שנים רבות מאד, כמעט מיום הקמתה של מדינתי הקטנה. התחיל לו סטטוס קוו בעייתי. מאז שאני זוכר את עצמי לא שיתפתי אף אדם בקשיים שעברו עלי. זה היה בכל תחום כמעט, אפילו בדברים פשוטים שכל ילד משתף את הוריו. אני זוכר למשל שפעם בתור ילד סבלתי מכאבי ראש שגרמו לי לבכות. כשאימא שלי שאלה אותי למה אני בוכה, אמרתי לה ששכחתי לברך ברכת המזון!!! פשוט לא רציתי שאחרים יידעו מה עובר עלי.

עם השנים גדלתי, ואתי גדלו גם הבעיות. המשכתי לשאת אותם בשקט ובדומיה. האיזון של הנשיאה בנטל הבעיות, הלך והחריף עם ההיחשפות לתאווה. מטבע הדברים תחום זה העיק עלי בצורה לא מידתית וגרם לי לסבל רב עם ההתמודדות. אני קורא ושומע מדי פעם חברים המשתפים על היסטוריית המחלה שלהם. כמעט כולם אומרים שפעם או יותר מכך ניסו לדבר על כך עם מישהו. להתייעץ, או משהו דומה. אצלי אף פעם לא הייתה אפילו מחשבה על כך.

ההתמכרות נותנת תחושה של שותפות בנשיאה בנטל, אבל בפועל המטרה שלה שונה לחלוטין. מדיבורים על שוויון בנטל היא לוקחת את האדם למחוזות שהוא כלל לא התכוון להגיע אליהם. בסופו של תהליך הופכת היא לנטל המרכזי על האדם, ומוצצת את לשד נפשו.

ביום הראשון שהגעתי לאתר שמור עיניך קרה משהו מדהים. לפתע, לראשונה מאז שהכרתי את עצמי. התחלתי לשתף אחרים במה שעובר עלי. התחושה של שיתוף אחרים הורידה מעלי משא כבד אשר נשאתי שנים רבות. פתאום הרגשתי תחושת שותפות בנשיאה בעול. השיתוף הוריד את הצורך ב"עזרה" הצמודה של התאווה בנשיאה.

מסתבר שלכל מי שחשב להתייאש מהמצב, יש עתיד עדיין. יש תקווה לשיתוף ולשוויון בנטל. לא צריך בשביל זה מהפך פוליטי. גם לא גיוס בכפיה. פשוט להתחיל לשתף...

וכמובן, שום מילה על פוליטיקה. .

אבל נראה לי שלא מספיק שיש לנו שותף בנטל,
אנחנו גם צריכים למגר את השותפה הישנה- התאווה.
אבל אין אפס
הרעיון יפה ביותר,
ואקטואלי מתמיד.

וכמובן, שום מילה על פוליטיקה.

תודה אדם...
יעקב

אחד מיסודות התרבות המערבית הוא "עצמאות, תחרות וכוח-רצון"

היסוד הזה פגם ביסוד שלנו -

הבוקר קראתי מאמר של פסיכולגית המטפלת בשיטת  12 הצעדים שטוענת שהמכנה המשותף של כל המכורים שהיא מכירה זה אמביציה, אינטליגנציה גבוהה וצורך לשלוט באירועים.

הצורך הכפייתי בשליטה עצמית - מתפרץ בחדרי חדרים בכל הכוח.

נתן היקר זיהה בכתיבה שלי מהקוצעות אובססיבית - והוא צדק- כל החיים שלי אני נלחם בדם ויזע לשמר את המהוקצעות הזו. זה מתנקם בי שוב ושוב.

היום אני צריך לומר לעצמי כל פעם מחדש let go . זה קשה .

מה שאני שם לב לאחרונה, שדווקא היכולת שלך לדבר בנינוחות עם אנשים אחרים על פגמי אופי שלך וקשיים משדר המון בטחון עצמי! אנשים מתחברים לזה הרבה יותר טוב מאשר לשליטה האבססיבית שמרתיעה וגורמת לאנשים הרגשה מרוחקת.

let go!

