היום הגעתי למסקנה שזה שאני לא נופל כבר 42 יום זה לא בזכות התוכנית, אלא בחובת הפגמי אופי שלי.

למה אני מתכוון.
פגם האופי העיקרי שלי, שמנחה אותי המון בחיים, הוא זה שאני תמיד צריך להראות שאני האדם השלם, שאין לי נפילות, שאין לי חולשות.
אני כמעט בחיים לא מודה בחולשות. אצלי זה סדין אדום. בחיים אישתי לא תשמע ממני משפט כמו "היום אין לי כוח להתפלל" וכד'.
זה גם מה שמפחיד אותי מאוד ביום שאני יצטרך לספר לאישתי את האמת.
פתאום אני יצטרך לספר לה שיש לי חולשה ואני לא מצליח להתאפק ולא לאונן.
יש לי חולשה לסוכריות.
יש לי חולשה לשכירת רכבים ונהיגה בפראות שלא בידיעתה.
יש לי חולשה שאני לא מתפלל, לא מברך, חלש מאוד בדת.
יש לי חולשה לאתרי פורנו וכו'.
פתאום אני יאלץ לספר לה שלא בא לי ללמוד וכו'.

אני בן אדם בלי חולשות. תמיד אני הכי חזק, הכי חכם, הכי ישר, הכי טוב וכו'. ואם מישהו חושב עלי משהו טוב אני יעשה הכל בשביל להוכיח לו שמה שהוא חושב זה נכון. כמובן שזה מוסיף לי לחץ על לחץ וכו.

אבל פתאום שמתי לב שמה שאני לא נופל זה גם בגלל החולשה הזאת. אני צריך בשיתוף היומי להראות שאני מתקדם, להראות שאני מצליח, להראות שאני לא כמו כולם פה, יום אחד מצליחים ויום אחד נופלים., אני סמל ההצללחה.

וזה קונפליקט מסוכן מאוד, מצד אחד מעולה, מה זה  משנה למה אני נשאר נקי, העיקר אני נקי. מצד שני פתאום אני מרגיש את הפחדים הישנים שלי חוזרים. פתאום אני מרגיש חוסר מצב רוח. פתאום אני מרגיש שאני חייב לברוח, וכל הדברים האלה שואבים אותי שוב למצב של נפילה.

אוי לי מיוצרי, ואוי לי מיצרי.

לא התמדתי בשיטת 12 הצעדים, אלא בשיטת 12 הגמדים.

ומה עכשיו?? להפסיק? חלילה. אני יכול ליפול. להמשיך? אני כבר עומד להתפוצץ.
מה עושים?

תודה שקראתם
יעקב

יעקב!
אני יכול רק לשתף מה שקורה איתי...
שמתי לב שאני מחשבן יותר מידי חשבונות, כאן התגאיתי, כאן נפלתי, זה קרה בגלל זה וזה לא קרה בגלל זה.
אני יותר מידי נמצא בעיניינים.
יוצא שאני עובד את עצמי, לא עושה דברים כי פשוט צריך אלא חייב להכניס את הראש עם כל מיני חשבונות.

קשה לי לפעמים לעשות דברים כי אני יודע שצריך להתמיד כך וכך או שאמורה להיות נפילה כזו וכזו (תחזית מזג האויר לשירותך...)

יום אחד בתפילת ערבית התפללתי ונתקעתי בשומע תפילה כשביקשתי הכנעה.
נזכרתי שהאשה היא המראה של הבעל. אז חשבתי איזו הכנעה בדיוק אני רוצה מאשתי.
אני לא רוצה שהיא תבוא לי עם כל מיני הסברים ותכנונים ותחזיות.
ביקשתי קפה (סתם דוגמא, במצב שלי אני לא מבקש כלום מאף אחד...) אני רוצה קפה. ככה פשוט.
בד"כ אני עובר נושא ומבקש עוד דברים אבל יצא שחזרתי עוד פעם על הבקשה ועוד פעם והבנתי שלהכנע לה' פירושו לעשות רצונו.
הכי פשוט.
אני יודע שאני לא "מחדש" הרבה. כל אחד יודע את זה אבל מה שהבנתי זה שאני צריך להסתכל רק על עכשיו ולעשות עכשיו מה שצריך לעשות
לא לחשבן כלום ולא לתכנון כלום.
קיבלתי אחלה משל כדי להבין את הכוונה.
נכון, הבקשה הזו לא אמיתית, היא כולה אינטרס אחד גדול.
אני לא מושלם.בלעתי את הסטירה הזו בשקט.

