הייתי מקודם עם אשתי במכון כושר.
זאת הפעם השביעית שלנו שם ובדרך כלל לא הייתה לי בעיה. (אני גם מקפיד ללכת רק עם אשתי ביחד כי לבד אין לי סיכוי שלא להתבלבל...)

בכל אופן היום לצערי פה ושם הסתכלתי ואפילו השהתי את מבטי על דמויות לכמה רגעים. זה היה אמנם לכמה רגעים אבל הרחתי מעט את ריח העבירה...

אני כותב זאת כדי לשתף זאת עמכם ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שאני אדם חולה וכזה דבר יכול לגרום לי לאיבוד שליטה לתקופה ארוכה יותר מכמה רגעים...

אני חסר אונים.

לא יודע מה איתך אבל אני חסר אונים מול מכון כושר. נקודה.

בבנין הישן שגרתי בו היה מכון כושר בכניסה והייתי משתגע כל פעם.

בדיוק אתמול קניתי לאשתי מכשיר ריצה חדש ועל האריזה היו תמונות של בחורה עושה כושר. זה הספיק לי כדי להזכיר לי כמה אני חסר אונים מול זה. אני יודע שאם אני הולך לחדר כושר שיש בו נשים - אני לא יכול להגיע לשם בלי להשתמש בתאווה. אצלי זה לא שייך.

כמה שזה נשמע מוזר עד לפני שהתחלתי את תהליך ההחלמה לא העזתי ללכת למכון כושר כי ידעתי כי זה היה ברור לי שאני הולך לשם אך ורק לממש את תאוותי. ומשום מה חשבתי שאת הגבול הזה אני לא עובר...

כיום אמנם אני עדיין "מחלים טרי "אבל לאחר שהתייעצתי עם הספונסר החלטתי להתחיל ללכת לשם ביחד עם אשתי.

אם אחוש שאני מאבד את עצמי, אפסיק ללכת. אבל אני מקוה שלא אגיע לכך כי זה מאוד חשוב לי מבחינה בריאותית. ואגב, זה גם עוזר לי להתמודד עם כל התהליכים הנפשיים שעוברים עלי בהחלמה.

ב"ה נקי כל יום רק להיום מהחמישי בנובמבר.

אין ספק שלפי הנכתב בספר הגדול אין לנו בעיה ללכת לכל מקום שיש בו תאווה כל זמן שאנחנו שומרים על שני התנאים הפשוטים שכתובים שם (עיין בפרק "עבודה עם אחרים").

אמרתי שבמצב שלי - אין לי ספק שבמקום כזה אחפש תאווה. לכן אני לא יילך לחדר כושר.

אני לא מטיל ספק בחשיבות של ספורט (אני רץ שלוש פעמים בשבוע 4-5 קילומטר), אבל יש דברים שלא אעשה גם במחיר הבריאות שלי.