תן לטאטע לנהל את זה

יותר נראה לי "את החושך לא מגרשים! אבל צריך להתמקד באור"

האור שלי זה תוכנית 12 הצעדים, ובזה אני מתמקד.
זה גם מה שחוסך ממני מטענים שליליים מעל גבי

יעקב

תודה לך יעקב על חידוד הנושא.
אדם,
אכן אני מזהה את האובססיות בהחלמה. עד כדי שחשבתי לעצמי שאני עדיין במחלה. מי יודע אם המניע לשמוע לעצת הספונסר הוא בריא או חולה?
מהוקצעות. זה התחום שלי. תמיד הייתי סמל למהוקצעות. הייתי כל כך טוב בזה עד שזה כבר הסריח מרוב אסתטיקה. פרח מדי מדויק, הוא בטח מלאכותי.
האסימון האחרון שלי בנושא, הוא הפוסט באתי לגני. (גם עוד פליטה מהוקצעת)
הבנתי שהמחלה קיימת, האובססיה עדין מנהלת אותי. יחד עם זאת אני חי נושם, חש היטיב את הזיוף שבמוחצנות. אולי ממשיך להיות דוגמן, אבל לאט לאט מתחיל לזלזל בזה. בבחינת ליצנותא דעבודה זרה. אני בז לצביעות שבתוכי, אני מתבייש בגישה השיווקית של חיי. מקבל את זה שזה שם, אבל אין יותר רספקט לקקטוס.
כל יום שעובר הכבוד של האמת תופס יותר מקום בנפשי משקר החן והבל היופי. לא אסגור את הדלת על העבר, אך לא אכבד אותו, להפך, ארחם עליו.
שוב תודה על הדברים הנפלאים.

רבונו של עולם, על מה אתה מדבר?!

אובססיה בהחלמה, זאת הבעיה שלי? נו, באמת. אדם חולה במחלה סופנית ובסוף נותנים לו כדור שיציל אותו, אבל הוא מתמרמר כי הוא צריך לקחת אותו כל יום. באמת איום ונורא. הוא מעדיף למות מאשר להיות "אובסיסי לכדור". זה הרי לא יעלה על הדעת.

ועוד והוא העיקר: ממה שאני למדתי בזמן הקצר שלי בתכנית, כל אובססיה ולא משנה איזה ואל מה היא, מסוכנת לי והיא מחוץ לתחום. זאת בדיוק הסיבה בגללה אני עושה הפוך ממה שאני רוצה לעשות - גם כאשר זה בתוך התכנית. זה בדיוק ההיפך מאובססיה.

לא יהיה לי שחרור מהתאווה כל זמן שאמשיך לתת לאובססיות להתקיים בחלקים אחרים של חיי. נקודה.

האובססיה היא תוצר של צורך בשליטה על משהוא מסוים. האובססיה נובעת מכשלון לשלוט באופן אמיתי על מהלך חיי. האובססיה נותנת לי פינה שבה כביכול אני באשליה של שליטה.

למה נכשלתי בשליטה על מהלך חיי ? בגלל פגמים באישיות שלי...ניסתי להדחיק ולהתעלם מהפגמים הללו - וכל פעם שנכשלתי - הפכתי מתוסכל. סרבתי לקבל את העובדה שאני לא שולט על הכל ובעיקר לא שולט על העצמי בגלל הפגמים שלי.

ההחלמה נותנת לגיטימציה לפגמים באישיות שלנו.
כן כן לגיטימציה! הפגמים שאותם הדחקתי ומהם התעלמתי במשך שנים, היום אני יכול לספר אותם בריש גלי.
פשוט: יש לי פגמים ואני צריך לעבוד עליהם.

ולכן, ההחלמה משחררת מהצורך להתעלם מהפגמים ,ומהאשליה של שליטה על החיים שלי למרות שהפגמים לא נותנים לי שליטה.
אז בסה"כ ההחלמה משחררת אותנו מהאובססיה.

ברור שאדם שסובל מאובססיה ינטה לכיוון אובססיביות בהחלמה- אבל רק ההחלמה תתן לו את החופש מהאובססיה. הוא פשוט ילמד לקבל את עצמו על שלל פגמיו.

אובססיה זה רע. אובססיה בהחלמה- אלו הם רק פרפורי הגסיסה של האובססיה.

סליחה אבל אני חולק על זה מכל וכל.

כל אובססיה, שוב: כל אובססיה - היא גרועה מאוד. גם אובססיה לתכנית היא גרועה ואם מישהו אובססיבי לתכנית - הוא לא יחזיק מעמד גם מול האובססיה לתאווה.