מה שהיה לא מעניין, זה כבר ארוז ונמצא בטיפול.
כל מחשבה על המסביב גורמת לי בסה"כ לא לעשות עכשיו את מה שצריך.
זה כל הסיפור.
לא אגיד שאני עושה כל רגע את מה שצריך לעשות ושאני בכלל זוכר את כל ה"שיטה" הזו.
אבל חסדי ה' שה"איפוס" הזה, לזרוק את כל התוספות האלו הצידה ולעצור ולחשוב: "מה ה' רוצה שאני יעשה עכשיו"
האיפוס הזה קורה מידי פעם...
זה בעצמו מתנה מה', לא תכננתי את זה, קיבלתי את התובנה הזו כך פתאום.

בורג קטן שלא עושה כלום חוץ מלשמור על קשר הדוק עם האום שלו.
לפעמים זה כל מה שצריך לעשות.

תן חיוך. ככה כי צריך, כי ה' רוצה.
עכשיו אם אני זוכה לעשות דברים בצורה הזו אז אני באמת מתמלא כי אני לא מתערב, זה מה שהיה חסר לי כל הזמן.

שיהיה המון המון בהצלחה!
בינתיים כאן אני אוחז, אבל תמיד יש הפתעות
ברוך ה'

חולשה יותר גדולה שלך היא אולי (סלח לי, אתה יודע שאני אוהב אותך...): זה שאתה לא מקבל את עצמך כפגום אופי, לא מקבל את זה שאתה בריא מתוך מחלה...
הספונסר שלי אומר לי על כאלה דברים שצריך ללמוד לקבל את עצמי. לא בעיני אחרים, אלא בעיניי שלי עצמי. להבין שאני בכלל לא מושלם, ולהיות שלם עם זה.

לא התכוונתי להחליש אותך ח"ו עוד יותר,
רק להזכיר לך שאתה בכלל סקסוהוליסט, ואני לא מחדש לך את זה.
הכול מתחיל מנקיון, ולא משנה מאיזו סיבה.
הסיבות ישתנו עם הזמן ועם ההחלמה.

מקווה לטוב בשבילך,
ושתקבל את עצמך כבר...
אתה איש טוב!

תודה אחים שלי
עכשיו אני קצת יותר רגוע
יעקב

התכנית שלנו היא פרדוקסלית מאד...
אני גם חשבתי כך במשך יותר מחצי שנה... אבל נפלתי בסוף... זה מאד כאב... בעיקר לאגו שלי...
אח יקר, ברוך הבא למין האנושי, לפני שהגעתי לתכנית חשבתי בדיוק כמוך! אני עד עכשיו זוכר את עצמי משוטט בשעות הערב עם הרכב, ותוך כדי שוטטות אני פוגש חבר ותיק מהתכנית, וכבדרך אגב אני מספר לו שהסיבה שאני משוטט זה כי אני לא מתפלל מעריב, אבל אשתי לא יודעת מיזה, אז אני חייב לצאת מהבית לחצי שעה לפחות, שלפעמים היתה מתארכת לה לכמה שעות.....
החבר ההוא אמר לי שאני חייב להיות כנה עם אשתי ולומר לה שאני לא מתפלל!!
לא האמנתי למשמע אזני!!! שאני?? יגיד לאשתי שאני לא מתפלל??? הוא דיבר איתי על כנות ואני חשבתי שעדיף להתאבד ולא לספר לה מהו פרצופו האמיתי של בעלה...
עד ש.... הגיע היום ההוא, לפני כ 7 חדשים, אותו ערב עצוב ושמח, שבו גוללתי בפניה את עברי לפרטי פרטים....
אני מודה, עברה עלינו תקופה מאד קשה, אבל היום, אין מאושר ממני!! היא יודעת שאני לא מתפלל ערבית, ואני לא צריך לשוטט בגלל זה! הייתי בטוח שהיא תזלזל בי, אבל דבר מוזר מאד קרה.... היא רק מעריכה אותי יותר...
תכנית פרדוקסלית כבר אמרנו???
היום, אני יודע להודות בפגמי האופי שלי, אני לא מתבייש בזה שאני רוצה "לשבת ליד החלון" כמו ילד קטן, לרצות שכולם יתיחסו אלי, לרצות להיות הכי חכם והכי עשיר מכולם, גם מהשכן שלי עם הרכב המפואר שאני נורא מקנא בו.... ובו זמנית גם להיות גדול הדור שכולם ידברו עליו גדולות ונצורות.
זהו, זה אני, אני מודה, יש לי שלל פגמי אופי ובראשם אגו ואנוכיות! אני רק מתחנן כל יום לאבא שאוהב, הסר מעלי את הפגמים שלי כדי שאוכל להיות כלי לשרת אותך, אבא.

