שלום
צורם לי השיח לאחרונה
במחילה מכל המצ'ואים, לא מתאים לי הגבריות המוחצנת הזו,
כן מתאים , לא מתאים, זה לא האישו כאן,
זה דוחה,
וכן, אני יודע שהמחלה הזו מסריחה,
אבל להשפריץ אותה בפומבי זה דוחה,
ואם הייתי חבר חדש הייתי נרתע ועוזב,
אנחנו מנסים לפתח חיים רוחניים,
רגישות זה האלף בית,
וגם אם צריך לנער מישהו, בבקשה,
אבל בואו לא נהפוך את השיח לוואלגרי,
אל תסכימו איתי ,
אבל דמיינו את עצמכם נכנסים לפורום היום פעם ראשונה,
בחיפוש נואש לפתרון ,
האם הייתם נשארים?
אני לא!
כנראה,
בואו נתבגר,
ונשאר נקיים ומפוכחים
גם היום
מוטי

מוטי יקירי, אני מסכים וחולק עליך בו זמנית.

אני חושב שבפירוש יש מקום לשיח מקומם בזמנים מסויימים, ולא תמיד חייבים להיות פוליטיקלי קורקט. בבית חולים יש דברים לא נעימים, נכון, זה לא כיף להיות חולה.

יחד עם זה, אני מסכים שלא צריך להפוך את כל השיח לכזה שבאופן מוצהר לא מתחשב בכלום. יש מקום למחשבה מתי נכון לכתוב דברים בוטים ואפילו לא נעימים ומתי עדיף לשמור על שיח "יפה" שמתאים גם לאלו שחולים במחלה מגעילה אבל מנגבים ידיים אחר כך.

מוטי יקירי,

אני מתאר לעצמי היה כאן איזשהו פוסט שהקפיץ את הפוסט הנוכחי.
אין לי מושג באיזה פוסט מדובר ובדר"כ הייתי מסכים איתך שעלינו להיות עדינים בניסוחים, אך לפעמים אין ברירה.

באהבה רבה

שמואל

מוטי יקר, רגישותך מובנת. גם לי השימוש בשורש ש.ת.ן. על שלל הטיותיו צרם. שאל את עצמי למה, הרי לא תמיד זה כך, לא בכל תגובה חשתי את הצרמוניה. הפכתי בסוגיה הזו מעט, מסקנתי היא ששוב, האמת הצרופה שנכתבה על ידי בעלי הנסיון בספר הלבן - "מהותו של השיתוף היעיל" (עמ' 53) הוכחה כנכונה.

לא אביא את הכל הנה, המבקש מוזמן לקרוא בעצמו, כן אכתוב את התמצית - המטרה היא לחשוף את הגישות החולות ואת המעללים החולניים שלנו לעיני אלוקים ואחרים כדי לחסל אותם. כשהשיתוף נעשה מתוך גישה שכזו, הוא הופך לחוויה משחררת ומחיה נפשות.

אין לי בעיה עם הביטוי, הפוך, אני מכיר את המשפט הזה מ AA שנים, אבל כשמתחילים ללוש את המילים הללו בלי לצקת את התוכן המצוטט לעיל, לא כדי לחסל את הפגמים, כשהמטרה היא אפילו רק 'קתרזיס', מחטיאים את המטרה, והתחושות לא נוחות.

אציע שישאל עצמו כל חבר - האם אנו עומדים מאחרי מה שאנו כותבים, או שמא... 

אתמול פגשתי חבר טוב לאחר זמן רב שלא נפגשנו. הוא זכר את יום ההולדת שלי. אמרנו בכנות, שכחתי את שלך!
אני עסוק בהחלמה שלי בנושא הזה - כנות. הייתי ישיר, דוגרי, בפרצוף, כנה, לא עיגלתי פינות. לא ניסיתי לרמות ותוך כדי שיחה באופן דיפלומטי לכסות על המחדל.
פשוט הודיתי לו. שכחתי את שלך. הסיפור לא כזה מרתק, אבל הסוף היה לא נעים. הוא נפגע קצת ממני. שאל אותי, מילא שכחת, למה אתה מצהיר על זה? למה נוח לך עם זה? למה דוגרי בפרצוף? לא סיפרתי לו שאני ב"שיקום - כנות". אני רק יודע שפגעתי בו.
אסור לי לתת להחלמה שלי לבוא על חשבון אחרים.

המבוכה היא, שלפעמים הספונסר שלי אומר לי, חייך קודמים. עזוב את האחרים, אלוקים ידאג להם. אתה טפל בעצמך.
אז מתי ההחלמה שלי ערך עליון, ומתי הרגישות לאחרים היא ערך עליון? אינני יודע.

שלום חברים
סליחה
איני מתכוון לפגוע במישהו
רק להעיר שדרושה רמת שיח נאותה כדי לשדר החלמה,
כן, זה בית חולים,
אבל גם שם מחליפים טיטולים מאחורי וילון, לא בלובי!
מוטי

מוטי, תודה רבה.
הרגשתי כך אבל לא העזתי להגיב.

הושיעה, למדתי שההחלמה האישית היא הערך העליון תמיד. הכל נמצא במניעים.
וכשהמניע שלי אמיתי, עבור החלמתי האישית, סביר שאנהג בהתאם. 
ההשתדלות למען העצמי תתמזג עם הרגישות לאחרים.
זה תהליך.
צעד.

לא בחדר מתים.

יש צדק בדבריך, אם כי לפעמים התיפיפות זה גם דבר מעצבן (לא אתה חלילה), בשבילי בכל אופן הפוסט של סוד בנושא הזה היה מועיל מאוד, ובלי השורש ש.ת.ן אני לא בטוח שהייתי קורא אותו עד הסוף.
אבל אין ספק שטוב להיות חכמים.

הגבתי פה קצת מהבטן, אולי כחלק מהמחלה שלי, עדיין דיבורים גסים עושים לי את זה.
אם למישהו התגובה הזאת לא נראת שיגיד לי ואני ימחק.

יעקב

אדם,

האם תועיל להסביר לי את קשרה של ההדבקה האחרונה לפוסט הזה?

אני מכיר את הגמרא הזו שדברה על ביטויים נקיים בתורה (דאורייתא) ועל ביטויים נקיים במשנה ובגמרא (דרבנן).
ואני גם מכיר את דברי רבותינו הראשונים והאחרונים בנוגע ללשון הקודש.

אך כפי שיש המחלקים, ישנה לשון הקודש וישנה שפת העברית.
אם יעזור יותר, אז כאן כותבים בעברית ולא בלשון הקודש ןבטח שאין כאן לא דברי דאורייתא וגם לא דרבנן.

גם אני בעד השימוש בלשון נקייה, אך לפעמים חייבים "להתלכלך" כדי להתנקות.

באהבה רבה
שמואל

זה בסדר -אדם
במילא לא הבנתי כלום

היי אדם
דווקא את ההתנצלות כן
לא בטוח שאת התגובה אחריה
באהבה

העיקר שאתם מתאימים