אני לא עושה פעולות הפוכות באופן אובססיבי אלא בדיוק הפוך.

לפי ויקימילון, אובססיה היא: מחשבה החוזרת על עצמה ללא שליטה ולעיתים גורמת לביצוע פעולות בכפייתיות.

כאשר אני עושה פעולה הפוכה או הולך לקבוצה זה לא נעשה ללא שליטה ולא גורם לי לבצע פעולות בכפייתיות. ממש ממש לא.

ברור שגם אם זה היה כך - זה עדיף על פני אובססיה מול התאווה, אבל זה פשוט לא נכון. בתאווה אני אובססיבי וכפייתי, דהיינו שאני חוזר על הפעולות שוב ושוב ללא שליטה וזה גורם לי לביצוע פעולות בכפייה, דהיינו שאני לא רוצה לעשות את הפעולות אבל אני כפוי לבצע אותם. בהחלמה השתחררתי. אני מחליט ללכת לקבוצה ולעשות פעולות הפוכות ולשתף וכן הלאה. אין לי כאן חוסר שליטה ואין לי כאן שום כפייתיות.

(לעתים בתחילת ההחלמה ישנה החלפה של התמכרות בהתמכרות, אבל זאת תופעה חולפת כפי שניתן לראות מכך שהחברים הוותיקים עוזבים את הפורום אחרי תקופה ואז הם שבים בלי כפייתיות בכלל).

אדם יסודו, כל הכבוד על האומץ!

ניסחת את זה מדהים, ואני חושב שבאמת יש כאן נקודה למחשבה.
זה לא כל כך פשוט לשלוף אוטומטית לכל בחור שלא מצליח שלא לאונן: "אתה לא מתגבר- אתה מכור! מה אכפת לך? מה יש לך להפסיד? צעד!".

מישהו היה צריך בסוף לקום ולומר את זה...

תודה.

מה יתן לך ומה יוסיף לך האומץ הזה?

בענין האומץ, אתה צודק מאה אחוז...

אני רק התכוונתי לומר שמכיון שיש לתכנית גם חסרונות, יש מקום לחשוב פעמיים אם כדאי להציע אותה גם למי שלא חייב להשתמש בה. יש תחושה (לא רק לי) שהיד כאן קצת קלה על ההדק בענין הזה.

אני לא חושב שהשיח האגרסיבי בא לבטל את הדברים האחרים,
אני חושב שהשיח הארגרסיבי הוא בדימוי זה, שבבית החלמה למעשנים, לא נכנסים עם סגריה.
אנחנו שנמצאים בשלבים של החלמה, וכל אחד בא עם המשקעים שלו וכו', לא תמיד נכון לערבב לנו את הראש עם עוד כל מיני רעיונות ותוכניות.
את השיח של יתרון\חסרון עדיף לשמור מחוץ לתוכנית.
ככה בכל אופן אני מרגיש בקשר לעצמי.

בתקוה להבנה
יעקב

;D

ידידיי היקרים,

אנחנו לא עוסקים כאן בפילוסופיות. אנחנו עוסקים כאן בחיים ומוות. מי שיש לו את הפריוליגיה לשבת באקדמיה ולדון בתכנית הצעדים האם זה אובססיה או לא ממש או כת או קבוצה או חצר או מה בדיוק - שיהנה מכך. לי את את הפריויליגיה הזאת, ולא מעניין אותי כל הדיונים הפילוסופיים הטיפשיים האלו.

אני לא מעוניין למות. נקודה. אז כל הסיפורים של "זה אובססיה אבל עדיף מאשר האובססיה למין" לא עושים עליי רושם. לך תספר לאדם שעובר כימותרפיה שבעצם הרופא שלו מרעיל אותו. אם אתה מוצלח - הוא ישתכנע, ומרוב טוב לב ודאגה עבורו - הוא יפסיק את הטיפולים. ממש סיפור של הצלחה.

סוד, סליחה אם הכעסתי אותך.

מוטי, אני שמח אם שימחתי אותך.

לא צריך לכעוס. גם לא לשמוח.

אני מסכים מאוד שלא כדאי למות, רק אמרתי שיש כאלו שלא ימותו גם אם לא ישתתפו בתכנית, ובנוגע אליהם יש בהחלט משמעות לשאלה הזו. וכן, גם הם מסתובבים כאן. לא רק אתם.

זהו. לא אוסיף להטריד עוד בנושא הזה.