אני מתוסכל. מבולבל. מפוחד.
ביום א' התקשרה אלי אשה לטלפון של העבודה, ובררה על דירה, היא התקשרה המון פעמים לברר על דירה, והתחלתי להרגיש חוסר אונים מול הקול שלה.
התקשרתי לחבר להודות בחוסר אונים.
היא התקשרה פעם נוספת ורצתה לקבוע פגישה, בדיוק הייתי עם חבר בטלפון השני וביקשתי ממנו להישאר איתי על הקו.
אמרתי לה שאני מוכן להיפגש איתה בתנאי שתבא עם בעלה.
היא אמרה לי שהוא לא יכול, ואמרתי לה שאין ברירה.
למחרת היא התקשרה ואמרה שהיא רוצה לקבוע פגישה ליום רביעי בשעה 10 בבוקר.
שאלתי אותה האם היא מגיע עם בעלה והיא אמרה שכן!
והנה, הבוקר, היא מגיעה לבד... ללא בעלה.
בשלב הזה הרגשתי שאני עומד למות, ופשוט לא ויתרתי על התאווה, הכנסתי אותה למשרד, היא הגיעה עם תינוק אז הצעתי לה לסגור את הדלת "שלתינוק לא יהיה קר"
היא סגרה.
הפגישה היתה פחות מ 10 דקות, במהלך הפגישה התבלבלתי לגמרי והרגשתי שאני מדבר בלי קשר.
הצעתי לה לשתות מים, ולנוח במשרד, היא סרבה.
היא שכחה את הבקבוק של התינוק שלה במשרד.
כמו כן היא נתנה לי את הקוד הסודי של הבנק שלה להוציא את הדפי חשבון.
היא יצאה מהמשרד, ואני מרוב תסכול התקשרתי לספונסר שלי.
הוא הרגיע אותי, וסיכמנו שאני מודיע לה שאני לא יכול לטפל לה בדירה.
אבל אני לא ויתרתי על התאווה, והתקשרתי אליה ואמרתי לה שאני קופץ אליה הביתה להחזיר לה את הבקבוק של התינוק.
היא חכתה לי למטה ואני שאלתי אותה אם אפשר לעלות אליה כי אני צריך לשירותים, היא אמרה לי שאין פה מעלית, ואני הבנתי את הרמז.
לפני שיצאתי מהבניין אמרתי לה שלא תתקשר יותר כי אני לא יכול לטפל לה בדירה.
זהו, אני יושב פה ובוכה על מר גורלי, רע לי אני סובל, נמאס לי מהחיים האלו.
מה אני אמור לעשות עכשיו??????????????????????????????????