א. על ידי שמירת הברית זוכין לתפילה

ב. עיקרא דיצרא בישא על עריין והוא עיקרא דמסאבותא על כן צריכין לידע שעיקר הנסיון של כל אדם בזה העולם הוא בתאוה הזאת אשרי הזוכה לנצח במלחמה

ג. מי שיודע בעצמו שפגע בטיפי מוחו צריך לחוס על עצמו שלא יכנס בליבו כלל המחלוקת והמריבות שבין הצדיקים רק יאמין בכולם כי כל הקושיות והעקמומיות שנופלים בדעתו על

הצדיקים מחמת המחלוקת שביניהם הוא הכל מחמת שפגם בטיפי מוחו כי אם לא היה נפגם מוחו לא היה קשה לו עליהם כלל והמחלוקת היא רק בשבילו

ד. עצות הצדיקים האמיתיים ותלמידיהם הם בחינת תיקון הברית ולהפך עצות החולקים והמונעים המדברים חלקלקות להסית ולהדיח מנקודת האמת הם בחינת פגם הברית כי

העצות שמקבלים מהאדם הם בחינת טיפי השכל על כן מי שפגם בבריתו צריך לשמור עצמו מהעצות ההפוכות של החולקים על האמת כדי שלא יאבד עולמו כרגע חס ושלום.

ה.עיקר הניאוף תלוי בעיניים ומצוות ציצית היא שמירה לזה ועל ידי זה ניצולים מעצות רעות הנ"ל וזוכין לקבל עצות של צדיקי אמת על כן צריכין להזהר מאוד במצוות ציצית ולכן בשעת עטיפת הציצית הקדושים וברכתן שיזכה על ידי זה לשמירת הברית ולעצות טובות ואמיתיות ועל ידי זה יזכה לאמונה ולארץ ישראל ולקרב הגאולה ויזכה לתפילה ולעשות ניסים ומופתים בעולם ויזכה לפרנסה כי עיקר הפרנסה תלוי בשמירת הברית ועל ידי זה יזכה להבין בכל מקום שילמד ויתגלו לו כל החכמות כשלחן ערוך

ו.גאות וניאוף תלויים זה בזה וכששומר הברית וניצול מגאות זוכה לאור המאיר לו לתשובה.

ז.עיקר מרירות טרדות הפרנסה ויגיעתם הוא על ידי פגם הברית כי מי ששומר את בריתו אף על פי שעושה מלאכות ומשא ומתן הם בחינת מלאכת המשכן והם בבחינת לט אורות
אבל הפוגם בברית עניות רודפת אחריו וממשיך על עצמו עול הפרנסה ביגיעה ומרירות גדולה בבחינת לט מלקות רחמנא ליצלן.

ח.שמירת הברית יש בו שתי בחינות יש מי שזווגו בימי החול וגם זה נקרא שמירת הברית מאחר שזיווגו בהתר על פי התורה ובלבד שישמור עצמו מהעברה ר"ל וזה בחינת יחודא תתאה ועל ידי זה זוכין להשיג הלכה שבתורה בחינת רזין . אבל יש מי שזווגו משבת לשבת והיא בחינת יחודא עילאה ועל ידי זה משיג קבלה ורזין דרזין, אבל גם מי שזווגו רק משבת לשבת גם הוא צריך שמירה גדולה שיהיה זווגו בקדושה ויהיה נכלל בכלל שומרי הברית מכל שכן הקטנים שזיווגם גם בימי החול שבוודאי הם צריכין שמירה יתרה ביותר שלא יפגמו בבריתם ח"ו ועל ידי שמירת הברית בשתי הבחינות אלו על ידי זה כבוד השם בשלמות וזוכין לכל הבחינות הנ"ל עד שזוכין לבוא לתבונות התורה לעומקה.

ט. לדבר עם חברו במוסר ויראת שמיים, ולעוררו לתשובה הוא תיקון קרי.

י.תאוות ניאוף הוא רע הכולל של כל הרעות של כל השבעים אומות כלולין בו כי כל אומה ולשון יש לה אחיזה ברע מיוחד דהיינו איזו מידה רעה או תאוה רעה שהוא מיוחד לאותה אומה והם משוקעים באותה התאוה ושם אחיזתם אבל תאוות הניאוף הוא רע הכולל, שבאותה תאווה נתקבץ ונתאסף כל רע ורע של כל אומה ואומה שהם הרע של כל התאוות וכל אלו הרעות נבערים יחד ונעשית מהם מדורה וזהו תבערת המדורה שבוערת באדם לתאוות ניאוף אבל השם יתברך הבדילנו מן הגויים ורוממנו מכל הלשונות וצריכים אנחנו להיות פרושים מכל רעותיהם דהיינו מכל התאוות שאינם שייכים לנו כלל ובפרט מתאוות ניאוף שהיא הרע הכולל של כל האומות כנ"ל כי זה עיקר ההבדל וההפרש שיש ביננו לבין הגויים מה שאנו פרושים עצמנו מניאוף כי זה עיקר קדושת ישראל כי יש כח באדם להסיח דעתו מתאווה זאת ולשברה וזה עיקר קדושתנו כנ"ל.

יא.עיקר הכנעת ושבירת כל התאוות ובפרט תאוות ניאוף שזה העיקר שצריך לשבור העיקר הוא על ידי שלמות לשון הקודש דהיינו על ידי רבוי הדבורים הקדושים שהם תורה ותפילה ושיחה בינו לבין קונו ואף על פי שמשיח ומדבר בינו לבין קונו בלשון אשכנז שמדברים בה במדינתנו הוא גם כן בכלל לשון הקודש כי אדרבה בינו לבין קונו צריך דווקא לדבר בלשון שמדברים בה רק העיקר שישמור את הלשון לקדש אותה בדיבורים קדושים שזהו בחינת שלמות לשון הקודש ולשמור את הלשון שלא לדבר דיבורים רעים שהם פוגמין את לשון הקודש ועל ידי קדושת הדיבור כנ"ל מכניעים רע הכולל כנ"ל.

יב.תיקון הברית ושלמות לשון הקודש הם תלויים זה בזה כפי מה שמרבין לדבר דיבורים קדושים שהם בחינת לשון הקודש כמו כן זוכין לתיקון הברית וכפי תיקון הברית כן זוכין לשלמות לשון הקודש וכן להפך לעניין הפגם חס ושלום

יג.תאוות ניאוף שהוא רע הכולל הוא בחינת נחש שפיתה לחוה והטיל בה זוהמה שהיא רוח סערה רוח שטות אשת כסילות והוא הולך ומפתה את רוח הקודש שהוא לשון הקודש שהיא בחינת שמירת הברית ומטיל בה זוהמה וזה בחינת לפתח חטאת רובץ שהנחש החטאת הזה רובץ לינוק ממנו על ידי פגם הברית כי היצר הרע להחטיא את האדם הוא בתאווה הזאת.