למדתי שיש דרכים שגם הענווה היא יצר הרע...

שאדם אומר לעצמו: אני שקרן, אני מתפלל בכוונה רק כי מסתכלים עלי...
אני משחק אותה צדיק, כי אני בפוזה של צדיק...

אבל באמת באמת - מי אתה? צדיק או רשע?

באמת באמת אתה רוצה להיות טוב!

זה שאתה לא מצליח תמיד - זה לא אתה באמת!

אתה רוצה באמת לצאת מהגיהנום ולחיות נכון ולהכנע לה' ולא לתאווה!

אז עכשיו בגלל סיבות חיצוניות מתגלה הפנימיות שלך, אבל זה לא הסיבות החיצוניות, זו הפנימיות שלך!

ידוע מה שהרמב"ם מסביר שמי שנדר להביא קרבן ולא מסכים עכשיו להביא - "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". ולכאורה זה לא ברור - הרי צריך שיביא את הקרבן מרצונו, וברור שהוא לא רוצה להביא את הקרבן. מה מועיל שאנו יוצרים על ידי כפיה מצב שבפה הוא אומר שהוא רוצה, כשבלב הוא לא רוצה?
מסביר הרמב"ם: באמת הוא רוצה. הרי הוא יהודי, יש לו נשמה. לא סתם הוא נדר. רק שיש לו הפרעות חיצוניות, מצוקה כספית וכו'. אבל באמת באמת הוא רוצה. הכפיה מקלפת את החיצוניות.

גם פה: יש המון דברים חיצוניים - טבלה, מספר ימים, רצון להצליח וכו'. אבל באמת לא זה מה שיוצר לנו את הרצון להצליח. הרצון הוא אמיתי. מעומק הנשמה שלנו. ברוך ה' ששלח לנו את העזרים החיצוניים שיוכלו לעזור לנו להתגבר על המניעות המזויפות.

אז אם עוד פעם היצר הרע ילחש לך שזה לא אמיתי - תגיד לו: ואתה אמיתי אתה? אתה רוצה פשוט לייאש אותי. אבל אני באמת רוצה! ואבא הטוב יעזור לי להצליח!

(לא שולל שצריך לטפל באמת בפגמי האופי שלנו, אבל צריך פרופורציות... קודם כל אנחנו טובים! לא כל המעשים שלנו נובעים מאגו ומאינטרסים).

בשביל זה אני מגיע לקבוצות חיות. אני רוצה לראות אנשים כמוני, עם פגמי אופי מכל הסוגי. כאלו שחושבים שהם מושלמים וזה הפגם אופי, או כאלו שהפגם אופי זה שהם חושבים שיש להם פגם אופי בכך שהם חושבים שהם מושלמים (וכן הלאה).

אני רוצה להסתכל לאנשים בלבן של העין ולראות שאף אחד לא מושלם. כולנו חולים, לכולנו יש פגמי אופי, ואנחנו כאן כדי לשתף בכנות ובפגיעות. ככה אני נותן מקום לאלוהים להיכנס ולעבוד עבורי.

תודה יעקב, או אה, החזרת אותי תשע שנים לאחור, אזהרה, אני הולך לכתוב ארוך  -  הגעתי למטפל שסבר שלאונן זה חיובי, השאול שממנו הגעתי היה כל כך נורא שהוא הורה לי להמשיך 'לחפון'... התנאי היה שזה לא יהפוך לאובססיה, וכדי שלא אתפרע התחייבתי לדווח על כל 'חופניה'... הרב שלי אמר לי לעשות בדיוק את מה שהוא אומר, שנה וחצי חפנתי, פעם פעמיים בשבוע, בהיתר מטפל ורב.

כשהתקדמתי עם החיים הרוחניים שלי, כשחשתי שאין לי צורך יותר לחפון, אמרתי לו את זה, הוא טען שזה אגו. אתה רוצה להיות קדוש מעונה... החלטתי להפסיק, ביום ה 88 הוא צעק עלי שאם אני ממשיך כך אמוטט את כל ההחלמה שלי, והוא יזרוק אותי, לך תאונן. אוננתי. הוא שבר לי את הלב.

