנו צריכים לבא עם משהו למעלה. וככל שהנסיון גדול ככה השכר גדול פי מאה.
ואין מה לעשות התאווה היא דבר שתמיד נמצא עם האדם כל החיים, שמעתי בדיחה פעם שהקינאה התאווה והכבוד זה הולך בסדר כרונולוגי עם הגיל של האדם, כשהוא צעיר הוא אוחז בקינאה, כשהוא מתבגר מעט הוא אוחז בתאווה, וכשהוא גודל עוד הוא אוחז בכבוד. והכל על בסיס התאווה.
צריך גם לדעת שככל שאנחנו גדלים רוחנית כך גם יצרנו גודל איתנו. הוא פשוט גנב, אנחנו עובדים קשה בשביל להשתפשף במלחמה נגדו, והוא לוקח את השפשוף הזה ומשתמש בזה נגדינו, ככה זה בעולם שברא ה', וכנראה שהוא ידע למה לברא אותו כך.
אין לי מה לומר הרבה רק דבר אחד
אסור לך ליפול אחי היקר.
אסור אסור אסור
הכל תחבולות של היצר, הכל תחבולות של ההתמכרות שמנסה לחפש אצלך את החולשות. אל תתפתה לה. היא רק מחפשת מקום להכנס אליך שוב אחרי שהצלחת להבריח אותה החוצה. אם תתן לה את מה שהיא רוצה- "שלווה" (כניעה) היא כבר תהיה בתוכך, ואני חושב שלמנוע שהיא תכנס עדיין זה יותר קל מלהוציא אותה שוב.

חזק ואמץ ידידי
אחיך

בוקר טוב, יעקב ש.

אני פחות רוצה להתייחס לתוכן הדברים שכתבת, אבל אני חייב לומר לך משהו אחד:
המילה "אחיך" שכתבת בסוף מאוד ריגשה אותי.

תמיד הייתה לי איזושהיא בעיה בקבוצה ובפורום עם אנשים נשואים. כאילו למה שלאדם נשוי יהיה זמן להקשיב לי, איזה בחור צעיר בן 17.
מה הקשר שלו אלי ולמה שהוא יטרח לדבר איתי?

מה שכתבת לי מאוד ריגש אותי.
זה נתן לי את ההרגשה שבאמת עניין אותך מה שכתבתי.

תודה לך!!

על לא דבר
כמוני כמוך באותה הספינה

פנחס יקירי
נתת לי כעת בעיטה בבטן
דברים הגונים דיברת
באמת עוברות לי לפעמים מחשבות
מה עושים פה הצעירים האלו
שיגידו תודה לה' שהם עדיין צעירים,
מבחינתי לפעמים זה נשמע כמו ההתבכיינות של ילדים בגיל הטיפש עשרה, אתם לא מכורים ולא נעליים סך הכל משבר נורמלי לגיל, 
אבל כמו תמיד במוח המכור שלי אני טועה 
במיוחד שאני משחזר את תולדות המחלה שלי וכמה הייתי חסר אונים בגיל הזה, וכמה הייתי שמח עם מישהו היה מציל אותי אז, ואולי לא הייתי מגיע למצב שאני היום עם כמה ילדים ונמצא עמוק בתוך הבוץ, אשריך פנחס אחי שאתה מתאמץ בזמן הנכון
מקנא ומעריך
מוישל'ה