זה היה היום בו ידעתי שנגמרה 'העיסקה' ביננו, לא ביום, בגלל תלות לא פשוטה לקח לי חמישה חודשים להיפרד ממנו. 'האגו' הזה הוא שהביא אותי ל SA ומיום כה' אב התשס"ה אני בחסדו יתברך של אבאשלי נקי, נזכרתי בסיפור הזה בגלל מה שכתבת, הוא שלח אותי 'לטפל' באגו שלי - לאונן....

אני מכיר את ההרגשה הזו, יש לכולנו פגמי אופי, אבל בתחילת הדרך כל מה שעוזר לי להשאר נקי מהאובססיה טוב. פגמי האופי יגיע זמנם. אדגיש שאם הם חמורים באובססיביותם דינם כאובססיה הראשית.

יש מושג בתוכנית שנקרא - 'הצלחת העליונה' - כל מי שניקה כיור מלא בסירים וצלחות הזקוקים לשטיפה יודע שאינו יכול לשלוף ממעקי הכיור צלחת ולשטופה מבלי להסתכן בשיברת כל מה שנמצא מעליה...

תתחיל מלעמלה, זה מה שאמרו לי, תהיה נקי. ויהי מה. תן לזמן זמן, זהו תהליך. יהיה לך מספיק זמן כדי להתמקד בפגמי האופי.

לסיום, כדאי לנקוט בגישה של עשיית דברים חיוביים (הספר הלבן עמ' 97) רק לא לפעול על התאווה לא תופס, בשלב כלשהו התאווה תנשוך. חזק.

בהחלמה.

אסירותודה
בסוף זה לא היה כזה ארוך
כנראה שה9 שנים קצת השכיחו ממך את רגש האבדון הזה
אשריך.
אני עדיין שם, אבל אחרי שפרקתי את זה ממני נרגעתי.
פרקתי בשביל לפרוק. עכשיו טוב לי.

ותודה לכל החברים
אוהב באמת
יעקב

אתה צודק, קרה מה שקורה לי לא מעט פעמים - נכנסה שיחת טלפון, השארתי את התגובה לא עשויה עד הסוף וכשחזרתי כבר יצאתי מהפוקוס, לא שכחתי את התחושהף לא ניתן לשכוח אותה. כן שכחתי שכתבתי שזה הולך להיות ארוך...

אפרסם על כך בל"נ פוסט בנפרד.

נ.ב.
מעניין שדווקא את זה לקחת ממה שכתבתי.

אסירותודה
קיבלתי את הנזיפה, זה הגיע לי.
אני אגואיסט
סליחה
יעקב

יעקב אחי היקר, אולי חשת נזוף... אני לא נזפתי בך ולא התכוונתי לכך, אין שום אדם שיכול לנזוף בך. אתה בן של אבאל'ה. כן היה לי משונה שדווקא את המילים הללו לקחת מהפוסט, מה גם שאני שכחתי שכתבתי אותם... מהנסיון שלי למדתי, שכנראה ציפית לפוסט ארוך ומשלא ראית...

נכון?

האמת שגם אני ציפיתי לפוסט ארוך יותר. רציתי לכתוב לך, אבל הקדימו אותי. המניע שלי אולי היה שלילי? רציתי לצייץ? אבל באמת שהכנסת אותנו לכוננות, היו לי ציפיות... הנה מגיע פוסט מחלים. קוסמות. נקרא את הדברים הארוכים ונהיה בריאים. כשזה לא קרה, התאכזבתי. רציתי עוד מהתרופה. תרופה טעימה.
לא בא לנפח אותך, אבל כשאתה כותב - "תודה יעקב, או אה, החזרת אותי תשע שנים לאחור, אזהרה, אני הולך לכתוב ארוך  -  "... זה בשבילי כמו שכתוב בסידור "כאן צריך לכוון"...
אז בבקשה תעדכן כשהאריכות נכתבה. תודה על הכל.

האמת היא שלא כאב לי שהפוסט קצר
כתבתי את זה ברוח טובה
דווקא קראתי אותו בעיון רב
אני אגואיסט בזה שאני מתלוצץ כשאתה מחכה למשוב חיובי
ועל זה התנצלתי
יעקב

עשיתם לי טוב על הלב, לא יודע איך, איזה גלגל שיניים הסתובב, אבל עכשיו יותר טוב.